הגורלות נטרפו היטב בקלפי כדי לוודא שהבחירה ביניהם תהיה אקראית לחלוטין. הכהן הגדול נטל את שניהם, והניח אותם על ראש השעירים הממתינים להכרעת עתידם: מי יישחט לקורבן בירושלים, ומי מנגד יובל מהלך שלוש־ארבע שעות עד לצוק בלב הישימון, נושא בין קרניו את חוט השני. התקווה הלאומית, תקוות חוט השני, היא שיקרה נס ולשון הצמר הכתומה תלבין מיד אחרי השלכת נושאה מראש ההר לתחתיתו.
אך טבעי הוא שלמעשה זה הוצמדה פרשנות מיסטית מסמרת שיער, למשל זו המופיעה בזוהר שלפיה השעיר כלל איננו קורבן, אלא שי המובל אל מעונו של השטן־העזאזל במדבר, כדי לתת לו את חלקו המגיע לו במכסת העוונות היהודיים. רק כך הוא יניח לישראל להתייחד עם בוראם ביום המחילה והטוהר. והיכן משכן השטן? ממש לא רחוק. במשנה נכתב שצוק העזאזל מרוחק "תשעים ריס", כלומר 12 מיל מירושלים. לפי דעות אחרות בתלמוד, המרחק בין הר הבית לתהום העזאזל הוא כעשרה מיל בלבד. מיל הוא אלפיים אמה, ששיעורה נע בין 48 ל־58 ס"מ. נובע מכאן שאת העזאזל יש לחפש במרחק 9.5 עד 15 ק"מ מהר הבית.
דרישה נוספת: אתר הצוק אמור להיות ב"אֶרֶץ גְּזֵרָה" כלשון התורה, כלומר במדבר ריק מיישוב. זה אומר שיש לחפש את העזאזל דווקא ממזרח לעיר הקודש, במדבר יהודה. ייתכן גם שהביטוי הזה רומז לצורך שהמצוק יאפשר לשעיר להתרסק אל מותו באופן המיטבי, בארץ גזורה ותלולה.
רוב החוקרים מסכימים שהראוי לכך ביותר הוא הר טרשים קרח המרוחק בקו אווירי מעט יותר מ־11 ק"מ מהר הבית, ג'בל אל־מונטר. מדרונו המזרחי תלול ומרושע במיוחד. פערי גובה של מאות מטרים מפרידים בין פסגת ההר לתחתיתו. דרך קדומה, לפי חוקרים, יצאה מירושלים אל ג'בל מונטר, ולאורכה, בייחוד בקטע שבין ירושלים לאבו־דיס, נתגלו בורות מים רבים שנראה שחלקם קדומים. מונטר בערבית פירושו "צופה", או לחלופין "המוקפץ" – דבר שעשוי לרמוז לשייכותו של המקום לענייננו. אגב, בקרבת ההר קיימת באר ששמה בערבית הוא ביר א־סוק. יש מי שראה בכך את שימור שמו של הצוק – משום הדמיון בין "סוק" ל"צוק", שהשעיר משולח ממנו לכל הרוחות.
כיצד ידעו בירושלים על הגעת השעיר למדבר? השאלה שייכת כמובן גם לזמננו, שהרי בתנאי יום הכיפורים ובהיעדר אפשרות להשתמש בכלי הקִדמה, אין לנו כל עדיפות טכנולוגית על פני הקדמונים. במקורות נאמר שהמסר הועבר בנפנוף מטפחות ("סודרים") מתחנה לתחנה בדרכו האחרונה של השעיר. לאורך הדרך ירושלים־עזאזל הוקמו לפני יום הכיפורים עשר סוכות, שהציעו בהן לכוהן שהוביל את הבהמה לשתות או לאכול, על אף הצום; ובמשנה מסופר שמעולם לא נזקק לכך מוליך השעיר. הסוכות הללו היו עשויות לשמש גם תחנות ממסר שהעבירו ירושלימה את מיקום הבהמה הנידונה למוות.
בתיאור המשנאי של נתיב השעיר נזכר האתר "בית חידודו", במרחק שלושה מילים מירושלים, הניצב בפתח המדבר על אם הדרך אל הצוק. היו שהציעו לזהות את "בית חידודו" עם "עין חוּד" שבאל־עזרייה. עין חוד מרוחק כ־4.5 ק"מ מהר הבית, מרחק שסביר להעריכו כשלושה מילים. זיהוי נוסף של בית חידודו הוא חורבת חרידן, מדרום לאבו־דיס, הרחוקה מהר הבית מרחק דומה לזה של עין חוד וניצבת אף היא על נתיב אפשרי לג'בל מונטר. חשוב לומר שאין כל חובה יהודית לאתר את המיקום המדויק שהשעיר האומלל הושלך בו אל מותו בימי קדם. כל נקודה שתענה לדרישות הללו בימינו תהיה קבילה להשלכת השעירים.
במסכת יומא (פרק ו', משנה ד') נאמר ש"מיקירי ירושלים היו מלווין" את הכוהן המוליך את השעיר "עד סוכה הראשונה". לפי המשנה, אנשי כל אחת מעשר הסוכות שבדרך לצוק מלווים את השעיר ואת מוליכו עד הסוכה הבאה "חוץ מאחרונה שבהן, שאינו מגיע עמו לצוק, אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו". מוליך השעיר נוטל את הצמר הצבוע בתולעת שני שהביא עמו, "חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו" של השעיר, "ודחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים". הכוהן שב לאחר המעשה אל הסוכה האחרונה וממתין בה עד לסיום הצום.
כשביקשנו לשחזר את המסלול המוליך לעזאזל העדפנו להשתמש בכבישים ובשבילים הקיימים, מה שהאריך מעט את המסלול: לפי שירות המפות של גוגל, המסלול נמתח לאורך 17 קילומטרים. בהנחה שהדבר יתאפשר בתנאי ימינו, ואם שער הרחמים החסום לא ייפרץ עד אז, נראה שהדרך המהירה ביותר מהר הבית לעזאזל מתחילה ביציאה משטח ההר דרך שער השבטים שבצידו הצפון־מזרחי. משם יש להמשיך ולצאת מהעיר העתיקה דרך שער האריות הסמוך, לרדת לקדרון ולעלות על דרך יריחו בואכה שכונת מעלה הזיתים – שם תמוקם הסוכה הראשונה.
מהשכונה היהודית יש לרדת מזרחה דרך ואדי קדום (הסוכה השנייה) לכפר אל־עזרייה, בכביש הישן שדרכו נסעו פעם – בטרם הקמת גדר ההפרדה – אל מעלה־אדומים ואל יריחו. בין הסוכה השנייה לשלישית עוברת כיום גדר ההפרדה ואיננה מאפשרת עוד לרדת לים המלח בדרך יריחו, וגם לא לרדת לצוק העזאזל מירושלים. נדאג אם כן לפרצה בגדר מבעוד מועד, ונמשיך במסע אל הסוכות השלישית והרביעית שעל אם הדרך למעלה־אדומים. סוכה חמישית נמקם בפנייה ליישוב קידר, סמוך לכניסה למעלה־אדומים, וסוכה שישית בכניסה לקידר. סוכה שביעית תמוקם ממזרח לקידר דרום, על השביל המתחתר לפסגת הר מונטר, צוק העזאזל. שמינית תוצב בכפר הזעיר אל־מונטר, והתשיעית והעשירית יעמדו בהמשך שביל העפר המוביל להר.
כיום אין כמעט יהודי הפוקד את הנתיב הזה. המסלול אל צוק התקווה היהודי עובר באזור שבמונחי מדינת ישראל 2023 הוא חצר אחורית, כלומר מחוץ לתחום ליהודים. מי שיבחר להקים שם סוכות יזכה מן הסתם לצו הריסה מהיר מהמנהל האזרחי שייאכף בזריזות בידי צוותי יס"מ, אבל מי בכלל מגיע מראש למקום הזה, שנחשב מסוכן מדי עבור יהודים? אין ספק שהדרך לעזאזל ידעה ימים יפים יותר.
