החיד"א, ר' חיים יוסף דוד אזולאי, הוא מהדמויות המרתקות ורבות-הפנים בתולדות עם ישראל במאות השנים האחרונות. הוא נולד בירושלים בשנת 1724, היה רב ומקובל, חוקר וגם שד"ר (שלוח דרבנן) שיצא לשני מסעות ממושכים באירופה למען קהילת חברון. לבסוף התיישב בליבורנו שבאיטליה ושם גם נפטר ונטמן בשנת 1806, עד שכעבור 150 שנה הועלו עצמותיו לקבורה בירושלים.
בין עשרות הספרים שחיבר החיד"א, רובם בענייני הלכה, בולט הספר "מעגל טוב" המתאר את שני מסעותיו, שארכו כמה שנים, ואת חוויותיו המגוונות במצרים ובתוניסיה, בצרפת ובגרמניה, באיטליה ובהולנד ואפילו בלונדון – שם היה עד להתמוטטותה של הבורסה בגלל 'האמריקנוס שמרדו' (1776). במסעו הראשון חשדו בו יהודי גרמניה שהוא מתחזה ולא הבינו את העברית שבפיו, ובמסעו השני "נתקע" בתוניסיה ושם נודע לו על פטירת אשתו, אירוע שגרם לו ל"חולי השחורה" – דיכאון מתמשך. החיד"א הסתיר את מות אשתו מהקהילה המקומית, מחשש שישדכו לו את אחת מבנותיה ויצטרך להשתקע בה.
בשנת 1777, במהלך מסעו השני, מצא החיד"א 'דרישת שלום' מפתיעה מסב-סבו, המקובל ר' אברהם אזולאי, שנולד במרוקו, עלה לארץ ובבגרותו התיישב בחברון. בביקור בביתו של רב העיר רג'יו אמיליה שבאיטליה, התרגש החיד"א למראה קבלה על תרומה מיהודי ורונה ליהודי חברון, שנכתבה 134 שנים קודם לכן, ועליה חתומים רבני חברון ובהם סב-סבו, ר' אברהם אזולאי.
את חתימת ר' אברהם זיהה החיד"א בקלות, כיוון שמדובר על חתימה ייחודית, בצורת ספינה. החתימה, כך מספר החיד"א בספרו 'שם הגדולים', נוצרה לזכר נס שנעשה לר' אברהם בעת מסעו ממרוקו לארץ ישראל, בעיר דמיאט שבמצרים, פרצה סערה הרסנית שהטביעה את הספינה וכל רכושו אבד בים, אך הוא ניצל: "ונשברה הספינה ונטבע הכל והייתה נפשם לשלל ולזכור נס זה שניצולו, עשה חתימתו דמות ספינה".
הקבלה על תרומת יהודי ורונה ליהודי העיר חברון, שבה חתימתו המיוחדת של אבי שושלת אזולאי שריגשה את נכד-נכדו החיד"א, נותרה חבויה מאות שנים ולבסוף התגלגלה לאוספי ספריית יד בן־צבי כאן בישראל ולראשונה זוהתה על ידי עובד בספריית יד בן־צבי, כאותה תעודה שראה החיד"א במסעו. הקבלה הוצגה לראשונה בציבור, יחד עם מסמכים היסטוריים מסקרנים נוספים, במסגרת הכנס על החיד"א שנערך השבוע ביד בן־צבי לרגל 300 שנה להולדתו.
יד בן־צבי היא מוסד מחקר, תרבות וחינוך הפועל על פי חוק מיוחד של הכנסת משנת תשכ"ט 1969, הנושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של המוסד הם: חקר קהילות ישראל במזרח, חקר תולדות ארץ ישראל, חקר ירושלים והנחלתם לציבור הרחב. מתחם יד בן־צבי בשכונת רחביה בירושלים, שימש משכן הנשיא בשנים 1971-1953, ובו נמצאים צריף הנשיא – אתר מורשת לאומי, מכוני מחקר, ספרייה, ארכיון תמונות, הוצאת ספרים ובית הספר ללימודי ירושלים.
