ראש השנה כבר בעוד שבוע וחצי, ובני עדות המזרח משכימים לסליחות – או נשארים ערים עד חצות – מאז ב' באלול. במוצאי שבת יצטרפו אליהם גם האשכנזים. וכשעוד כמה תפילות נצרכות אולי יותר מתמיד, זה זמן טוב לדבר קצת על פיוטי הסליחות.
הסליחות בנוסח עדות המזרח מורכבות מכמה חלקים: הן נפתחות במזמור תהילים ("אשרי יושבי ביתך") ומסתיימות במזמור תהילים (קל, "ממעמקים קראתיך ה'"). החלק המרכזי הוא י"ג מידות, שנאמרות כמה פעמים כשביניהן פיוטים ובקשות. אם אין מניין, מדלגים עליהן לחלקים שבהמשך – וידוי, קבלת עול מלכות שמים, נפילת אפיים ועוד. אנחנו התכנסנו כדי לדבר על פיוטי הסליחות.
באופן בסיסי, הסליחות עוסקות בשני נושאים: האחד הוא הסבל שעם ישראל עובר והבקשה שהוא יפסיק, השני הוא החטא, החרטה והחזרה בתשובה. אם תרצו בשתי מילים: הרחמים והסליחות. זו כמובן לא חלוקה דיכוטומית – פיוטים רבים מכילים בתוכם את שני הנושאים, אך רובם מתמקדים באחד מהם.
נתחיל דווקא בסוג השני. פיוט הסליחות המוכר ביותר הוא כנראה "אדון הסליחות" – המופיע כבר בסידור רב עמרם גאון, לפניו כאלף ומאתיים שנה. זהות מחבר הפיוט לא ידועה, הוא מסודר לפי א"ב כשהפזמון החוזר הוא "חטאנו לפניך – רחם עלינו". אמנם רוב המזמור לא מתמקד בחטאים אלא בתשבחות לקב"ה, אבל הפתיח נותן את הטון: הפיוט הזה פונה לאדון הסליחות (ובהמשך מוזכרים גם הכינויים "כובש עוונות" ו"סולח עוונות").
דוגמה מובהקת יותר היא הפיוט "אתוודה על עבירות קלות וחמורות", שכתב רבי יצחק בן ישראל מבגדאד. הפיוט נשען על העיקרון שהסליחות נאמרות בלילה, ובסוף כל חרוז משובץ פסוק שכולל בתוכו את המילה "לילה" – "יִצְרִי עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע לְהִתְעוֹלֵל / שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה מִּלֵּיל", או "אֶקְרָא יוֹמָם וְאָרִים קוֹלִי עַל פִּשְׁעִי וּמַעֲלִי / וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי".
דוגמה שלישית היא הפיוט "בזכרי על משכבי", שכתב הרב יהודה אבן בלעם בספרד. הפיוט מתאר כמה קשה לאדם להירדם מפני שהוא זוכר את חטאיו, ולכן הוא קם והולך לבית הכנסת להתפלל ולבקש סליחה: "בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי, זְדוֹן לִבִּי וַאֲשָׁמָיו / אָקוּמָה וְאָבוֹאָה, אֶל בֵּית אֱלֹהַי וַהֲדוֹמָיו / וָאֹמַר בְּנָשְׂאִי עַיִן, בְּתַחֲנוּנַי אֱלֵי שָׁמָיו / נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו".
בין הסליחות מהסוג השני אפשר למנות למשל את "תמהנו מרעות", שמסודר בסדר א"ב הפוך – שורות קצרות (2-4 מילים לשורה), החל מהאות ת', שמתמקדות בסבל שעובר עם ישראל. אפשר לציין שורות שבשנים מסוימות נראות פחות רלוונטיות לעם חופשי בארצו, אבל בשנה הזו דוקרות יותר: "לֹא תִתְעַלָּם בְּעִתּוֹת כָּאֵל. כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנַחְנוּ".
פיוט אחר מאותו סוג הוא "אליך ה' נשאתי עיניי", המסודר לפי סדר א"ב, ונהוג לומר אותו לסירוגין – החזן שורה והקהל שורה, כשהחזן מתחלף בכל שתי שורות. ושוב, קשה לומר שורות כמו "מָרוֹם מִמְּרוֹמִים / רַחֵם עַל עֲגוּמִים / וְעַל זֶרַע רְחוּמִים / יְלִידֵי יְדִידֶיךָ" – בלי לחשוב על החטופים.
במוצאי שבת, כאמור, יצטרפו גם האשכנזים לסליחות, אבל זה כבר עניין למדור נפרד. נאחל שתפילותינו יתקבלו ברצון.
