מהפכת הבינה המלאכותית הגיעה גם לגניזה הקהירית

כמעט לבדו, באמצעות חקירה אישית ומנוי למנוע הבינה המלאכותית קלוד, ד"ר הלל גרשוני אחראי למהפכה הרביעית במחקר הגניזה הקהירית. הכלי שהוא בנה מאפשר לכל מי שאוחז במחשב וחיבור לאינטרנט לשוטט כאוות נפשו במרחביה הווירטואליים של הגניזה המפורסמת – אחד ממאגרי המסמכים החשובים ביותר של העם היהודי במאות השנים האחרונות – ובעיקר לחפש ולמצוא שם דברים שעד לפני פחות משנה היו בלתי אפשריים לאיתור.

כולנו יודעים מהי גניזה: מקום בבית הכנסת שמניחים בו עלוני שבת, סידורים שהתבלו, גמרא שנאכלה בידי עש, או כל דבר־קדושה שכבר אין בו צורך. כשמכולות הגניזה בבתי הכנסת מתמלאות, לוקחים את השקיות הגדולות וקוברים אותן באדמה. בבית הכנסת "בן עזרא" בקהיר, הפעיל באופן כמעט רציף מאז המאה העשירית, השליכו לגניזה מאות אלפי מסמכים ישנים שלא היה בהם צורך יותר: סידורים, חומשים, גמרות, וגם מכתבים רגילים שנכתבו באותיות עבריות – כולל טקסטים בערבית־יהודית – ולכן היהודים ייחסו להם קדושה. אלא שלגניזה הקהירית קרה דבר מעניין: היא המשיכה להיערם בעליית הגג הגדולה במשך מאות שנים, ולא נקברה מעולם.

ההשערה הרווחת היא שהיהודים בקהיר פחדו מהשלטונות וחששו שטקס קבורה המוני של ספרים ייתפס כמעשה מאגי, ולכן העדיפו להשאיר את החומרים בעליית הגג. כך הם נשארו שם דור אחר דור, צוברים אבק. היהודים המקומיים ידעו במעורפל שיש משהו בעליית הגג של בית הכנסת, אך לא הבינו את חשיבותו.

באמצע המאה ה־19 הגיע לקהיר הנוסע הירושלמי יעקב ספיר, ביקר בגניזה ושלף ממנה כמה כתבי יד, וכך החלו להסתובב אצל סוחרים כתבי יד שמקורם באותה גניזה. הרב שלמה אהרן ורטהיימר, רב ירושלמי יליד הונגריה, נחשב לראשון שפרסם קטעים מאותה גניזה, בשנת 1893. אבל כפי שקורה לחלוצים לעיתים קרובות, פועלו נשכח.

הגילוי המרכזי של הגניזה התרחש בזכות שתי אחיות סקוטיות מלומדות – אגנס לואיס ומרגרט גיבסון. הן טיילו בקהיר ב־1986, ביקרו בבית הכנסת "בן עזרא", הציצו לעליית הגג והבינו מיד שיש שם כתבי יד חשובים. הן לקחו איתן כמה קטעים לאוניברסיטת קיימברידג', והראו אותם לפרופ' שניאור זלמן שכטר.

"כששכטר ראה את החומר, הוא נרעש", מספר גרשוני, "בין הדפים הוא גילה את אחד הממצאים החשובים ביותר שהתגלו בגניזה אי־פעם – קטע מספר בן סירא בעברית". בן־סירא הוא ספר חיצוני שנכתב על ידי כהן ירושלמי לפני תקופת החשמונאים. הנכד של בן־סירא תרגם אותו ליוונית עבור יהודי אלכסנדריה. הכנסייה הנוצרית שמרה על התרגום, אבל אולי בגלל הסתייגויות שחז"ל הביעו מהספר, היהודים הפסיקו להעתיק את המקור העברי והוא נחשב לאבוד – עד שלפתע צץ בקיימברידג' באמצע המאה ה־19.

"יש שם הכול מהכול – פילוסופיה, תלמוד, הלכה, מכתבים, פסקי דין, חוזים, טקסטים במגוון שפות ואפילו בסינית. זו כמות מטורפת של מידע"

גרשוני: "שכטר, שעבד לפני כן על בן־סירא ומקורו העברי, הבין במהירות את גודל השעה ועשה שני דברים: ראשית, הוא פתח בקמפיין אגרסיבי להבאת כל הגניזה לקיימברידג'. הוא גייס מימון, נסע לקהיר ב־1896 עם ארגזי ענק, שכנע את גבאי בית הכנסת, והעמיס אונייה שלמה לאנגליה ובה מאות אלפי קטעים. שנית, הוא פרסם את הגילוי של בן־סירא. מלומדים אחרים נטו לבטל את הממצא החדש כתרגום חוזר מאוחר מן התרגום היווני, או כזיוף פרוע, אבל שכטר עמד על דעתו". הוויכוח נמשך קרוב לשישים שנה, עד שצדקתו של שכטר הוכחה באופן סופי: במגילות שהתגלו בחפירות במצדה, נמצא קטע קטן של בן־סירא שמתאים כמעט מילה במילה לנוסח שנמצא בגניזה הקהירית.

עדיין מקטלגים

הגניזה הקהירית התגלתה כאוצר בלום בסדר גודל היסטורי. מדוע דווקא העיר המצרית זכתה לרכז מסמכים רבים כל־כך? "בין המאות ה־11 ל־13, קהיר הייתה ניו־יורק של עולם המזרח, צומת מסחרי ותרבותי יוצא דופן", מסביר גרשוני. "זו התקופה של גרעין המסמכים המרכזי בגניזה. יש שם גם דברים עתיקים יותר, מהמאות השביעית והשמינית, שאנשים שמרו וזרקו רק כעבור מאות שנים, ולצידם מסמכים מהמאה ה־19 כמו הזמנות לחתונה".

בנוגע לתוכן הממצאים, אומר גרשוני, "יש שם הכול מהכול – פילוסופיה, תלמוד, הלכה, מכתבים, פסקי דין, חוזים, טקסטים במגוון שפות ואפילו בסינית. מדובר בכמות מטורפת של מידע שחוללה מהפכה בכל התחומים. למשל, נמצא שם חיבור שנקרא בתחילה 'חיבור צדוקי', ולימים התברר שהוא עותק של חיבור בשם 'ברית דמשק' ממגילות מדבר יהודה, כלומר טקסט של כת קומראן או של קבוצה קרובה לה. רק אחרי יובל שנים, כשמצאו את המגילות בקומראן, הבינו שמישהו העתיק את זה בעבר, וההעתק התגלגל לגניזה בקהיר".

זה אולי יישמע מוזר, אבל מתברר שעד היום לא סיימו לקטלג את ממצאי הגניזה. "כ־120 שנה אחרי הגילוי, אנחנו אולי ב־70 או 80 אחוז קטלוּג. מדובר בכמות בלתי נתפסת של מאות אלפי מסמכים, רבים מהם קרועים ובלים, במגוון מסחרר של נושאים. במשך עשרות שנים חוקרים ישבו ודפדפו בארגזים האלה אחד אחרי השני, לעיתים ללא שיטתיות, מצאו אוצרות ופרסמו אותם".

"ג'מיני עובד מצוין עם כתבי יד באנגלית או בשפות מוכרות אחרות, שבהן יש לו המון חומר לאימון. כתבי יד בעברית הם סיוט גם לבני אדם וגם למכונות"

המהפכה השנייה של הגניזה התחוללה בתחילת שנות האלפיים, כאשר ד"ר דב פרידברג, נדבן יהודי מקנדה, החליט לקחת את הגניזה כפרויקט אישי. הוא הקים את "מפעל הגניזה של פרידברג" וגייס אליו את פרופ' יעקב שויקה, ממייסדי פרויקט השו"ת. קטעי הגניזה היו מפוזרים בכשמונים אוספים שונים ברחבי העולם. פרידברג שלח צוותים לצלם ולסרוק את כל האוספים באיכות גבוהה, והושיב אנשים לקטלג באופן שיטתי את מה שקוטלג בעבר ואת מה שלא. המסמכים המקוריים נשארו בספריות שהחזיקו בהן, והתצלומים הועברו לירושלים. היום הפרויקט מנוהל בחסות הספרייה הלאומית.

"הפרויקט הזה הזניק את חקר הגניזה קדימה", אומר גרשוני. "מימון התצלומים עלה הרבה כסף, אבל היום הצילומים זמינים לכולם באיכות גבוהה, ומבחינה חוקית הם נחלת הכלל. כיום בערך 85 אחוזים מקטעי הגניזה נגישים לכל אדם מהמחשב או מהטלפון".

לא שמרו את הקלפים

המהפכה השלישית היא פרויקט בשם "מדרש". הוא יצא לדרך כאשר ארבעה חוקרים מובילים – שניים מהארץ ושניים מאירופה – קיבלו מהאיחוד האירופי מענק של 10 מיליון אירו לפענוח כתבי יד עבריים. הפיילוט הראשון שלהם נערך על הגניזה.

"גם אחרי שסרקת את החומר של הגניזה", מסביר גרשוני, "אם הוא לא מקוטלג ומפוענח – אתה עדיין צריך לעבור דף דף כדי לדעת מה יש בפנים. גם אם אתה יודע מה הנושא של כתב היד, אף אחד לא ישב ותמלל או העתיק את הטקסט עצמו מילה במילה. אפילו 'פרויקט השו"ת', שהוא פרויקט של עשרות שנים שמעסיק המון עובדים למלאכת התעתוק, עובד עם ספרי דפוס שזה הרבה יותר קל. לתעתק קטע מהגניזה זה סיפור אחר לגמרי".

כלי הבינה המלאכותית לא מקלים על העבודה?

"תיאורטית היית רוצה להגיד 'בוא נזרוק את הגניזה הקהירית לג'מיני וניתן לו לפענח את כולה'. אולי בעוד חמש או עשר שנים זה יעבוד, כרגע אנחנו עוד לא שם. הבעיה היא גם כמות החומר, אבל גם השפה והכתב. ג'מיני יודע לעבוד מצוין עם כתבי יד באנגלית או בשפות מוכרות אחרות, שבהן יש לו המון חומר לאימון. כתבי יד בעברית ובערבית־יהודית הם סיוט גם לבני אדם וגם למכונות.

"בנוסף, כתבי היד האלה לרוב לא כתובים בצורה ישרה. לפעמים כתבו עקום, הוסיפו הערות בשוליים, דחפו מילים בין השורות או כתבו בכתב יד אישי ומסולסל. לפעמים הטקסט מחולק לשני טורים, ולך תסביר למכונה איך לקרוא את זה נכון בלי לערבב. שאלת התאמת המילים לשורות היא אתגר עצום בעולם התעתוק שטרם נפתר סופית, גם לא בבינה מלאכותית. מעבר לכך, ישנו מגוון עצום של סגנונות כתב בעברית – חלקם ברורים וחלקם נראים כאילו רוקח כתב אותם בחיפזון".

כדי לפתור את העניין הזה, מפרט גרשוני, היה צורך בשילוב כוחות של ארבעה מומחים, כל אחד מתחום אחר: פרופ' יהודית שלנגר מצרפת, מומחית עולמית לפליאוגרפיה (חקר הכתב) עברית; פרופ' דניאל שטוקל מגרמניה, מומחה לפילולוגיה; ד"ר אבי שמידמן מאוניברסיטת בר־אילן, מומחה לפיוט ולעיבוד ממוחשב של שפה טבעית; ופרופ' נחום דרשוביץ מאוניברסיטת תל־אביב, איש מדעי המחשב שמתמחה בכלים אלגוריתמיים למחקר כתבי יד. הארבעה יצאו לדרך בשיתוף פעולה עם הספרייה הלאומית, והגיעו לתוצאה טובה מאוד של כ־70 או 80 אחוזי דיוק בזיהוי התווים. זה אומר שיש עדיין לא מעט טעויות בפענוח, אבל בצעד ראוי לציון הם החליטו לא לשמור את הקלפים קרוב לחזה, אלא לשחרר לציבור גרסת טקסט ראשונית כדי שכל אחד יוכל לעבוד איתה.

"הפרויקט עצמו התחיל סביב 2023, ובחנוכה האחרון הם פרסמו קובץ טקסט פתוח להורדה. הקובץ מכיל כל מה שזמין בספרייה הלאומית – כתשעים אחוז מכלל הגניזה הקהירית – בקובץ טקסט אחד ארוך פשוט, שמכיל רישום של כתב היד והעמוד, ואז תעתוק שלו. מדובר בקובץ ענק של ג'יגה וחצי, שמכיל מיליארדי שורות של טקסט. עד כה הורידו אותו כמה מאות אנשים, אבל בצורה הגולמית הזאת אין באמת משהו פרקטי לעשות איתו".

על כתפי ענקים

כאן נכנסת לתמונה המהפכה הרביעית. גרשוני לקח את הקובץ הענק הזה, ובנה מערכת שמאפשרת לעבוד איתו. "העבודה שלי יושבת על כתפי אלה שעסקו בגניזה לפניי, באמת ובתמים כתפי ענקים", מבהיר גרשוני. "הסתכלתי על הקובץ בתור חוקר, והיה ברור שבמצב כזה קשה לעבוד. אפשר אמנם לעשות חיפוש ידני של מילה מסוימת, אבל לחוקר רגיל זה כמעט בלתי אפשרי לניווט. המטרה שלי הייתה להנגיש את הדבר הזה ולהפוך אותו לכלי עבודה אמיתי.

"בהתחלה עשיתי את זה רק לעצמי. יצרתי סקריפטים בעזרת מודלי AI כמו ג'מיני, ג'י־פי־טי וקלוד. אני לא מתכנת במקצועי, אבל למדתי קצת פייתון. ביקשתי מה־AI לכתוב לי סקריפטים שיקראו את הקובץ המקומי על המחשב ויבנו לו אינדקס – בדיוק כמו שעושים בפרויקט השו"ת כדי שהחיפוש יהיה מהיר ויעיל. בהמשך פיתחתי גם תוכנה שאפשר להוריד ואתר אינטרנט, כדי לעשות שימוש בכמה שיותר מידע שיש על כתבי היד. באתר ובתוכנה אתה יכול לראות את התמונה המקורית של כתב היד ישירות מול הטקסט המפוענח, יחד עם המידע הקטלוגי שנשאב מהספרייה הלאומית, מפרויקט פרידברג ומספריות ואתרים אחרים.

"בזכות האינדקס הזה, אפשר היום לעשות באתר חיפושים מתקדמים מאוד, כולל התחשבות בשיבושים בפענוח כתבי היד ובחילופים טבעיים ביניהם. חוקר שיודע מה הוא מחפש – למשל, חבר שלי שחקר חכם קהירי מרכזי מסוף המאה ה־11 – יכול להריץ את השם שלו ולמצוא מיד קטעים חדשים כמו הספד שלו על בת של אחד מעשירי הקהילה".

כלי נוסף שפיתח גרשוני פותר את הבעיה של חיפוש עדויות נוסח לחיבורים שלמים. "נניח שאתה מחפש קטעים של הגדה של פסח לפי נוסח ארץ ישראל הקדמון", הוא אומר. "הרי אי אפשר לחפש 'בני ברק' או 'מצרים', כי המילים האלה מופיעות גם בתנ"ך ובמשנה ויהיו לך אלפי תוצאות לא רלוונטיות. בניתי אלגוריתם לצורך כך: החוקר מדביק חיבור שלם, והתוכנה חותכת אותו למקטעים של מספר מילים ומחפשת אותם ברצף בכל הגניזה. החוקר יהונתן קרני, שפרסם השנה את 'הלל הפסח – הגדה של פסח כמנהג ארץ ישראל הקדום', מצא כך שישה כתבי יד חדשים שאף אחד לא גילה לפניו, כולל נוסח ברכה ייחודי".

האתר שבנה גרשוני הפך לכלי עבודה קבוע עבור עשרות חוקרי גניזה, שמוצאים בו עוד ועוד אוצרות. בין השאר מדובר בעשרות קטעים חדשים של תפילת שמונה־עשרה, וזאת לאחר שכבר לפני 15 שנה יצא לאור ספר שכלל את כל הקטעים שהיו ידועים אז בגניזה. ברגע שנמצאה הדרך הנכונה לחבר בין הדברים בהתאם לצרכים של החוקרים, הנגשת המידע הזו חוללה מהפכה.

"לאחרונה, בזכות המודל החזק והחדש של קלוד", מגלה גרשוני, "אני עובד על קפיצת מדרגה נוספת, עם שני מרכיבים. האחד כבר עלה לאתר: מפה ויזואלית של הקשרים הטקסטואליים בין כל כתבי היד בגניזה. השני נמצא בדרך: איתור אוטומטי מקיף של עדויות־נוסח חדשות לחיבורים רבים, בהסתמך על אלגוריתמים מהשורה הראשונה בתחום ועל מסדי נתונים נגישים כמו פרויקט 'ספריא'. אני מאמין ששפע הידע החדש שנמצא כעת בהישג יד של כל חוקר, ייתן תנופה אדירה למחקר בכל תחום שנוגע לגניזת קהיר – שזה בעצם כמעט כל תחום במדעי היהדות ובחקר ההיסטוריה היהודית של ימי הביניים".

הטיוטות של מורה הנבוכים

הלל גרשוני נולד בירושלים ב־1981, למד בישיבת "תורת החיים", והשלים שלושה תארים בחוג לתלמוד של האוניברסיטה העברית. הוא נשוי ואב לארבע בנות, ומתגורר בבית־אל. בין השאר עבד בכמה פרויקטים של מדעי היהדות הדיגיטליים כמו התלמוד הירושלמי הדיגיטלי, ערך את נוסח המהדורה החדשה של "משנה תורה", ותרגם את מורה הנבוכים לעברית.

הדוקטורט שלך הוא בתלמוד. איך הגעת לגניזה הקהירית?

"ראשית, קשה למצוא משהו בתלמוד שאינו קשור לגניזה, שיש בה שפע עדויות נוסח וחיבורים חשובים. אני עובד גם בעמותת 'דיקטה', שמפתחת כלים דיגיטליים מתקדמים לחקר העברית כמו 'הנקדן' המוכר, ושם גם נוצר החיבור שלי עם ד"ר אבי שמידמן, אחד החוקרים של פרויקט 'מדרש', שגם עומד בראש אגף הפיתוח הטכנולוגי בעמותה.

"אחד החיפושים הראשונים שלי בכלי החדש נגע לאחד הגילויים הגדולים של מורי פרופ' מנחם כהנא ז"ל, שנפטר השנה. לפני עשרות שנים הוא שילב חלקי מידע ופרסם מדרש אבוד לספר דברים בשם 'ספרי זוטא דברים', שהוא מצא חבוי בתוך ציטוטים של חכם קראי בשם ישועה בן יהודה, כשהם באים אחרי ניסוחים כמו 'אמרה המכילתא' או 'אמרו הראשונים'. הציטוטים האלה נמצאו בעבודת נמלים של דפדוף באלפי דפים של עשרות כתבי יד בערבית־יהודית. כשראיתי את האוצר החדש של פרויקט 'מדרש', אמרתי לעצמי: בוא נריץ חיפוש אוטומטי על הביטויים האלה. מצאתי עדויות וטקסטים נוספים שאוששו תיקוני נוסח שכהנא הציע מדעתו, וכן עדויות שפותרות בעיות בנוסחים שכהנא התקשה בהם.

"אתן לך דוגמה לתחום אחר שמעיד על האופי הפתוח של מחקר הגניזה. כשתרגמתי את 'מורה הנבוכים' מערבית לעברית, חיפשתי קטעי גניזה שלו. בזמנו יכולתי להיעזר רק במערכת קודמת שפיתח נחום דרשוביץ, לצירוף כתבי יד על סמך דמיון חזותי ביניהם. מצאתי טיוטות בכתב ידו של הרמב"ם, וגיליתי שיש המון קטעים של מורה נבוכים בגניזה שאף אחד לא ידע עליהם, כי הם קוטלגו בצורה שגויה – פעם כ'פירוש לספר איוב', פעם כ'חיבור בלשני' ופעם כסתם 'טקסט פילוסופי'. אנשים שקטלגו אותם ידעו ערבית־יהודית אבל לא הכירו או לא זכרו את מורה הנבוכים באופן ספציפי, ולכן לא זיהו את הספר. כיום, באמצעות החיפוש החכם של המערכת, אפשר למצוא חלק גדול מהקטעים האבודים האלה בקלות. הבנתי שאני לא יכול לשמור את הכלי הזה לעצמי אלא חייב לפתוח אותו לחוקרים אחרים, שכל אחד ימצא את האוצרות בתחום ההתמחות שלו".

איך קורה שאתה לבדך, עם לפטופ ומנוי לקלוד, עשית משהו שארבעה חוקרים עם עשרה מיליון אירו לא חשבו עליו? הם יודעים על הפרויקט?

"כן, הם יודעים. חלקם אוהבים מאוד, ועם אחד מהם, אבי שמידמן, אני עובד כאמור באופן צמוד. חשוב להדגיש, כדי שהקרדיט של כל שעות המחקר והפיתוח הרבות שלהם לא ילך בטעות אליי: אני לא יצרתי את הטקסט מאפס, אלא רק בניתי את כלי החיפוש וההנגשה שלו לציבור. הגדוּלה שלהם היא שהם שחררו את החומר כקוד פתוח ולא 'שיחקו בונקר' כמו שחוקרים רבים נוטים לעשות. למה הם לא פיתחו מערכת כזו בעצמם? כי המשאבים שלהם, למרות אותם 10 מיליון, הם מוגבלים, והם מוכוונים בעיקר למחקר האקדמי הטהור ולא לחוויית משתמש הקצה. מעבר לזה, פרויקט 'מדרש' לא נעצר בגניזה הקהירית – הם ממשיכים ומחילים את שיטת הפענוח האוטומטי על כל כתבי היד העבריים שנסרקים בעולם, ואני וחוקרים רבים נוספים מצפים לכך בקוצר רוח".

כאשר אני שואל את גרשוני מהו בעיניו הממצא החשוב ביותר שהתגלה בגניזה, התשובה הראשונית שלו היא המקור העברי של ספר בן־סירא, שהוזכר לעיל, אבל הוא מסרב להסתפק בו: "יש חיבורים תלמודיים אבודים שנמצאו, עדויות נוסח חשובות של הספרות התלמודית, פיוטים ופייטנים רבים מספור, מסמכים שחשפו פרשיות היסטוריות דרמטיות מתקופת הגאונים, מכתבים אישיים של הרמב"ם, מסמכים היסטוריים על רבי יהודה הלוי ששפכו אור חדש על חייו והפריכו מיתוסים מחקריים עליו, וחוזים משפטיים שמשמשים היום לחקר מעמד האישה באותה תקופה. כקוריוז, יש אפילו מכתב שמספר איך הרמב"ם אירח מישהו והגיש לו עוגיות עם לימון. וכל זה על קצה המזלג, האוצרות שם אינסופיים".

מה קורה היום בבית הכנסת בן עזרא בקהיר?

"לא נשאר שם כלום, הכול פוזר בעולם. לפני כשנתיים היו דיווחים ושמועות על כך שמצאו בקהיר עוד מקבץ נסתר של קטעי גניזה. הנושא ירד קצת מתחת לרדאר, אבל מסקרן לדעת עד כמה השמועות נכונות ומה טמון בחומר החדש".

תור הזהב של המזרח

האקדמיה היא לרוב אירופוצנטרית ומערבית, וגם מדעי היהדות מעדיפים לעסוק ברמ"א או בגאון מווילנה. הגניזה הקהירית נתפסה תמיד כמעין חריגה היסטורית אל המזרח. האם לדעתך המהפכה הנוכחית והשיטפון של הממצאים החדשים, יכולים לעשות צדק היסטורי ולפתוח אותנו יותר לתרבות המזרח והאסלאם?

"לחוקרים באקדמיה תמיד היה ברור שעד המאה ה־12, אירופה הייתה פריפריה יהודית די זנוחה. המרכזים היהודיים התוססים, העשירים והגדולים היו בעיראק, בארץ ישראל, בספרד, בצפון אפריקה ובמצרים. רק סביב המאה ה־11 וה־12, בערך עם הופעתו של רש"י, חלה תפנית והמרכז האירופי החל לצמוח, בשעה שהמרכז בארצות האסלאם דעך בגלל רדיפות וצרות אחרות. הרמב"ם בעצמו מתייחס לדעיכה הזו ומציין לטובה את יהודי אשכנז שמתחילים לזרוח. יש אפילו שאלה מחקרית פתוחה האם או עד כמה הרמב"ם הכיר את רש"י, כי קשה למצוא אצלו ציטוטים של רש"י, אף שהוא נפטר מאה שנה אחריו; אולי בזכות פענוח הגניזה נמצא סוף־סוף עדות לכך.

"במאות המרכזיות של הגניזה, העולם המוסלמי, והיהודי שבתוכו, היווה מרכז תרבותי ברמה הגבוהה ביותר. כל חוקר תלמוד יודע שכתב יד שמגיע מהמזרח הוא המקור האיכותי ביותר, בעוד כתבי יד מאירופה נחשבים משניים ובדרך כלל משובשים או 'מתוקנים' יותר בהגהות מסברה. צריך כמובן להבחין בין תור הזהב של יהדות ארצות האסלאם בימי הביניים ובין תקופות מאוחרות יותר, כאשר למרות גדולתם של החכמים שפעלו אז, השפעתם ההיסטורית בפועל על כלל העולם היהודי הייתה מצומצמת יותר בגלל נסיבות התקופה והעתקת המרכזים לאירופה".

אפשר להתפרנס מהגניזה הקהירית גם בלי מענק מהאיחוד האירופי?

"זה המקום לתת קרדיט לעמותת 'דיקטה'. בהתחלה עבדתי על המערכת על חשבון זמני הפרטי, אבל ככל שהאתר דרש משאבים ושרתים פניתי לפרופ' משה קופל שייסד את העמותה ועומד בראשה, לצד עיסוקו הידוע יותר כראש פורום קהלת. הצגתי לו את התשתית, והוא הרים את הכפפה. הפרויקט עבר לפעול תחת החסות שלהם, והוא נקרא היום אתר הגניזה של דיקטה. העמותה מממנת את הפיתוח, משלמת לי על שעות העבודה ונותנת לי גישה לסביבות קוד בעלות גבוהה מאוד כדי שאמשיך לשפר את הכלי.

"יש באתר עוד הרבה כלים שלא הרחבנו עליהם. למשל, עבור המשתמש הרגיל שאינו בהכרח חוקר, יצרתי מערכת מיון לפי זיהויים קיימים. אתה יכול לחפש חומרים שכבר קוטלגו לפי נושאים כמו 'פילוסופיה אריסטוטלית', או לפי מחברים כמו הרמב"ם, ולערוך חיפוש ממוקד בתוך התוצאות האלה. בנוסף, פתחתי חיבור API לגישה חיצונית לאתר, ושילבתי אותו עם כלי מוכן מראש ('סקיל') שניתן לשימוש על ידי מודלים של בינה מלאכותית. אתה יכול להטמיע את התוסף הזה אצלך, לבקש מקלוד או GPT לגשת לאתר, למשוך תעתיקים או תמונות, לבצע סינונים מורכבים ולנהל איתו משא ומתן על הטקסטים. אם אנשים ישתמשו בזה, זו תהיה מהפכה משמעותית בפני עצמה.

"בכל מקרה, אנחנו נמצאים עכשיו בפתחו של מעיין שעומד להתפרץ. הקובץ הגולמי פורסם רק לפני כחצי שנה, וכבר עכשיו יש שיטפון של מאמרים וממצאים חדשים שמשנים את מה שאנחנו יודעים על ההיסטוריה, על הרמב"ם או על רבי יהודה הלוי. במובנים מסוימים אני חש כאילו גילו את הגניזה הקהירית רק עכשיו".