מאה שנים של מניטו: על בחירה חופשית ותהליך היסטורי א־לוהי

לפני כעשרים שנה, בעודי תלמיד צעיר בישיבת מרכז הרב, הגיעה לידיי חוברת קטנה שכותרתה "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו". הייתה זו מהדורה ראשונה ומצומצמת מאוד של שיעורי הרב יהודא ליאון אשכנזי ("מניטו") בעברית לספר בראשית. החוברת שנערכה על ידי תלמידו, הרב מאיר אלפסי, הציגה פרשנות חדשנית ומקורית להפליא לפרשיות התורה, שכמותה לא ראיתי עד אז. היה בה תמהיל ייחודי של פרשנות לפשוטו של מקרא, קריאה מדרשית חדשנית הכוללת נגיעה בתורת הסוד, ושילוב כל אלה עם הבנת תהליכי עומק בבניין זהות עם ישראל לאורך הדורות, בדגש על דורנו.

לאחר סיום הלימוד בחוברת הגעתי נרגש לאחד הר"מים בישיבה שהכיר באופן מסוים את משנת מניטו, ואמרתי לו: "את התורה הזאת הדור שלנו צריך!". באותו זמן לא ידעתי בדיוק להסביר לעצמי מה מצאתי בתורתו, אבל הרגשתי שיש בדבריו בשורה של ממש. דא עקא, באותם ימים, לקורא העברי שרצה להכיר את הגותו של מניטו לא היה כל כך היכן להשיג את מבוקשו. עד המקרה המתואר, שמעתי על הרב אשכנזי מעט מאוד; בעיקר מתוך דברים שפרסם הרב שלמה אבינר ומתוך שיעורים שהעביר אחד מתלמידיו, ד"ר רחמים אלימי, בעיר רחובות שבה גדלתי. שיעורים אלה, שהיו מיועדים בעיקר לנשים, הותירו את תורת הרב אשכנזי חתומה ובלתי מפוענחת מבחינתי. המושגים היו רבים וחדשים, והרקע לרעיונות היה חסר למי שלא גדל בתרבות הצרפתית.

מאז חלפו כאמור עשרים שנה, וכיום תורת הרב אשכנזי זוכה לפריחה ולרנסנס של ממש. עשרות ספרים בשלל נושאים נערכו משיעוריו על ידי תלמידים שונים (בהם: נכדו איתי אשכנזי, גבריאלה בן שמואל, חתנו ישראל פיבקו, חיים רוטנברג ועוד). לרשת עלו אתר וערוץ יוטיוב ובהם שלל שיעורים המסודרים על פי נושאים, וגם ברשתות החברתיות אפשר למצוא מגוון דרכים לשאוב מבאר תורתו.

אך כמו בכל תוכן לימודי, מעניין ככל שיהיה, עולה משאלה אצל הלומד ליצירת סדר ומבנה לתוכן הנלמד. תוכן שיהווה הן מבוא למתחיל והן סיכום ללומד הוותיק. ברוח התיאור הידוע על עריכת כתבי הראי"ה קוק, כפי שסיפר הרב דוד כהן (הנזיר) במבוא ל"אורות הקודש": "ויהי היום ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, רוח, השפעה סגולית, האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסוים, שיטה" – נוכל לשאול גם כאן: מהי שיטת הרב אשכנזי?

אוצרות פרשניים

ספרו של הרב אוריאל עיטם, ראש ישיבת ההסדר בירוחם, מהווה פתח למבקשים לצלול לתורת הרב אשכנזי וליהנות משלל הנושאים שהיא נוגעת בהם. הספר נחלק לשלושה שערים גדולים, הכוללים בסך הכול שלושים ושניים פרקים קצרים.

השער הראשון הוא שער היסודות, ובו מתבררים עקרונות היסוד בתורתו של הרב אשכנזי: הייעוד המוסרי של האדם בבריאה, הבחירה החופשית כיסוד מרכזי, ותפקיד האדם בהשלמת הבריאה. בשער זה מתבררת גם שיטתו הפרשנית של הרב, המכונה "שיטת החלופות" או "הקריאה לכתחילה ובדיעבד" של התורה. באופן מרתק, אצל הרב אשכנזי לא רק התפיסה הרעיונית אלא גם השיטה הפרשנית מבוססת על עקרון הבחירה החופשית, שאותה מעניק הבורא לנברא. גישה פרשנית זו של מניטו, שמוסברת היטב על ידי המחבר, חושפת אוצרות בפשוטן של פרשות רבות בתורה, ודוגמאות מרתקות לכך שזורות לאורך הספר.

השער השני הוא שער הערכים הרוחניים. שער זה מבסס ומעמיק את ערכי היסוד של תורת הרב אשכנזי: ערכי הקדושה, המוסר, התורה והמצוות, החטא, התשובה והתפילה. תוך כדי בירור המושגים נפרשת גם עמדתו הייחודית של מניטו כהוגה המברר את ייחודה של היהדות ביחס לזרמים רעיוניים אחרים בעולם, ואת הבשורה של תורת ישראל ביחס אליהם. השער החותם של הספר הוא שער המהלך ההיסטורי, ובו מתבהר כיצד הערכים שהתבררו בשערים הקודמים באים לידי ביטוי במהלך ההיסטורי של האנושות ושל עם ישראל.

הנושאים השונים מתבררים בהדרגה, קומה על גבי קומה, כאשר כל שער מעמיק את המושגים ומאפשר בחינה של יישומם בפועל. עם זאת, כל שער וכל פרק יכולים להיקרא גם בפני עצמם. ניתן לדלות מכל חטיבה לימודית עקרונות מחודשים, המאפשרים ללומד להתקדם בהבנה ובהפנמה לפי כוחו.

שלוש תחנות

כמו החלוקה המארגנת של התוכן בספר לשלוש חטיבות, כך גם יסודות משנת הרב אשכנזי מאורגנים בשלוש תחנות מרכזיות שעיצבו את חייו וגיבשו את משנתו. האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכאשר עוסקים במשנת הרב אשכנזי, למשפט הזה יש משמעות גדולה במיוחד. סיפור תולדות חייו הוא שיקוף לסיפור זהותו של עם ישראל לאורך ההיסטוריה ובעיקר בדורות האחרונים. בכל תקופה בחייו הייתה דמות מרכזית שממנה שאב הרב אשכנזי את תורתו. התקופה הראשונה היא ילדותו ונעוריו באלג'יריה עד גיל עשרים. הדמות המרכזית בחייו בשנים אלה הייתה אביו, רבה הראשי של אלג'יריה, והוא למד תורה גם מסבו מצד אמו, ר' חיים טובול, שהיה דיין ומקובל. בתקופה זו נחשף הרב אשכנזי לרבדי הפשט, הדרש והסוד של התורה, עדיין באופן שאיננו מתכתב עם עולמות אחרים.

בשלב הבא של חייו, לאחר מלחמת העולם השנייה, הצטרף הרב אשכנזי למיזם להכשרת מנהיגות יהודית, במגמה לשקם את יהדות צרפת שסבלה ממשבר זהות עמוק. בעזרת מורו באותה תקופה, ר' יעקב גורדין, הוא פיתח נקודת מבט חדשה על היחס בין היהדות השורשית, שעליה גדל מבית, לתרבות המערבית. מרבו למד שהתורה היא קנה המידה לשפוט את הרעיונות והזרמים השונים הקיימים בעולם.

השלב השלישי של חייו החל לאחר מלחמת ששת הימים. הדמות המרכזית בחייו בתקופה הזאת היא הרב צבי יהודה קוק. את הרצי"ה פגש כבר קודם לכן, כאשר היה מגיע מדי שנה עם תלמידיו לארץ. הוא מעיד שכבר בפגישתם הראשונה, הרב צבי יהודה חידש וחידד לו את נקודת "הקדושה הטבעית המתגלה בארץ ישראל", כהשקפה מרכזית בתורת הראי"ה שמשנה את המבט על כל התורה כולה. "מאותו הלילה התחלתי ללמוד מחדש את התורה כולה שלמדתי עד אז, עם המפתח הזה שמסר לי הרב צבי יהודה".

פינוי מקום

שלוש התחנות בחייו של הרב אשכנזי מהוות למעשה ציר מארגן להבנת התהליך הזהותי שעובר על עם ישראל בדורות האחרונים, כפי שהוא מנתח לאורך שיעוריו. וכך מסכם המחבר את התהליך בסיום ההקדמה: "התהליך הביוגרפי שהרב משרטט הוא למעשה התהליך בו מובילה ההשגחה העליונה את עם ישראל. התחנות בחייו הן צמתים בתולדות ישראל. כל העם עובר מגלות לגאולה, מתורת החורבן שאין בה אלא ארבע אמות של הלכה, לגילוי חדש של התורה. בזאת אומר הרב: אני מקרה פרטי של מה שעובר על כל עם ישראל… יש תהליך שעובר על הופעת התורה, המאורעות מחייבים שעכשיו היא תתגלה אחרת, באופן שמחזיר אותה למקוריותה כתורת עם" (עמ' לא).

סוגיות רבות בספר חושפות את הציר המארגן הזה, המבטא תהליך התפתחותי שעוברים האדם והעם. דוגמה קטנה לכך מופיעה בפרשנותו המקורית של מניטו למושג הצמצום בתורת האר"י, מושג שלאורך הדורות ניתנו לו פרשנויות רבות ושונות. מניטו צועד בעקבות הרמח"ל בכך שהוא מגדיר את הצמצום כמשל, אך מסביר את הנמשל באופן שונה: "מושג הבריאה כתהליך של צמצום חושף משמעות מוסרית בסיסית: החזק נותן מרצונו החופשי מקום לאחר להתקיים אף שכוחו יכול לבטל את האחר. המשמעות של להיות מוסרי, דהיינו לתת מקום לזולת, מתחילה כאן… מן היסוד המוסרי הבסיסי של נתינת מקום לאחר להתקיים נובע היחס של האדם כלפי העולם וכלפי האדם החי לצידו. מאחר שכל אדם החי בעולם הוא יצור ברוא בצלם א־לוהים וצאצא של אדם הראשון, הגדרה זו של העולם והאדם מחייבת אותי לתת מקום לזולת כאקט מוסרי מחייב" (סוד מדרש התולדות ג, עמ' 44).

המחבר מטעים את מהות החידוש שבדברי הרב אשכנזי בכך ש"לא מדובר על מקום במובן הגיאוגרפי, אלא על נתינת מציאות לזולת. זו התנועה המוסרית. לפי הרב אשכנזי, באופן מרתק, הצמצום הוא משל מדויק מאוד. היה מתבקש שהאלוקות תמלא את הכול, שלא יהיה שום מצוי מלבדה; יצירת החלל היא תנועת פינוי המקום, והיא התנועה המוסרית הראשונה" (עמ' 33). התהליך המוסרי הוא אפוא תהליך יצירת הזהות. האדם נולד עם רצון להתפשט לאין סוף, ומתוך בחירה מוסרית הוא מפנה מקום לזולת ובכך מגלה את זהותו המתוקנת. בהמשך לסוגיה זו בספר, מתלבנת בפרק מרתק בשורת המוסר היהודית לעולם.

אלטרנטיבה עברית

חוט השני החורז את תורת הרב אשכנזי הוא האמון בבחירתו החופשית של האדם, ובכך שההיסטוריה היא תהליך א־לוהי התפתחותי־דינמי הנע לעבר תיקונו. במובן זה, לא מדובר בתהליך טרגי שבו הדטרמיניזם העיוור שולט, אלא בתהליך דרמטי שמצפה להכרעה המוסרית של האדם, שתוביל לגיבוש זהות האנושות המתוקנת בצלם א־לוהים.

הספר נחתם בציטוט של מניטו: "העברי יודע שבסוף הוא יצליח במשימתו, הוא יודע שהעולם הולך לקראת הצלחה, לקראת מימוש מחשבת הבורא במציאות" (סוד מדרש התולדות ד, עמ' 68-69). ומוסיף המחבר: "הרב אשכנזי מראה במשנתו כיצד התורה מציבה אלטרנטיבה להרבה גישות אחרות בעולם. אלטרנטיבה שיש בה תקווה, אופטימיות, מוסר, שליחות, ואמון באדם ובאנושות. היא מסבירה את מהלך התורה שבכתב ויסודות בפנימיות התורה. היא מעמידה את ההיסטוריה במרכז ומפרשת את מהלכיה. היא נובעת מתוך התורה, ולאור התורה היא מעניקה למציאות משמעות שרלוונטית עד לימינו אנו".

נגענו בקצה קצהו של הספר מבחינת היקף הסוגיות שבו, אך נדמה לי שיש במעט הזה ללמד על חשיבות העיון במשנת הרב אשכנזי דווקא לדורנו, דור ההולך ומגבש את זהותו מחדש, פה בארץ חמדת אבות. בנימה אישית, כמי שלומד ומלמד את משנת הרב אשכנזי שנים רבות, מצאתי בספר זיקוק ברור ומדויק של יסודות משנתו. למעוניינים להרחיב את העיון מצורף בסיום הספר נספח ובו מקורות מן הספרים שהתפרסמו, והפניות למספרי העמודים שעליהם מבוססים פרקי הספר. כל אלה ועוד הופכים את העיון בספר למומלץ ביותר, הן למתחילים במסע לעבר הזהות העברית והן לבקיאים בה.

הרב ליאור לביא הוא ר"מ במכון מאיר, מרצה בארגון קהלים ומראשי ארגון בשביל הנשמה