מקדיש של נשים ועד יושר בעבודה: השו"ת החדש של הרב רבינוביץ'

מעשה בירושלמי פיקח שהוציא לאור ספר, וכדי לקדם את המכירות פרסם פשקוויל נגד הספר – סגולה בדוקה לקידום מכירות. באותה רוח, לאחר ששמעתי לאחרונה כי קיימת הסתייגות מהחלק השני של שו"ת שיח נחום מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ, מיהרתי לרוכשו; לך תדע, אולי באמת יהיה מי שיגנוז אותו. עתה, אחר שעיינתי בו, אני יכול לומר שאני בהחלט מבין את המסתייגים, ובד בבד אני שמח שלא שמעו לקולם והחליטו להוציא את הספר לאור. נכון הוא שלטעמי היה כדאי לשנות את הפורמט, אך בשורה התחתונה הוצאתו לאור מוצדקת.

הרב רבינוביץ (תרפ"ח-תש"ף) עמד למעלה משלושים שנה בראש ישיבת ברכת משה שבמעלה אדומים. קודם לכן כיהן כרב בקהילות בחו"ל וכראש בית המדרש לרבנים בלונדון. הרב היה מחבר פורה מאוד, כולל 22 כרכים של ביאור שיטתי ומופתי למשנה תורה לרמב"ם – "יד פשוטה". אחד מהחיבורים שראו אור בחייו (תשס"ח) היה שו"ת "שיח נחום". עתה, כשש שנים אחר הסתלקותו, ראה אור חלק שני של השו"ת שיח נחום.

האמת היא שקשה עד בלתי אפשרי לקרוא לספר הנוכחי "חלק שני". עורך הספר, הרב אלי רייף, שסייע לרב בעריכת החלק הראשון, מבהיר בהקדמתו מה היו שלושת הקריטריונים שהרב רבינוביץ הציב בשעתו כקנה מידה לקביעה מה ייכלל בספר השו"ת שלו: א. יש בתשובה תועלת לרבים; ב. יש בה חידוש מעבר למה שכבר נכתב בנושא; ג. התשובה מלווה במקורות ובסברות, שקלא וטריא כדרכה של תורה. הספר הנוכחי אכן פותח בשבעה מאמרים מקיפים שבהחלט עונים על שלושת הקריטריונים, וכולל כמניין תשובות בנויות לתלפיות העונות על הקריטריונים שהרב הציב. יתרה מכך, הדפסת המאמרים מחדש אפשרה לרב להבהיר ליקויים מסוימים שחלו בהדפסתם המקורית.

ואולם לא כן יתר הספר, הרחוק מכך מאוד. רבות מהתשובות הן של שורה ושתיים, מקסימום שלוש, ויש אפילו תשובות שמסתכמות במילה אחת. לדוגמה, הרב נשאל "האם אפשר לצאת ידי חובה בשניים מקרא ואחד תרגום עם פירוש אחר מרש"י, כגון אבן עזרא או ספורנו", ותשובתו: "כן". וזה אינו המקרה היחיד. רבות מאוד התשובות שאינן זוכות לביסוס ולמקורות משמעותיים, ויש לא מעט שאינן מחודשות. סוג של "שו"ת ווטסאפ", תשובות אינסטנט.

האם בשל כך נכון היה שלא לפרסמן? לטעמי, ממש לא. כאשר אישיות רבנית כה חשובה מוציאה מתחת ידה ולו גם "משהו", הרי שזה חשוב, בפרט לאחר שההקדמה מבהירה את ההקשר ואת הרקע.

חשיבות הספר היא בכך שהוא מלמד – גם אם בתמצית – על "השורה התחתונה" של משנת הרב בנושאים רבים ומגוונים. כך לדוגמה: הרב רבינוביץ סבור שמותר לשים מים בתא ההקפאה בשבת, לכתחילה; אישה יכולה לעשות הבדלה, כולל על היין וגם על האש; אין שום מניעה מלהשרות בשבת עדשות מגע בתמיסה, ואדרבה, הדבר עשוי להביא לעונג שבת; מותר לחמם דבר יבש על פלטה ללא חציצה; מותר לילד לרכב על אופניים בשבת; בימינו אין כל בעיה ליטול ידיים בכיור שנמצא בחדר השירותים עצמו; בנוגע לאמירת קדיש יתום על ידי אישה – "יש לשאול את הרב המקומי ולעשות לפי הוראתו. אם מתקיים שיעור תורני בביתה ויש מניין, היא יכולה לומר קדיש"; אין כל מקום לדבר על "חשש קטניות"; המנהג לא להסתפר בבין המצרים אינו חל על נשים, ומעיקר הדין יש להתגלח לכבוד השבת ואפילו בערב שבת חזון, אלא אם כן מבחינה חברתית הדבר נראה מוזר; אדם שאינו צם ביום כיפור מסיבות בריאותיות יכול לשמש כשליח ציבור; אין בעיה לקשור סכך עם חוטי ניילון; גם חולה משותק אסור לגלחו בתער, וככל שקיימת מצוקה כלכלית – "תודיע כמה עולה מכונת גילוח ראויה, ואשלח לך".

הרב דן ביחס ההלכה לילדים – קטנים או מבוגרים – שבמסגרת טיפול פסיכולוגי מדברים באופן שלילי על הוריהם; הוא שולל על הסף את ההנחה שגדלות בתורה משמעה גם הבנה טובה בפוליטיקה; הוא סבור ש"אין חובה למצוץ" במילה, ואדרבה, שימוש בחומר אנטיביוטי עדיף; ממליץ על הסכם קדם־נישואים; דן בעניין לחיצת יד לאשה מטעמי נימוס, ומגע שאינו של חיבה לקרובות משפחה; מתייחס לשירות צבאי ומכינה קדם־צבאית לאישה; "למסוק זיתים של אחרים - כלומר גויים - כדי לכבוש את ארץ ישראל, הרי זה גזל גמור, ואסור"; אסור לעבוד במקום תורני שמנהל דיווחי כזב לרשויות, שהרי "אין לך חילול השם יותר מזה שמוסד תורני מתנהל בשקר בחשאי. אל תהסס לצאת משם, ומן השמים ימציאו לך מקום עבודה שתרוויח יותר ובנקיות כפיים", ועוד ועוד.

כמו שעשתה סבתא

לא מעט פעמים, הרב מנצל מענה לתשובה כדי להביע אמירה עקרונית־חינוכית. מטייל בגואטמלה שואל על מסלול בג'ונגל שבסופו מגיעים לעיר עתיקה ובה מקדשים של שבטי המאיה, שאינם בשימוש. האם יש בעיה של ביקור במקדש עכו"ם? הרב משיב: "אם המקדש חרב אין בזה שום איסור", ואז מוסיף: "אבל שמא מותר לשאול אותך שאלה: האם כבר ביקרת לאחרונה בחפירות שנעשו לאחרונה בעיר דוד? או בהר ברכה? או בשאר עתיקות שבארץ?". והדברים נוקבים.

כאשר הרב נשאל על אמירת "ברכוני לשלום מלאכי השרת", ניסוח שעומד בסתירה לדעת הרמב"ם שאין לפנות אלא לקב"ה, הוא משיב שאכן נכון שלא לאומרו, "אולם כאשר יהיו לך אי"ה ילדים וילכו לגן ויתפלאו איך זה שאבא שלי אינו 'עושה שבת', אז תבין שיש להתפשר במקצת". ללמדך שגם זה שיקול.

אישה שואלת אם ניתן לברך על הטבילה בחדר ההכנה לטבילה, מחשש להזכיר שם השם במקום שבו יש עירום ומקלחת ושירותים. תחילה משבח הרב את תחושת הקדושה של השואלת, ומבהיר שמעיקר הדין הדבר אפשרי כל עוד אין הפסק בין הברכה לטבילה. "אולם יש גם צד שני לשאלה זו. הרבה דורות של סבותינו ואמותינו נהגו לומר את הברכה בשעה שעומדות בתוך המים – האם את חושבת שהן לא היו יראות את ה' ולא היו מכבדות את השם הקדוש? גם את כל אותם דורות של נשים צדקניות יש לכבד".

עבורי, ספר זה הוא נגיעה חוזרת בשיפולי משנתו של אדם גדול. על רקע כהונתי כנשיא מכללת אורות ישראל, זכיתי להכיר, ומאוד להוקיר, את הרב, שהיה יו"ר חבר הנאמנים. אני זוכר היטב את המפגש הראשון, שבו נותרנו חלוקים בשאלת הגישה ל"השתנות הטבעים". כרמב"מיסט מובהק הרב לא יכול היה לקבלה, בעוד שאני ייצגתי את דעת רוב הראשונים, האחרונים והפוסקים, שלא רק אימצוה אלא גם פיתחוה, להלכה ולמעשה. מיותר לומר שהדבר הוביל דווקא להפריה הדדית מצוינת, שלימים התעצמה והתחזקה ביותר. נדיר למצוא גדול בתורה שהוא בעל השכלה אקדמית מתקדמת, בעל ענווה גדולה ובד בבד מהדר במצוות "לא תגורו", שיש לו דעות נחרצות והוא מביע אותן בשפה ברורה ובנעימה.

לטעמי, שגו המוציאים לאור שקראו "חלק שני" לספר השונה מהותית מהחלק הראשון. ועם זאת, טוב עשו שהעמידו לנגד עינינו ספר חשוב זה. אם אפילו "שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד", שיחת לימוד על אחת כמה וכמה. אם בידי היה הדבר, הייתי מציע לקוראו "שיחת נחום".