כמה תקיעות שופר צריך לשמוע בראש השנה? כל מה שצריך לדעת

חכמים לימדו שצריך לשמוע בראש השנה שלוש תרועות, ולפני כל תרועה ואחריה צריך לתקוע תקיעה ארוכה – בסך הכול תשע תקיעות.

בעקבות מחלוקת האם התרועה היא קולות בינוניים (מה שאנחנו מכנים שברים), קולות קצרים (תרועה) או שני הקולות יחד, תיקן רבי אבהו בתקופת הגמרא שצריך לשמוע את כל הקולות האלה – תקיעה, שברים-תרועה, תקיעה (תשר"ת); תקיעה, שברים ותקיעה (תש"ת) ותקיעה, תרועה ותקיעה (תר"ת), ובכל פעם לתקוע תקיעה לפניהם ואחריהם. יחד אלה עשרה קולות, וכשתוקעים שלוש פעמים – בסך הכול יש שלושים תקיעות.

זהו המספר המינימלי שנהוג לתקוע בראש השנה. מי שלא מגיע לתפילה, אלא בא לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר אחרי התפילה, חולים שנשארים בבית ובעלי תוקע מגיעים לתקוע להם, מתנדבים שתוקעים בפארקים וכד' – מסתפקים בשלושים תקיעות.

בזמן הגאונים תיקנו תקנה נוספת: לתקוע מאה תקיעות בתפילה. המנהג התפשט במאות השנים האחרונות, וכיום נוהג כמעט בכל הקהילות – שלושים תקיעות לפני תפילת מוסף (המכונות תקיעות דמיושב), ועוד עשר תקיעות בכל אחת מהברכות שבמרכז תפילת עמידה: מלכויות, זיכרונות ושופרות. המנהג מתחלק לשני מנהגים עיקריים:

יוצאי ספרד וחסידים נוהגים לתקוע גם בתפילת לחש וגם בחזרת הש"ץ: עשר תקיעות (תשר"ת, תש"ת, תר"ת) בכל אחת משלוש הברכות בעמידה, ועוד עשר בכל אחת מהן בחזרת הש"ץ. סך הכול אלה שישים תקיעות, ויחד עם שלושים התקיעות המוקדמות נותרו עוד עשר להשלים לאחר חזרת הש"ץ.

ומנהג רוב יוצאי אשכנז שלא לתקוע בעת תפילת הלחש, מפני שלדעתם עיקר התקנה לתקוע בתפילת הציבור עצמה, היינו בחזרת הש”ץ, ובנוסף הצורך להתאים את קצב התפילה לתקיעות עלול להפריע לכוונת המתפללים. ועל כן הם תוקעים עשר תקיעות בכל אחת מהברכות, ומשאירים ארבעים תקיעות לאחרי התפילה – תוקעים שלושים מייד אחריה, ועוד עשר כדי להשלים אחרי פיטום הקטורת.

נהוג שהתקיעה האחרונה הי תקיעה גדולה – ארוכה יותר מהאחרות, ככל שמצליח בעל התוקע.