נהגו ישראל בערב החג לאכול סימנים שונים לכבוד השנה החדשה: תפוח בדבש, כסימן לשנה טובה ומתוקה, תמרים כסימן לכך שייתמו אויבינו, סלק כסימן לכך שיסתלקו אויבינו, רימון ורוביא (שעועית) כדי שירבו זכויותינו, קרא (דלעת) וכרתי (ירק כלשהו, יש לוקחים סלרי או תרד), ראש כבש או דג - וכל עדה לפי מנהגיה.
סדר האכילה
לכתחילה נכון יותר להקדים את נטילת הידיים והברכה על הלחם, כדי שלא להכנס לספק ברכה שאינה צריכה, מאחר והלחם פוטר את שאר המאכלים בברכתו. ויש נוהגים לטבול את החלה בדבש או סוכר.
אחרי ברכת המוציא אוכלים את הסימנים. יש לברך בורא פרי העץ על הפירות, אך אין לברך בורא פרי האדמה על הירקות המבושלים, כיוון שהם באים מחמת סעודה ונפטרו בברכת המוציא.
הכי מעניין
תפוח בדבש | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
נכון לברך על התמר, כיוון שהוא הקודם לכולם ממין שבעה, וקודם בפסוק לרימון - ולכוון להוציא בברכתו את כל פירות העץ האחרים. לאחר הברכה יש לטעום מיד מן התמר כדי שלא יהיה הפסק בברכה, ורק לאחר מכן לומר את נוסח ה"יהי רצון".
ויש נוהגים לאכול את הסימנים עוד לפני אכילת הלחם.
סימנים במילואים
הסימנים האלו הם רשות ואינם חובה ומי שלא מצליח להשיגם בגלל שהוא נמצא בשירות מילואים אין ספק שתהיה לו שנה טובה וברוכה בזכות המצוה הגדולה בה הוא עסוק.
עוד כתבות בנושא
