"עוטה עור הנמר" הוא האפוס הלאומי הגיאורגי שנכתב בידי שׁוֹתָא רוּסְתָווֶלִי במאה השתים עשרה. רוסתווילי, נסיך ומשורר, נאלץ לגלות מגיאורגיה לאחר שהתאהב במלכה תמר אהבה אסורה ונואשת. הוא הגיע למנזר המצלבה בירושלים ושם כתב בלב שבור את יצירת המופת שלו, הנחשבת עד היום לאחת השירות הגדולות בכל הזמנים. היצירה זכתה לתרגום עברי בידי בוריס גפנוב, יהודי מברית המועצות שלא הגיאורגית ולא הרוסית היו שפת אמו, אך הוציא תחת ידו עבודה גאונית: המתרגם שלמד עברית בחירוף נפש מהאזנה מחתרתית לשידורי "קול ישראל" ומקריאת שירת ימי הביניים, זכה לפרסום יצירתו בארץ ישראל כשהיה כלוא בניכר ולתהילת עולם. אנתולוגיה של תרגומים מודרניים בשם "עוטי עור הנמר" אמורה להדהד בקורא הישראלי את ההקשר התרבותי וההיסטורי המפואר של השירה הגיאורגית, אלא שהדבר משול לקריאת אנתולוגיה של שירה עברית על שם ביאליק – כאילו כל המשוררים העברים הם ממשיכי דרכו. גם אם הצליחה תרבות גיאורגיה להימלט מגבהות הלב ודלות הרוח המקדשת את הבורות כבשירה הישראלית, נראה שניתן לאפיין את השירה הגיאורגית שבקובץ באופן דומה לזה הבולט בשירה העברית כיום: שירה רומנטית וסנטימנטלית בחלקה, הנהנית מתחושת עליונות המשורר על סביבתו בהיותו בודד מול העולם, ושירים המבכים מצבים חברתיים קשים, כעוני ומלחמות.
בשירים כמו "אֲנִי מְשׁוֹרֵר עִסְקִי" מאת פאטה שמגויה, המציגים את המשורר כמהפכן בגרוש וכשקרן בשני גרושים, נתפס הניסיון של המשורר להציג עצמו כבעל מודעות עצמית כתחכום יתר לא בשל. לצד שירים אלה מופיעים שירים יפים ממש, כמו שיריו של ניקה ז'ורז'נלי, שניים משיריה של ללה סמנישוילי, וכן שיריו של זויאד רטיאני; שאר השירים (כמו שירה של המשוררת טאה טופוריה, המצורף לרשימה) נקראים כרשימות פרוזה חביבות ותו לא. נראה שהמבחר שלפנינו מנסה להתאים את עצמו לטעמו העכשווי של הקורא העברי במקום לאתגר אותו במבט חריף ומרענן על תרבות אחרת.
אי אפשר להפריז בחשיבות התרגומים לשירה. בנוסף לצוהר הנפתח בפני קורא העברית לספרות העולם, מאפשר התרגום את התרחבות המבט הפואטי החוצה אל העולם ופנימה אל תרבותו שלו. "עוטי עור הנמר" הוא הזדמנות להכיר בחשיבותה של ספרות שאינה מוכרת לקורא העברי, ועל כך יש להכיר טובה למתרגמים דיתי רונן ואמיר אור. יחד עם זאת יש להצטער על טעויות עריכה וסדר מביכות שהשאירו חלקים מהטיוטה בדפוס הסופי ולתמוה על הבחירה ליצירת מהדורה דו לשונית, הכוללת את המקור בגיאורגית, שלהוציא מעטים מקוראי השפה לא תועיל לאיש בארץ. תחת זאת יש לקוות לתרגומים מקיפים, מחויבים ומאתגרים יותר, שיעשירו את התרבות העברית במפגש עם תרבות עשירה ולא מוכרת.
הָאַהֲבָה הִיא לִפְעָמִים כְּמוֹ מְקָרֵר שֶׁל עֲנִיִּים. / אַתָּה פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר וְאֵין שָׁם כְּלוּם, / אַתָּה פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ בַּצָּהֳרַיִם וְשׁוּב אֵין כְּלוּם, / גָּם בָּעֶרֶב אַתָּה לֹא מוֹצֵא שָׁם כְּלוּם, / אֲבָל עֲדַיִן פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ, מַבִּיט פְּנִימָה, / וְנוֹזֵף בּוֹ עַל בִּזְבּוּז הָאוֹר בְּחָלָל כֹּה רֵיק. / אֵין זוֹ אַשְׁמָתוֹ שֶׁל הַמְּקָרֵר שֶׁאַתָּה רָעֵב, / אֵין זוֹ אַשְׁמָתוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁהִתְאַהַבְתָּ.
עוטי עור הנמר – אסופת שירה גיאורגית עכשווית
עריכה: דלילה גוגיה, אמיר אור
תרגום: אמיר אור, דיתי רונן
פרדס, 110 עמ'
