לפגישה עם הרב ד"ר וורן (זאב) גולדשטיין, שהתקיימה בשעות הערב בלובי המלון הירושלמי שבו שהה, הקדמתי במספר דקות. בזווית העין קלטתי אותו אוכל פיצה בזריזות. הוא מיהר לסיים את ארוחתו וביקש להתחיל. הוא שוהה כאן ימים בודדים, ולקראת השבת כבר יחזור לדרום אפריקה שבה הוא מכהן זה 18 שנה כרב הראשי. הפיצה, הוא מסביר לי, היא בערך הדבר הראשון שהגיע היום אל פיו, בתום סדר יום עמוס. הוא מקפיד שלא לשהות מחוץ לבית בשבתות, ולכן כל נסיעה שלו גדושה ועמוסה. בביקורו הנוכחי כאן הוא קיים 50 פגישות בשלושה ימים, רק כדי להספיק להגיע הביתה לשבת. "אני לא יכול בלי זה", הוא אומר.
"הייתה לי פעם שיחה עם ראש לשכתו של נשיא דרום אפריקה", מספר הרב גולדשטיין. "חיכיתי לתשובה בנושא מסוים, והיא לא הגיעה. ואז הגיע יום שישי בצהריים, שעתיים לפני שבת. הייתי חסר מנוחה, לא ידעתי מה לעשות. מי יבין את זה שאני מכבה את הטלפון ל־25 שעות? אני יכול להסביר למישהו לא יהודי את הרעיון הזה? בסוף לא הייתה לי ברירה. התקשרתי לראש הלשכה שלו ואמרתי לה: 'כשהשמש שוקעת ביום שישי מתחילה השבת שלנו, וכחלק מהחוקים של הדת שלנו אני לא יכול לדבר בטלפון מיום שישי לפני השקיעה ועד צאת הכוכבים'. היא אמרה שהיא מקנאה בי, והלוואי שגם הייתה יכולה לעשות זאת".
בביקורו הנוכחי בישראל הוא נפגש עם נשיא המדינה ועם יותר מעשרים חברי כנסת כדי לשוחח איתם על השבת. "אמרתי להם שאנחנו צריכים לשחרר את השבת מן הפוליטיקה. שבת היא הלב של הזהות היהודית וערך לאומי של עם ישראל. אנשים לא רוצים כפייה בשבת, אבל כן חשוב שהיא תהיה ערך לאומי. מנחם בגין נשא נאום היסטורי כשביטל את טיסות אל־על בשבת. הוא תהה איך מטוס שעליו דגל המדינה טס בשבת לעיני אומות העולם. אין לזה נגיעה למה שכל אחד עושה בבית שלו, שם צריכה להיות לו החירות לבחור. העמודים של הזהות היהודית הם ציונות, שואה ואנטישמיות, ושבת. השבת נותנת את הלמה, למה אנחנו רוצים מדינה יהודית".
"אם יהיו שני ימי חופשה, אחד יוקדש לשבת מסורתית יותר והשני יאפשר סידורים ומשחקי ספורט – השבת תוכל לתפוס את המקום הנכון שלה במדינה עם צביון יהודי, וניתן לאנשים את האפשרות לבחור איך לעצב את הימים האלו. זה ינמיך את המתח סביב דת ומדינה"
זה עשור מוביל גולדשטיין את מיזם "השבת העולמית", שבמסגרתו יהודים ברחבי העולם שומרים שבת יחד ומציינים אותה בארוחות ובפעילויות קהילתיות משותפות. המיזם מתקיים באחת השבתות הראשונות של החורף, לאחר חגי תשרי. הוא החל ב־2013 כפרויקט מקומי עבור 75 אלף יהודי דרום אפריקה. בשנים הבאות המיזם הלך והתפשט לקהילות בכל רחבי העולם.
"הקהילה בדרום אפריקה מאד מסורתית ומאוחדת ויש בה הרבה הערכה ליהדות, ועם זאת ראיתי שצריך להדגיש בה את השבת, כי השבת היא הבסיס להכול. השבת זה רעיון גדול שכולל את כל היהדות", אומר גולדשטיין. "אם מישהו בתוך השבת הוא בתוך הכול. פרופ' דן אריאלי שאל אותי מה המצווה הכי חשובה ביהדות. אמרתי לא שאי אפשר לקבוע, שהרי נאמר במסכת אבות 'והווי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות'. אבל לשבת יש ערך מיוחד. אנחנו רואים את זה בכל המקורות שלנו. לא סתם נאמר על השבת 'אות היא ביני וביניכם'. שבת היא יותר ממצווה, היא האות של עם ישראל".
במהלך העשור האחרון צוינה השבת העולמית במקומות רבים בעולם ובהם גם פקיסטן, ירדן, עירק, פרו, איי הוואי ועוד. "בפינסק למשל התקיימה שבת שהשתתפו בה כ־300 יהודים. עבור רובם זו הייתה לא רק השבת הראשונה שהם חוו, אלא החוויה היהודית הראשונה", אומר גולדשטיין.
אורחים ביום חול
מתוך שאיפה ליצור שבת משמעותית יותר, גולדשטיין מבקש לקדם יוזמה של יום ראשון חופשי בישראל. "כרגע המצב הוא שיש יום אחד, שבת, שנלחמים לעשות בו הכול – סידורים, קניות, זמן משפחתי, ספורט, זמן לחברים", הוא מסביר. "אם יהיו שני ימי חופשה – אחד יוקדש לשבת מסורתית יותר, והשני יאפשר סידורים בבנק ומשחקי ספורט. השבת תוכל לתפוס את המקום הנכון שלה במדינה עם צביון יהודי, וניתן לאנשים את האפשרות לבחור איך לעצב את הימים האלו. זה ינמיך את המתח סביב דת ומדינה. אני מקבל הרבה תמיכה לרעיון הזה מחברי כנסת. לפני שנה יזמנו סקר סביב נושא השבת, ואחד הנושאים שעלו שם זה שרוב רובם של הישראלים מוטרדים מהמתח בין דת ומדינה, ומרביתם חושבים שיום ראשון חופשי יקטין את המתח.
"אני מכיר אנשים שעלו לכאן מדרום אפריקה. שם הילדים שלהם שיחקו כדורגל מקצועי ביום ראשון, כאן זה לא אפשרי והם נאלצים לשלוח אותם לשחק בשבת. קיצור שבוע העבודה הוא טרנד בעולם, והמחקרים מראים שפריון העבודה לא יורד בעקבות זאת. יום ראשון חופשי זה דבר פרקטי מאוד. מה שכן יירד זה המתח סביב דת ומדינה. השבת צריכה להיות בלב המדינה היהודית. מייסדי המדינה הבינו זאת, חיים נחמן ביאליק הבין את זה. אבל עכשיו אנשים צריכים לבחור בין החירות שלהם לצביון היהודי. צריך לשחרר פה בארץ את היהדות מהפוליטיקה. אנשים חושבים שאם אני שומר שבת אני צריך להצביע למפלגה דתית. זה ממש לא כך".
כתושב חוץ שמתבונן באורח החיים הישראלי, הוא מגדיר אותו כלחוץ ואינטנסיבי מדי, ללא גבולות ברורים בין זמן העבודה לזמן הפרטי. "אנשים כאן יותר עצבניים. אפילו נהגי המוניות פחות נחמדים, ואני יכול להבין אותם. הם עובדים קשה. בחו"ל אני לא מתקשר למישהו אחרי תשע בערב, זה לא דרך ארץ. כאן אנשים מרשים לעצמם להתקשר גם בעשר ובאחת־עשרה בלילה. אנשים עייפים ומותשים. יום חופשי נוסף יעשה כאן רק טוב".
אתה עוסק בנושא השבת שנים רבות. מאיפה הלהט?
"הרעיון של השבת הוא כל כך גדול ועמוק. זו המצווה היחידה שנמצאת איתנו מבריאת העולם, כלומר השבת היא חלק מהבריאה. יש כוח רגשי כשאתה אומר את המילה שבת ליהודי, זה מעורר אצלו משהו. אנשים היום צריכים את השבת. הם מחפשים משמעות בחיים, משהו מעל הטבע".
איך נראית השבת הפרטית שלך?
"אני מוסר דרשות, נאומים ושיעורים בבתי הכנסת. הסעודות הן בדרך כלל רק עם המשפחה. אנחנו משתדלים לארח אנשים בימים אחרים, ולהשאיר את השבת קודש למשפחה. כשהילדים היו קטנים יותר הם צעדו איתי בשבתות לבתי הכנסת המרוחקים שהייתי צריך לנאום בהם. זה היה זמן האיכות שלנו. לכל אדם יש אחריות, בין אם זה בעבודה או בקהילה, אבל אני מאמין שהאחריות הראשונה היא קודם כול למשפחה. גם כשיש אורחים, אנחנו שמים את הילדים קרוב אלינו ואת האורחים בסוף השולחן. שמעתי שכך נהג גם רבי משה פיינשטיין".
נלחם באפרטהייד וב־BDS
הוא בן 52, נשוי, אב לארבעה וסבא. משפחתו הגיעה מליטא לדרום־אפריקה לפני יותר ממאה שנה. בית הוריו היה מסורתי, והשאיפה לצדק הייתה נוכחת בו; האב היה שופט בבית המשפט העליון, והאם עורכת דין. את הרקע התורני שלו רכש בישיבת בית אל ובהמשך ב"ישיבה גדולה יוהנסבורג", שבה גם הוסמך לרבנות. הוא הוסמך גם כדיין בכולל ארץ חמדה בירושלים. לצד לימודיו התורניים, הרב גולדשטיין הוא בעל תואר ראשון ושני מאוניברסיטת דרום אפריקה, ודוקטורט בזכויות האדם ובמשפט חוקתי מאוניברסיטת ויטווטרסראנד. בגיל 32 מונה לרב הראשי של דרום אפריקה והיה לאדם הצעיר ביותר שמונה לתפקיד הזה, לאחר שהחליף את הרב סיריל האריס שהלך לעולמו ב־2005.
את הקהילה בדרום אפריקה הוא מגדיר כציונית, מסורתית וכזו שמכירה בערך התורה. לדבריו, "כמעט כולם משתייכים לבתי כנסת אורתודוקסיים, גם אם הם לא שומרים שבת. כיום יותר מעשרים אחוז מהאוכלוסייה היהודית שומרת שבת".
גולדשטיין הוא פעיל מרכזי למען זכויות אדם, וחיבר ספרים רבים בנושא. "גדלתי בשנים האחרונות של האפרטהייד, וראיתי את זה במו עיניי. אני זוכר ספסלים נפרדים ללבנים ושחורים, שירותים נפרדים, חופים נפרדים. לכן אני נלחם בזה. היו שכונות ללבנים בלבד ששחורים לא היו יכולים להיות בהם, אלא אם הוכיחו שהם עובדים באזור. האפרטהייד הוא הכחשה של 'חביב אדם שנברא בצלם'". הרב גולדשטיין הוא חבר קרוב של דומאני מנדלה, הנכד של. יחד כתבו את הספר "אפריקה מדברת". הוא שמר על קשר קרוב גם עם אימו, קאזיבה, בתו הבכורה של נלסון מנדלה.
דווקא כמי שמתעב את האפרטהייד הוא נאבק נגד תנועת החרם על ישראל. "כתבתי המון מאמרים על זה שמה שקורה בישראל זה ממש לא אפרטהייד, כפי שמנסים להגיד. זו פשוט תוכנית להחריב את מדינת ישראל. ה־BDS נהיה פופולרי בדרום אפריקה. הם זוכרים היטב את האפרטהייד ואת הסנקציות, ויש לזה משמעות עמוקה מבחינה היסטורית ופוליטית. הפעילים של ה־BDS הם נגד ישראל אבל גם נגד הקהילה היהודית המקומית. הממשלה כאן מתנגדת למדינת ישראל, אבל זה לא מגיע לאנטישמיות ברחוב".
הוא משתף פעולה עם מנהיגי קהילות אחרות, ויחד הקימו מיזם נגד הפשיעה בבתי הספר. "אי אפשר לחיות בפחד. זה הוריד את הפשע מאוד. הקמתי ועד של ראשי דתות בדרום אפריקה. אני יושב עם הינדואים ונוצרים, והיחסים טובים מאוד. גם עם ראשי הדת של המוסלמים. זה נעשה בצנעה. כשסוגרים את הדלת כולנו חברים. אם אני רוצה לעשות משהו בפרהסיה, הם מסרבים".
במהלך אחד מסבבי הלחימה בעזה הוא התראיין לתחנת רדיו מקומית יחד עם איש דת מוסלמי. "אמרתי לו 'תראה, אנחנו לא נשכנע אחד את השני, בוא נעזוב את זה בצד, וכראשי דת דרום־אפריקאים נעשה משהו בינינו. אני קורא לקהילה שלנו, למרות חילוקי הדעות בינינו ובין המוסלמים, לנהוג איתם בכבוד'. הוא סירב להשמיע קריאה דומה לקהילה שלו. כשרצו לצלם את שנינו ביציאה מהאולפן, הושטתי לו יד והוא לא הושיט בחזרה. אמרתי למנהל התחנה שזה מה שקורה במדינת ישראל. אנחנו מושיטים יד, אבל צריך להגיש יד גם מהצד השני".
הנשמה שמעבר להלכות
בנובמבר הקרוב יצוין עשור לפרויקט "השבת העולמית". הצלחת המיזם וההדים שחולל הביאה את הרב גולדשטיין לכתוב את הספר "שבת – יום לברוא את עצמך", שרואה אור בימים אלה. "ראיתי את הצמא לנושא הזה בכל העולם, ושאלתי את עצמי: האם אני מבין את השבת? מה עומד בלב כל התנועה העולמית הזאת, ביותר ממאה מדינות ו־1,500 ערים ועם אלפי מתנדבים? ראיתי שיש פה משהו עמוק. למדתי ולימדתי הלכות שבת, אבל פתאום הבנתי שאת ההלכות אני יודע, אבל על החזון והערכים, הנשמה של השבת, יש לי עדיין מה ללמוד. חיפשתי בספרים ויצאתי למסע אישי. כתיבת הספר הייתה עבורי חוויה מאירת עיניים".
כשניסה למצוא מכנה משותף בין הרעיונות שאסף ולהצביע על התמונה הגדולה, הבין שהשבת מעניקה השראה לפיתוח האישיות. "זה נשמע מושג מודרני, ניו־אייג'י, אבל זה הרמב"ן. הוא בונה את המסגרת של המצוות על בסיס דברי המדרש ש'לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות'. הקב"ה אינו צריך שנקיים את המצוות לטובתו, הן נועדו לטובתנו. כשאנחנו עושים את רצונו של השם אנחנו הופכים לאנשים טובים יותר. הספר משרטט מהלך שלם להגדיר את השבת כיום לברוא בו את עצמך. זה מושרש במקורות שלנו".
לדבריו, החיבור מיועד עבור קוראים שאינם שומרים שבת ושזהו המפגש הראשוני שלהם איתה, אך גם עבור שומרי שבת שכבר העמיקו ולמדו. "הספר מבוסס על דברי ראשונים ואחרונים, כל מה שאמרו על השבת. כדי לא להעמיס על הטקסט אני לא מזכיר בתוכו את הרבנים. המקורות חשובים, והם מופיעים בסוף למי שרוצה להעמיק. זה ספר שמגיש את השבת באופן מרענן ושונה, ובוגרי ישיבות יכולים לצלול בעזרתו למקורות".
הוא מספר שבעולם כבר מתקיימות קבוצות לימוד סביב הספר, מקידוש בבית כנסת ועד פגישות 'האפי האוור' במשרדים ובחברות הייטק ביום חמישי, שכוללות כמה דקות של לימוד. הספר הבא, שהוא כבר עובד עליו, יעסוק בפרקי אבות. "אני מחפש שם חידושים, לא לתת לאנשים את מה שהם מצפים".
