"אדם מחליט לאבד עצמו לדעת, עולה על גג בניין גבוה וקופץ. בדרך למטה הוא חוזר בו ומתחרט. הוא מחליט לעשות תשובה, ופונה בתחינה אל כוח המשיכה: 'כוח משיכה יקר. אני מתחרט, מבקש סליחה על ההחלטה האידיוטית. אני מבטיח שלא אעשה זאת שוב לעולם'. כוח המשיכה עונה לו: 'נכון, בהחלט לא תעשה זאת שוב לעולם'".
את המשל הזה מביא הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו) כדי להמחיש את תפיסת הפילוסופים היוונים, שעמה מתעמת מושג התשובה היהודי. היוונים גרסו שהאל הוא "הסיבה הראשונה", גלגל השיניים הראשון של מערכת החוקיות הטבעית השלטת בעולם. האלוהות היא משהו ולא מישהו, ולכן לא ניתן לייחס לה רצון או העדפה מוסרית.
הקטע הזה ריצד אצלי כשקראתי את "מסע בראשית" (הוצאת "דברי שיר") – ספר חדש מאת הרב ספי גלדהצלר המבקש לסכם את תמצית משנתו ההיסטוריוסופית של מניטו בישראלית נגישה. מניטו מוכר בזכות התיאוריה ההיסטוריוסופית הגדולה בנוגע לתפקידו וייעודו של העם היהודי, אולם חלק לא קטן מהקסם שבמשנתו נעוץ בהברקות הנקודתיות הרבות הפזורות בשיעוריו. פעם זה דיון ברעיון של פילוסוף מפורסם, פעם ניתוח פילולוגי מעניין של מילים או שמות בתנ"ך, ופעם דוגמה או משל שהופכים את הדברים לנהירים יותר.
במחלוקת עם ישיבות הקו
אם אני מנסה ללמוד על מניטו דרך הספר שלך אני רואה בו טביעות אצבע בולטות של ריה"ל בכוזרי, רמח"ל בדעת תבונות, האידיאליזם ההיסטורי של פרידריך הגל ונגיעות ממשנת הרב קוק.
"האבחון נכון וכדאי להזכיר מקורות השראה נוספים. מניטו היה צאצא ישיר של ר' יוסף אבן טבול, מגורי האר"י, והוא למד את תורתו. הוא ינק הרבה מ'שערי אורה' של ר' יוסף ג'יקטיליה, למד אצל מר שושני ואצל מיסייה גורדן, השתלם באנתרופולוגיה אצל קלוד לוי שטראוס, ולקח מהרב יהודה אשלג את חשיבות המהפך התודעתי של האדם מרצון לקבל לרצון לתת. בין כל אלה לרב קוק יש בכורה מסוימת, למרות שהוא חלק בחריפות על התפיסה שמזוהה היום עם ישיבות הקו".
אין ספק שהוא הושפע מאוד מהתפיסה המשיחית של הרב קוק. איפה אתה רואה את הפער בינו לבין תלמידי הרב צבי יהודה?
"בתש"ן הוא הרגיש שהגיע זמנו של משיח בן דוד. זה נבע גם מניתוח המציאות וגם מחישובים קבליים שהוא עשה. הוא לקח את החלוקה שבין משיח בן יוסף למשיח בן דוד, שמפותחת מאוד גם במשנת הגר"א וגם בכתבי הרב קוק, ניתח את התהליכים הלאומיים והגלובליים שהתרחשו מאז מלחמת ששת הימים, ששיאם בנפילת חומות הברזל של ברית המועצות, והגיע בראשית שנות ה־90 למסקנה שהגיע זמנו של משיח בן דוד. הוא צעד אמנם בעקבות 'המספד בירושלים' של הרב קוק, אבל לקח את זה למקום הרבה יותר קונקרטי ומוחשי מאשר תלמידי הרב קוק".
ההבחנה בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד מקבלת בדרך כלל שתי פרשנויות בסיסיות: גאולה חומרית מול גאולה רוחנית, או גאולה לאומית מול גאולה אוניברסלית. איפה זה פגש את מניטו?
"הוא לקח את הדברים כפשוטם: עם ישראל צריך להיגמל מעיסוק בעצמו וצריך לקחת ברצינות את המשימה של 'אור לגויים'. התורה שלנו צריכה להיות אוניברסלית, לצאת החוצה ולהשפיע על השיח המוסרי של העולם. רבני הקו אולי מאמינים בזה אבל מתקשים מאוד לחרוג משיח פרטיקולרי בתוך החממה. המחלוקת השנייה שלו איתם נוגעת ליחס לגויים: במרכז הרב יש רבנים שמאמינים שההבדל בין יהודי לגוי גדול יותר מההבדל שבין אדם לבהמה, ומניטו ראה בזה גזענות פסולה.
"הם מתחילים ללמוד את התורה מפרשת לך לך, והוא מדבר הרבה מאוד על 2,000 שנות התוהו שקדמו ל־2,000 שנות תורה, על דור אנוש ודור הפלגה ודור המבול ודור נוח. הוא לא שולל את התפיסה שישראל הוא עם הסגולה אבל מדגיש שכולם יכלו להיות ישראל – שושלת קין ושושלת יפת ושושלת חם, כולם יכלו לבחור עמדה מוסרית מאוזנת ומתוקנת ובחרו אחרת. העבריות מבחינתו היא בחירה, ולא זהות גנטית קבועה מראש. הוא אמר פעם: 'למדתי גם עם הרב צבי יהודה וגם עם ר' יצחק שניאורסון שדובר עליו שיהיה הרבי השביעי אחרי הריי"צ, והוא אמר לי שהתלמידים שלומדים את ספר התניא לא מבינים את המושגים נפש א־לוהית ונפש בהמית.
"'בין יהודי לגוי אין שום הבדל: לא בגוף, לא ברגשות ולא בשכל. ההבדל הוא בנשמה, ושם לאדם יש בחירה. אם יתגייר יקבל את הנשמה היהודית, וגם אם לא יתגייר הוא יכול לקיים שבע מצוות בני נוח ולמלא את ייעודו'. כשהוא דיבר עם נשיא קונגו או עם הדלאי לאמה הוא לא הציע להם להתגייר, אלא ביקש מהם להיות שגרירים של המסר העברי בעולם".
מעשן, שותה ושופע הומור
גלדצהלר (37) גדל ברעננה, למד בישיבת ההסדר בחיספין ולאחר מכן עבר לישיבת עטרת כוהנים. "המפגש עם הרב קוק העיף אותי לשמים. הוא נתן לי פשר עמוק לדברים, אבל אחרי כמה חודשים התחילו לקנן בי ספקות. מצאתי את עצמי יורד לרחוב, וברובע המוסלמי יש לך הכול: נוצרים עם צלב, מוסלמים, בודהיסטים, ברסלברים, נטורי קרתא. הלכתי לשבוע ישיבה בישיבת חברון ובשובו בנים, והבנתי שאני צריך לצאת למסע רוחני. מה שבעיקר היה חסר לי היה מפה שתסייע לי לברר את הזרמים העיקריים של המחשבה הדתית. להבין איך כל אחד מהם רואה את א־לוהים ואת האדם. הרב אורי שרקי הכיר לי את מניטו והדברים התחילו להסתדר. רציתי לאמת את הטענות שלו על הדתות עם המקור והתחלתי לקרוא ספרים בנושא. זו הייתה חוויה מכוננת של התבהרות פנימית".
במשך שנים התמודד עם גידול סרטני, והתעמק ברפואה אלטרנטיבית ובתרגול פאלון דאפא. גלדצהלר נשוי לאורית ואב לשבעה ילדים. כיום הוא מכהן כר"מ במכינת חמדת שבבקעת הירדן, ובחודשים האחרונים הקים את "בית המדרש למשנת מניטו" במסגרת מרכז "ברית עולם" של הרב שרקי בירושלים. "מסע בראשית" הוא ספרו הראשון.
מעבר לסדר ההיסטורי ולארגון המרשים של השיטות והמגמות, מה במשנה שלו נגע בך?
"קודם כול הנורמליות, היהדות הנורמלית שחיה ופועלת בעולם. הוא היה מעשן ושותה ושופע חוש הומור. מעבר לשליטה המרשימה בפילוסופיה המערבית הייתה בו גם ספרדיות בולטת, והוא היה יכול לשבת שעות ולשיר פיוטים. בשנים שבהן פעל בצרפת היה בקשרים קרובים עם כל הקהילות, כולל יהודים שהיו חצי מתבוללים. הוא לא הסכים להפריד בין גברים לנשים בשיעורי תורה וטען שהתורה היא הרפואה ליצר הרע. הוא לא שקל שיקולים של פוליטיקה רבנית. הוא הכניס לשיעורים שלו פילוסופיה, חסידות וקבלה וכל מה שהיה נראה לו נחוץ כדי להעשיר ולהרחיב את הדיון. 'הדור יכול וצריך להכיל דברים גדולים', אמר.
"אני אוהב את הקישורים שהוא היה עושה, בין תורת הזהויות הארכיטיפית שהוא פיתח לבין תורת הספירות של המקובלים, ובסוף הספר אני מביא אזכור של זה. הוא אומר: הגענו לשלב איחוד היסוד והמלכות, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. הוא ממשיך את הרמב"ם שראה בדתות האחרות בקשת א־לוהים בוסרית, ודיבר על התופעה של 'גויי השער' מהתקופה ההלניסטית – אנשים שהיו מגיעים לשמוע תורה בבתי הכנסת אבל לא רוצים להתגייר ולכן עומדים על הפתח. הביקוש ליהדות נטולת מצוות ולאומיות הוא שהוליד את הנצרות, והוא אומר לנוצרים: בואו נפתח מחדש את הסמלים העתיקים, נבחן איך הדמויות המכוננות התגבשו, ונייצר שפה משותפת. 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים' זו השליחות שלנו היום. להיות באמת אור לגויים, לצאת מהקונכייה ולהפיץ בשורה מוסרית חדשה לעולם".
הערב רב והחרדים
ובכל זאת, השיח המובחן על עם סגולה והליך הברירה והבחירה בעם ישראל מזוהה עם הכוזרי. מה החידוש המרכזי שלו על גבי התשתית הזו?
"אני לא חושב שאפשר לדבר על חידוש מהותי של רעיונות אבל בהחלט כן על חידוש של שפה. כולם יושבים על תשתית קבלית. הבעש"ט חידש את השפה הפסיכולוגית, הרב קוק את השפה הלאומית קולקטיבית, הרב אשלג את השיח הסוציאליסטי חברתי, ומניטו מביא את השפה האנתרופולוגית. הוא מזהה ארכיטיפים בדמויות מפתח שהשפיעו על קבוצות גדולות לאורך ההיסטוריה, מסמן זהויות ומצביע על תהליכים של פסיכולוגיה קבוצתית. כמו הרמב"ן גם הוא אוחז במתודולוגיה של 'מעשה אבות סימן לבנים'. אם התורה מספרת לנו על יצחק וישמעאל היא רוצה להגיד לנו שהדפוסים שאנחנו מזהים שם יחזרו לאורך ההיסטוריה. כך למשל יצחק וישמעאל מתקוטטים על הארץ, יעקב ועשו לעומתם רבים על הברכה של האב. ומה קרה בהמשך? המלחמה של עם ישראל עם האסלאם היא על הארץ, והמאבק מול הנצרות הוא על שאלת העם הנבחר – מיהו עם ישראל שברוח".
אחד הארכיטיפים המורכבים ביותר הוא זה שנוצר על גבי דמותם של אנשי ה'ערב רב'. הנושא שפותח בהרחבה בזוהר ובעקבותיו בקבלת הגר"א, עבר מוטציה בקרב חלק מתלמידי תלמידיו של הרב אשלג והפך בסיס לתפיסה בדלנית קיצונית. באחת ההרצאות ששמעתי קבע רב מהחסידות שכל מי שלא מזוהה עם "ערכי התורה הקדושה" – בפרשנות ספציפית מאוד – מעיד על עצמו שהוא משורש הערב רב, ולכן צריך להתרחק ממנו מאחר שאין שום אפשרות לתקנו.
"הפרשנות שלו כאן מפתיעה. הוא כמובן לא מוכן לסמן ציבורים ולהוציאם מחוץ לתחום הלגיטימציה, אבל כן מנסה לזהות מיהם אנשי הערב רב ומה היחס בינם לבין עם ישראל. נקודת המוצא היא המוטיבציה לצאת ממצרים: עבור עם ישראל המוטיבציה הייתה לאומית כללית – הם רצו לחזור לארץ שבה חיו אבותיהם ואימותיהם, ומשה הפתיע אותם בדרך ודרש מהם לקבל תורה. מבחינתם זו לא הייתה התוכנית ולכן הם אומרים 'כל אשר דיבר ה' נעשה' – נעשה את מה שה' אומר ולא את מה שאתה אומר. משה לא מצליח לקנות אותם בקלות.
"הערב רב לעומתם הם אנשים שחיו במצרים בעולם של מכשפים וחרטומים, וראו במשה את המכשף הגדול מכולם, זה שהתנין שלו בולע את כל האחרים. הם העריצו אותו כמנהיג עם יכולות מיסטיות, ולכן כשהוא נעלם הם ביקשו תחליף ויצרו את העגל. מניטו מדגיש שעצם העלאת הערב רב היא חיובית, שכן הם הגשר שמחבר בין ישראל לאומות העולם, אלו שיכולים לתרגם את התורה החוצה ולהפוך אותה אור לגויים. נאמר בספר משלי: 'טוב עין הוא יבורך כי נתן לחמו לדל' – טוב העין הוא משה והדל הוא הערב רב. אלא שמשה כשל ולא חינך אותם לזהות עברית. אפשר לצאת ממצרים 'דרך ארץ פלישתים' ואפשר לצאת בדרך העברית.
"הערב רב הם אלו שעושים מיסטיפיקציה לדת וכאן מניטו רומז דווקא לחרדים. ההערצה העיוורת לרב, הפיכתה של 'דעת תורה' לאמת מוחלטת שניתנה מפי הגבורה, הפיכת התורה והמצוות לפעילות מאגית לא ריאלית, שאין לה משמעויות לאומיות וחברתיות אלא רק רמז לעליונים – כל אלו תכונות של ערב רב; כשהפגם המרכזי הוא כמובן הבריחה מהממד הלאומי והאוניברסלי של התורה והפיכתה לדת סגורה של למדנים ומיסטיקנים".
שמעון פרס ומלך קמרון
קצת מוזר לשמוע ביקורת על המיסטיקה ממי שבעצמו היה מקובל מובהק.
"הוא בהחלט ראה עצמו כמקובל. הרצי"ה אמר עליו שהוא היה גדול המבינים בקבלת הרמ"ק. הוא היה בקשר קרוב עם הבבא סאלי, הרב נחמני והרב גץ. אבל היה חשוב לו להיות בחבר'ה, ולא ספון בחדר. הוא היה אורח כבוד באירועים של האליטה היהודית בצרפת שרבים מהם לא היו יהודים אורתודוקסים, והיה רחוק ממניירות של סגפן. יחד עם זאת הוא התנגד למיסטיפיקציה של המצוות, והאמין שצריך לפרש אותן כסמלים לאומיים: התפילין על הראש הן התיקון לנחש הזהב שעיטר את ראש המצרים. הוא לקח מהאר"י את הרעיון שישראל ירדו למצרים כדי להעלות ממנה ניצוצות, כלומר לחלץ ממנה מרכיבים תרבותיים ורוחניים שאותם צריך לכלול בקדושה ולהפיץ לעולם, ולכן הוא מתעכב על הביטוי 'יציאת מצרים', בניגוד למה שלכאורה היה אמור להיות – 'יציאת ישראל'.
"וכמובן, הלאומיות והאוניברסליות שמבחינתו ירדו כרוכים יחד לעולם. עצם בריאת העולם היא 'גלות' מקרבו של האינסוף, 'בריאה' מלשון 'לבר', כלומר החוצה. מטרת כל הגלויות היא כינון עולם שכולל את האינסופיות בתוכו, וזה יקרה רק כשהיהדות תפנים את השליחות האוניברסלית שלה. כשמלך קמרון רצה להתגייר בשנות ה־70 ממשלת ישראל שלחה אליו את מניטו יחד עם שמעון פרס. הוא דיבר על ליבו שיפיץ את בשורת האחדות של בני אברהם מבלי להתגייר.
"הדלאי לאמה ביקש ממנו שישראל תפעל לטובת הטיבטים בקרב הסינים. אז הסינים כלל לא דיברו איתנו ומניטו התפלא – אתה שם אותנו ואת הסינים באותו מישור? הדלאי לאמה ענה לו – אם אתה מדבר ככה אז אתה בכלל לא מבין מה זה עם ישראל. מניטו הושפע עמוקות מהפגישה ואמר שהגויים מביאים לנו יתרונות שאין לנו, ולכן יתרו נקרא גם 'יתר'. הוא דיבר על האיזונים שחייבים להתרחש בתוך ההוויה היהודית: אם היה לנו רק את אברהם איש החסד, היהדות הייתה נראית כמו נצרות; אם רק את יצחק איש הגבורה, היהדות הייתה בדמות האסלאם. בתקופת אוסלו הוא טען ששלום עכשיו הם אברהם ושרה היא מפלגת מולדת. הוא התנגד בצורה מאוד חריפה להסכמי אוסלו, ותקף את אנשי מרכז הרב שהם לא נלחמים מספיק כפי שהרצי"ה היה רוצה אם היה חי".
