השנה יחול היום הראשון של ראש השנה בשבת. משמעות הדבר: ביום הראשון של ראש השנה לא יתקעו בשופר, והתפילה תהיה קצרה מעט יותר. בנוסף, בתפילת העמידה אומרים "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה", בחלק מהקהילות אין אומרים "אבינו מלכנו", ובקריאה בתורה קוראים את הקריאה הרגילה של ראש השנה - אך מעלים בה שבעה עולים. ביום השני של ראש השנה תוקעים בשופר כרגיל.
זמני החגים
מן התורה גם כשחל ראש השנה להיות בשבת מצווה לתקוע בשופר, אלא שתיקנו חכמים שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת. הטעם שניתן לתקנה בגמרא: "הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר" - חכמים חששו שאנשים שאינם יודעים לתקוע ייטלו את שופרם וילכו אצל מי שבקיא בתקיעות כדי שילמד אותם לתקוע כהלכה, ובתוך כך יטלטלו את השופר ארבע אמות ברשות הרבים ויחללו שבת.
תקנה זו היא מדברי חכמים, אך ניתן למצוא לה רמז בתורה: בפסוק אחד נאמר: “יוֹם תְּרוּעָה” (במדבר כט, א), ובפסוק אחד נאמר: “שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה” (ויקרא כג, כד). מכאן למדו שכאשר ראש השנה חל בימות החול הוא יוֹם תְּרוּעָה, וכאשר ראש השנה חל בשבת הוא שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה, שזוכרים את התרועה אבל אין מריעים בפועל.
הכי מעניין
ראש השנה בעיר העתיקה | צילום: EPA
ביאר הרב אליעזר מלמד בספר "פניני הלכה", שבבית המקדש היו תוקעים גם כאשר ראש השנה חל בשבת, משום שאין גזירות חכמים חלות על המקדש. ואף בירושלים ובסביבתה הקרובה היו תוקעים כל זמן שחברי בית הדין הגדול היו יושבים, מפני שעל ידי השפעת בית הדין, תושבי ירושלים והסביבה נזהרו מאיסור טלטול בשבת.
ולאחר שנחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעים בכל מקום שיש בו בית דין. והכוונה לבית הדין המרכזי שבדור, שבו היו מקדשים את החודש, ודייניו סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו. שבכל מקום שהוא נמצא, בין ביבנה ובין במקום אחר, כל זמן שחבריו יושבים במקומם – תוקעים. ומשעה שקמו ממקומם – אסור לתקוע.
התקיעה בשופר התקיימה גם בשבת עוד יותר מאלף שנים אחרי חורבן הבית בישיבת ארץ ישראל, גם כשהייתה באחריתה בדמשק ובצור. רבי נתן מטרנקטיליש, בן המאה ה־13 ומרבותיו של הרמב"ן, סיפר על חכם מדמשק שהעיד שגם בזמנו היו תוקעים שם בשופר כשראש השנה חל בשבת. בעידן ההוא נחגג ראש השנה בארץ הקודש יום אחד בלבד, כמצוות התורה, ולא יומיים כפי שנהגו בבבל. באגרת ששלח בשנת 1062 לספירה מחה ראש הגולה הבבלי, דניאל בן חסדאי, באוזני ראש ישיבת ארץ ישראל ששכנה אז בדמשק, על שתוקעים בישיבתו בשופר בראש השנה שחל בשבת. בדמשק הוסיפו לתקוע על אף המחאות.
גם בבית דינו של הרי"ף, מגדולי הראשונים, תקעו בראש השנה שחל בשבת, משום שלדעתו גם לאחר שנתבטלה הסמיכה יש לתקוע בפני כל בית דין חשוב. אולם כל שאר הראשונים חלקו עליו וסברו שהתקנה היתה לתקוע רק בבית דין שדייניו סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, ועל כן בימינו פוסקים כמעט כל הרבנים שאין לתקוע בשום בית דין.
אך הרב ישראל אריאל, נציג התוקעים בשופר בשבת בדור הזה, טוען שלפחות לפי חלק מהדעות ההלכתיות מעמדה של ירושלים שתוקעים בה בשופר כשראש השנה חל בשבת נותר על עומדו גם לאחר החורבן. בראש השנה תשפ"א (2020), עטויי מסכות ותחת סגר קורונה, התאספו מתפללי מניין לא גדול במכון המקדש. אחרי 11 שנים של הפסקה שוב חל אז ראש השנה בשבת, והרב ישראל אריאל שב ותקע בו בשופר כפי שנהג בתשס"ז (2006) ובתש"ע (2009). בשאר מנייני העולם, למעט אולי אחד או שניים הקרובים גיאוגרפית ורעיונית למניינו של הרב אריאל, שבתו השופרות מתרועה.
עוד כתבות בנושא
