בילדותי היה ידוע ההבדל בין שירי חנוכה בגן הדתי לשירי חנוכה בגן החילוני. בעוד בגן החילוני היו שרים, "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים", בגן הדתי היו מתאמצים להדגיש: "אשר חולל ה' למכבים", למרות שהתוספת מקשה על המנגינה.

במשך שנים הייתי מרותק מהניסיון של המשוררים החילוניים מימי ראשית ימי הציונות להעלים את הקב"ה ואת הנס משירי חנוכה. ההזדהות של משוררינו הלאומיים בראשית דרכה של הציונות עם חנוכה, הייתה מוחלטת. עד הקמת המדינה, כשעוד לא היה לנו את יום העצמאות, חנוכה היה החג הכי ציוני. גבורתם הלאומית של המכבים שימשה לחלוצים כאנטיתזה לגלותיות בה הם נלחמו ונס המרד של מתתיהו היה שווה בעיניהם למהפכה הציונית. בשירים שחברו ביאליק, קיפניס ואחרים, הושוו החלוצים למכבים ונקראו להעמיד את העם, להקים את הדור, להושיע ולפדות.

הלאומיות הזאת הייתה כרוכה כידוע גם בכפירה בחסדי שמיים. הפסוק הידוע מתהילים: 'מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו', סורס והפך בשירו של מנשה רבינא ל 'מי ימלל גבורות ישראל'. המשורר זאב, בשירו "אנו נושאים לפידים", הגדיל לעשות והשתמש בנס פך השמן כדי להמחיש את עצמאותם של החלוצים בני העלייה השנייה: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו, בעמק חצבנו עד דם, ויהי אור".

אבל ככל שחלפו השנים והדורות, הכפירה החילונית בהשגחה האלוקית הלכה ונחלשה, ומי שעקב בשנתיים האחרונות אחרי הפלייליסט של שירי הלוחמים בעזה, לבנון וסוריה יודע שקשה למצוא היום כופרים בשוחות.

מה יעשו החרדים

השנה תפסה אותי מחשבה אחרת על הטקסטים של חנוכה. בעקבות פולמוס הגיוס ניסיתי לקרוא אותם במשקפיים חרדיים, ופתאום הבנתי כמה החג הזה מאתגר גם את הציבור שמתנגד לשירות צבאי. קחו למשל את תפילת 'על הניסים' שנאמרת בחנוכה בכל התפילות ובברכת המזון. התפילה שמתארת את הניצחון הצבאי של המכבים על היוונים מכתירה את הלוחמים כטהורים, צדיקים ועוסקים בתורה. מעניין אותי איך מסביר הרב או האב החרדי לבנו את המילים "וזדים ביד עוסקי תורתך". אם עוסקים בתורה גברו על הצבא היווני, מה זה בעצם אומר על שירות צבאי של בחורי ישיבה?

כשמדליקים חנוכייה אפשר כמובן לדבר רק על נס פך השמן ועל הדלקת המנורה במקדש, אבל מה החרדים עושים עם 'על הניסים'?.

אני יודע שנוסח 'על הניסים' לא ישנה את דעתו של אף חרדי על גיוס לצה"ל. הם הרי מנוסים בהתעלמות והתכחשות מכל מה שעולה מהתורה שבכתב ושבעל פה בנושא הזה. אם הם לא התרגשו מאברהם אבינו שיצא להילחם ולהציל את לוט משביו, לא מיהושע שכבש את הארץ ולא מהמלחמות של דוד המלך, אז גם הניצחון הצבאי של המכבים לא ישכנע אותם.

אז למה בכל זאת חשוב לדבר על זה? בעיקר בגלל הפוליטיקאים בליכוד שמשום מה חושבים שהחרדים הם המייצגים האותנטיים של עולם התורה. כשח"כ בועז ביסמוט, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, מדבר על הציבור החרדי כציבור ששומר עבורנו על לימוד התורה, הוא לא רק יורק בפרצופם של אלפי לומדי תורה סרוגים שמוכיחים כבר עשרות שנים שלימוד תורה לא סותר שירות צבאי. הוא גם מתכחש להיסטוריה היהודית. כשראש הממשלה נתניהו מגן בכנסת על החוק שהוא מוביל בנימוק ש"עולם התורה שמר עלינו במשך אלפי שנים", הוא פשוט לא מבין מה זה עולם התורה. צבא החשמונאים שגבר על היוונים הוא עוד הוכחה לנתניהו, ביסמוט וכל שאר המתרפסים בפני הפוליטיקה החרדית, שבארץ ישראל עולם התורה מעולם לא עמד בסתירה להגנה צבאית על עם ישראל. התפיסה החרדית שמנגידה בין לימוד תורה לצבא היא תפיסה גלותית ואנחנו כבר מאה שנה לא בגלות.

לכן חשוב להרים על נס את תפילת 'על הניסים'. התפילה הזאת מזכירה לנו שחנוכה הוא בעצם חג דתי לאומי. הסיפור של חנוכה הוא עוד הוכחה שאפשר לצאת להילחם מתוך עולם אמוני, ולחגוג ניצחון צבאי שמלווה בניסים ובהשגחה אלוקית.