אינספור דרשות לפרשת לך־לך עוסקות בפסוק הראשון שלה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
בזה אחר זה מונים הדרשנים את הקשיים העצומים שעמדו בפני אברם אבינו כאשר נדרש לעזוב את המסגרות המגוננות הללו ולצאת אל הלא נודע, במצוות האל. בדיוננו נעסוק בשאלת ה"למה". מהי המטרה שלשמה צריך היה אבינו הראשון לעזוב הכול מאחרי גוו, וללכת אל ארץ שאפילו את שמה לא אמרו לו בטרם התחיל את צעידתו?
התורה משיבה על שאלה זו במפורש: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל". המטרה היא שינוי הסטטוס של אברהם מיחיד ומשפחה לגוי גדול. בהתחשב בכך שאברהם כבר מאמין בבורא ואף עושה נפשות לרעיון המונותאיזם ("הנפש אשר עשו בחרן"), יש כאן אמירה ברורה: המסגרת להמשך עבודתך הברוכה, אומר האל לאברהם אבינו, תהיה במסגרת גוי גדול ולא במסגרות המצומצמות שבהן פעלת עד כה.
כלומר, הדרך היעילה, הנכונה והמשפיעה להפיץ את האמונה באל אחד היא כאשר הופכים אותה לרעיון של אומה שלמה ולא רק של יחידים, גדולים ככל שיהיו. מכאן מתחילים המסעות של אברהם, יצחק ויעקב, שיתפרסו על פני עשר פרשות שלמות, בדרכם להגשמת הבטחת האל להיות גוי גדול. מנקודת מבט זו ניתן לבחון את כל הפרשיות שיבואו בהמשך – הדרך האלוהית המסובכת לעשותנו גוי גדול, כמובטח לאברהם אבינו.
בסופו של דבר יאשר מנהיג העולם הישן של אז את ברכת אברהם ויודה בהצלחתה, למרות דרך החתחתים שעברו נושאיה: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א, ט). פרעה מזהה כי אוסף העבדים הוא עם. זהו האישור הבינלאומי הראשון, שניתן דווקא מפי המלך ששעבד אותנו.
שבע ברכות
בפסוקים האניגמטיים הבאים, התורה מספקת לנו הצצה אל התוכנית האלוהית השלמה, זו שבגינה מתבקש אברהם ללכת ארצה כנען:
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
בעל הטורים מסביר כי לפנינו שבע ברכות, המתבססות כל אחת על רכיב אחר בפסוקים:
ברכו כאן שבע ברכות, והם אלו: ואעשך לגוי גדול, והיא הגדולה שבכולם שיעשהו לגוי, שעם זאת נכלל השעבוד והשחרור. והשנית… ברכת הממון כמו שנאמר "ואברם כבד מאד". והשלישית, שיגדל שמו מאברם לאברהם. והרביעית, שיהיה הוא בעצמו ברכה. והחמישית, שיברך השם מבורכיו. והששית, שיאור כל מבקשי רעתו. והשביעית, שיתברכו בו כל משפחות האדמה.
לסדר הברכות חשיבות רבה בהבנת העניין. שלוש הברכות הראשונות עוסקות באברהם באופן ישיר (גוי גדול, עושר והגדלת שמו). ברכה רביעית נוגעת לאברהם ולאחרים (שיהיה הוא בעצמו ברכה). שלוש הברכות האחרונות עוסקות ביחס האחרים לאברהם, במעגלים רחבים יותר (יתברכו מבורכיו, מבקשי רעתו יאורו, יתברכו בו כל משפחות האדמה).
לפנינו גם סדר כיאסטי, שבמרכזו הברכה הרביעית. ברכות אלו מציבות בסופו של דבר את האנושות במרכז. אברהם נבחר, באמצעות הגוי שיצא מחלציו, להיות נושא הבשורה לאנושות כולה.
הדרך לעבור את כל הפאזות – יחידים, משפחות, שבטים ולבסוף עם – הייתה קשה מנשוא. כל הסיפורים הדרמטיים שבפרשות הבאות מציגים מצב של התפתחות טבעית לכאורה. בקריאה פשוטה, כל האירועים המסעירים שבסופו של דבר גרמו לנו לרדת למצרים ולעלות משם כעם הם סיפורים מן החיים, שמהם נגזרו באופן טבעי כל התוצאות – תוצאה אחר תוצאה.
יד מכוונת
בהתבסס על ברכת השם לאברהם, נראה כי על אף קיומה של הבחירה החופשית, זו שעומדת בבסיס הדרמטיזציה של סיפורי האבות, ברמה הלאומית יש יד מכוונת. מרגע שהשיח בין אברהם והאל הפך משיח של בודדים לשיח של אומות, לבחירה החופשית הפרטית כבר אין משמעות, שכן הקב"ה הבטיח לאברהם להיות גוי גדול, על כל המשתמע מכך.
מתוך מבט זה נוכל לפרש את הפרשיות השונות שבפרשתנו – הפיכתו של אברהם ל"מותג בינלאומי", שיש לו תוכניות גם על ארץ כנען, כבסיס להפצת האור הגדול לכל העולם. אברהם בונה מזבח לאל כאשר "הכנעני אז בארץ", כאות תודה על שמירתו והבטחותיו. ברעב הגדול הוא יורד אל האימפריה המצרית ויוצר כמעט תקרית בינלאומית עם המלך שלה. הוא נפרד מלוט בן אחיו ובכך מתחיל את תהליך ה"סינון" בתוך המשפחה האברהמית, כדי שרק הראויים יחסו בצילה של ברכת השם.
בהמשך מתמודד אברהם מול ריבונו של עולם בניסיון הרואי להציל את אנשי סדום החטאים. בכך הוא מעיד על עצמו כי הוא מעורה היטב בארץ ומעמיד את כוחותיו הרוחניים והגשמיים לטובת תושביה הנוכחיים. אברהם אף יוצא למלחמות חוץ ומנצח מלכים רבים. לבסוף מתבררת באופן סופי שאלת יורשו היחיד לברכת השם. כל אלה פעולות ואירועים בעצימות טרום־לאומית וטרום־מדינתית, ששותפים לה אנשים רבים, משפחתו, חניכיו וילידי ביתו.
לבסוף, יושם לב לברכה השביעית: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". השפעת אברהם אבינו, היוצאת מגוי גדול, תחדור את המעטה הגויי והלאומי, תתגבר על המחסום המדינתי במעין תהליך היפוכי למה שהוא עצמו עבר, ותשפיע על כל משפחות האדמה. היא תחזור לשורשה ותרד לעומק המסגרת המשפחתית והאנושית.
