מהו סוד הקסם של "כנר על הגג"? כאמור, מדובר בשילוב ייחודי. זוהי הפקה רבת משתתפים, המשוחקת על ידי מיטב השחקנים, שמבצעים בין השאר רצף שירים שכל אחד מהם הפך לקאלט – "לו הייתי רוטשילד", "מסורת", "נשתה לחיים", ועוד. הכתיבה מצוינת, הביצועים מושלמים, והקהל מקבל תמהיל מדויק של הומור משובח עם דרמה שאי אפשר להישאר אדיש בפניה. אך דומני שכל זה לא היה מספיק אם לא היה מתווסף התבלין הנוסף: מאבק האיתנים בין הורים לילדים המתואר במחזמר ואשר מלווה כל משפחה בכל דור, בהתאמות הנדרשות.
טוביה החולב הוא יהודי עני המתגורר בעיירה טיפוסית ב"תחום המושב" של יהודי רוסיה במאה ה־19. בהצגה יש לטוביה חמש בנות (בספר המקורי הן שבע), מה שמהווה עבורו מקור לשמחה אך גם לטרדות רבות, כאשר הן מתקרבות לפרקן ועליו למצוא להן שידוך ראוי – משימה קשה כשאתה עני מרוד. ההצגה מתחילה בתיאור מה שמחזיק את יהודי העיירה והופך אותם לקהילה חזקה ומגובשת – המסורת. המסורת קובעת מהם תפקידי האב והאם, הבת והבן, הרב והשדכנית. היא קובעת כיצד אוכלים, כיצד מבלים, וכמובן כיצד מתחתנים. אלא שהמסורת הזו מאותגרת פעם אחר פעם על ידי בנותיו של טוביה.
הבת הבכורה, צייטל, מתאהבת במוטל, חייט עני המתגורר גם הוא בעיירה. בזמן שטוביה עמל קשות לסגור לה שידוך מוצלח – היא מסרבת לשידוך ומבקשת להינשא דווקא לבחיר ליבה. טוביה מתקשה לקבל את שבירת המסורת הזו. כשהיא מבקשת ממנו להינשא למי שהיא אוהבת, הוא תוהה מהי אהבה והאם יכול להיות שאנשים יבחרו לעצמם עם מי להתחתן, ללא שדכנית. הוא חושש שהתקדים עלול ליצור מקרים נוספים של שבירת המסורת ולהפוך למדרון חלקלק, ובכל זאת נעתר בסופו של דבר לבקשתה ונותן את ברכתו לשידוך.
בתו השנייה של טוביה, הודל, מוכיחה כי פחדיו של טוביה מפני המדרון החלקלק אכן היו מוצדקים. היא מתאהבת בסטודנט משכיל ומהפכן סוציאליסט. חילוני, כפי שהיינו מגדירים אותו היום. הפעם בני הזוג אינם ממתינים לחיפושיו של טוביה ומודיעים לו על כוונתם להתחתן. "מודיעים?!" משתומם טוביה, הרי כל בר־דעת יודע שבעיירה שלנו האב צריך להסכים לחתן את בתו. אלא שהם מבקשים רק ברכת הדרך, לא הסכמה. לאחר מונולוג אישי קורע לב מודיע להם טוביה שהוא לא רק מברך אותם אלא אף מסכים לנישואיהם, ומתכווץ פעם נוספת תחת דריסת המסורות המקובלות בעיירה.
כדור השלג ממשיך להתגלגל, ובתו השלישית של טוביה, חווהל'ה, מתאהבת בפיידקה – גוי אוקראיני נוצרי המסתובב בעיירה. כשהיא מנסה לדבר על כך עם אביה, הוא נאטם בן־רגע. הוא מסביר לה שיש "הם" ויש "אנחנו", ושהוא מה"הם". "אנחנו" ו"הם", הוא קובע, לא יכולים להתחתן. חווהל'ה מתעקשת ומקווה לסוף טוב כמו אצל אחיותיה. טוביה עורך עם עצמו שוב משא ומתן נוקב, אך בסופו החלטתו נחושה, וצעקתו קורעת את האולם כולו: לא! לא יקום ולא יהיה! חווהל'ה הולכת, וטוביה מודיע לכול כי יותר לא יסכים לדבר איתה. הוא מלא בכאב ובצער, אך שלם עם החלטתו.
התהליך שטוביה עובר במהלך ההצגה מטלטל את הצופים. כל הורה יחוש הזדהות עם התלבטויותיו וכאביו של טוביה, וגם אם ההתלבטויות משתנות מדור לדור – מבנה העומק שלהן נשאר זהה. נדמה לי כי הצגת הקונפליקט הזה באופן חי וצבעוני כל כך היא אותו "תבלין נוסף" שהופך הצגה מצליחה לאלמותית.
ניצוצות של אוטופיה
אם מתבוננים עמוק יותר בתהליך שעובר על טוביה, ייתכן שנוכל למצוא בו גם רבדים נוספים, מעבר לקונפליקטים הרגילים בין הורה לילדיו. נדמה שיש כאן ה שיקוף לתהליך דורי רחב הרבה יותר. ברצוני להציע שהמודל שמציע לנו טוביה החולב הוא דגם מוצלח לקבלת החלטות בוויכוחים שבין שמרנים לפרוגרסיבים, ויכוחים שמלווים את האנושות מאז ומתמיד.
קל לתאר שמרנים ופרוגרסיבים בציור קריקטורי המקצין את דמויותיהם, להגחיך את העמדות השונות של כל צד, ולטעון בעוצמה לטובת אחד הצדדים. אך לאמיתו של דבר התפתחות העולם תלויה דווקא בדיאלקטיקה שבין שתי העמדות. פרוגרסיבים נוטים להציע הצעות אוטופיות לתיקון עולם. לעיתים מדובר בהצעות טובות אך לרוב הן לא ישימות בעליל, בעיקר לא כשמנסים ליישמן עד תום. שמרנים, לעומתם, מקדשים את הקיים, מוצאים את הטוב שבו, משבחים את המסורת ואינם ממהרים להחליפה באופנות חדשות.
עולם שמרני בלבד יהיה חסר התקדמות, אך עולם פרוגרסיבי בלבד סופו כליה, כפי שהוכיחו הניסיונות העקובים מדם של המאה העשרים ליישם אידיאולוגיות גדולות. עלינו למצוא את שביל הזהב, לאתר את ניצוצות הטוב שברעיונות האוטופיים של הפרוגרס, וליישמם באופן איטי, מושכל ומחושב במציאות הממשית.
טוביה החולב, שמרן קלאסי, מתמודד גם הוא עם שינויי הזמן. שיר הפתיחה של המחזמר מביע את תפיסתו לגבי חשיבות המסורת, היחידה שהחזיקה את העיירה אנטבקה לאורך שנות הגלות הארוכות. באחד המונולוגים הוא תוהה: "עכשיו בטח תשאלו: איך התחילה המסורת הזאת? אני אגיד לכם: אין לי מושג… אבל, זאת מסורת. ובזכות המסורת הזאת, יודע כל אחד מאיתנו מיהו ומה הקדוש ברוך הוא מצפה ממנו". ובכל זאת, בתהליך ארוך וכואב, טוביה הולך ומתגמש. הוא חושש מההשלכות של מעשיו, אך מבין שבלי התגמשות מסוימת לא יוכל להמשיך להחזיק את משפחתו. הוא נשאר נאמן למסורת, לא־לוהיו, לקהילתו ולמשפחתו, אך מוצא את הדרך להרחיב את הגבולות כך שיכילו גם רעיונות חדשים, אף אם לא שערום אבותינו.
מזכויות יסוד לשידוד מערכות
ההתמודדות של טוביה עשויה לשמש מודל גם עבורנו, כיצד להתמודד עם רוחות הפרוגרס המטריפות את ספינת עולמנו. ניקח לדוגמה את התנועה הפמיניסטית, אשר יצרה שלושה גלים של שינויים דרמטיים בעולמנו. את הגל הראשון מקובל לתארך למחצית השנייה של המאה ה־19 וראשית המאה ה־20. הוא עסק בעיקר בזכויות אדם בסיסיות ביותר לנשים: הזכות לצאת מהבית – ללימודים ולמסחר, הזכות לבחור ולהיבחר, וזכויות בסיסיות נוספות. הגל השני הופיע לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעיקר בשנות השישים של המאה הקודמת. הוא עסק בקידום זכויות האישה בתחומי התעסוקה ובחקיקה תומכת. הגל השלישי של הפמיניזם, אם לתאר אותו באופן תמציתי במיוחד, מכיל בתוכו את התנועה שקרויה היום "פמיניזם רדיקלי", שהפכה את המאבק הפמיניסטי למאבק מגדרי, ושחלקים מסוימים ממנה הידרדרו למאבק כולל נגד גברים, נגד משפחה ונגד הבאת ילדים.
גם במאבק הזכויות הלהט"בי ניתן למצוא שלושה גלים, אף שהם התרחשו במהירות רבה יותר. הגל הראשון ביקש להסדיר את זכויות האדם הבסיסיות של הומואים ולסביות – לבטל את החוקים שמוציאים אותם אל מחוץ לחוק ואת הגדרתם כסטייה. הגל השני ניסה להסדיר זכויות חוקיות נוספות לזוגות חד־מיניים – חתונה, הטבות מס וכדומה. הגל השלישי הופך את המאבק ההומו־לסבי למאבק הלהט"בי, מכניס אל הקלחת את סוגיית המגדר וטוען (בניגוד לגלים הקודמים) כי נטייה מינית אינה נטייה מולדת ובלתי ניתנת לשינוי כי אם נטייה פלואידית, גמישה ובת־שינוי, ולמעשה ממוטט את כל ההגדרות הבסיסיות של המין הביולוגי.
קל להבחין במשותף שבין שני המאבקים הללו. שני הגלים הראשונים עוסקים בהשוואת זכויות. אמנם כל אחד מהם היווה בעת הופעתו חידוש גדול ולקח לאנושות זמן לקבלו ולהפנימו, אך בסופו של דבר גם השמרנים ביותר בעולם המערבי קיבלו באופן כמעט מלא את תוצאות השינויים החברתיים שחוללו הגל הראשון והשני של המהפכה הפמיניסטית. גם חרדים שמרנים מקבלים היום את זכותה של אישה ללמוד, לעבוד או להצביע בבחירות. נכון, נשים חרדיות עדיין אינן נבחרות לכנסת, ובחלק מהזרמים עדיין מוטלות עליהן מגבלות כמו איסור נהיגה, אך נראה שגם זהו מצב זמני, וכי המהפכה של הגל הראשון והשני הושלמה ומוסכמת על הכול.
גם בנוגע לנטייה החד־מינית נדמה שאפשר לומר שהגל הראשון והשני די מאחורינו. אף אחד אינו מבקש להחזיר את החקיקה לאיסור העניין, מתוך הבנה שאין מקום לחוקק חוקים הנוגעים לד' אמותיו של אדם. אלמלא היה מגיע הגל השלישי והרדיקלי גם ההתנגדויות לחקיקת הזכויות היו גוועות, כל עוד אינן נוגעות לפרהסיה הציבורית של המדינה.
אלא שהגל השלישי, בשני המאבקים, שונה לחלוטין מקודמיו. זהו גל שלא בא לדאוג לזכויות הנשים או החד־מיניים, אלא לשדד את מערכות העולם. הוא מבקש ליצור הגדרות חדשות של מהם גבר ואישה או מהי נטייה מינית, ולכך השמרן פשוט לא יכול להסכים. זהו המקום שבו כל עצמותיו צועקות: עד כאן, גבר הוא גבר ואישה היא אישה.
כך בדיוק פעל טוביה החולב: כל עוד בנותיו ביקשו ליצור שינויים חברתיים מסוימים, אך נשארו תחת הנאמנות הבסיסית לחוקים הגדולים המגדירים את העיירה כולה – טוביה התרכך והסכים עימן. הוא עשה זאת בכאב אך באהבה, ומצא את הדרך להטמיע את השינויים החברתיים הללו. אך כשהגיע "הגל השלישי" – שבו בתו ביקשה לאתגר את חוקי הטבע של העיירה, אלה שמגדירים מי "אנחנו" ומי "הם" – וש"אנחנו" לעולם לא נהיה "הם" ולא נתחתן איתם – שם נקרע החבל.
לטוביה יש אינסטינקטים יהודיים בריאים, ולא בכדי כבר עשרות שנים אנשים בכל העולם רצים לראותו שוב ושוב. נדמה שהקהל מרגיש כי החלטותיו נכונות ואמיתיות. גם אנחנו צריכים לדבוק בדרכו של טוביה ולהציב גבולות ברורים בין מתן זכויות, אהבה וחמלה לאחר, ובין שידוד הטבע. רק מי שיידע להגיד "לא" – ישרוד.
