כאשר החבילה מהוצאת מגיד הגיעה ובתוכה הספר מאת הרב יונתן זקס, שפטירתו לפני כשמונה חודשים הכתה אותנו בתדהמה, הרגשתי כמי שקיבל מכתב מאליהו. כיום הביטוי מוכר כשם ספריו של הרב אליהו דסלר, אולם משמעותו המקורית (מתוך דברי הימים־ב כא, יב) היא מסר המגיע לאחר הסתלקותו של אדם. חשתי שלפניי מסר מעולם האמת, מאת אדם גדול שהסתלק מעמנו טרם זמנו. במהלך הקריאה התחושה הזו הלכה והתחזקה.
בהיותי נשוי לילידת אנגליה, שמו של הרב זקס היה לי מוכר עוד בטרם יצא שמעו בישראל. במהלך השנים היה נראה שהגותו מתקשה "לתפוס" כאן. הפער הזה בא לידי ביטוי גם בשאלה "מדוע הרב זקס לא עלה לארץ", שכבר לא תוכל לקבל מענה מפיו. נכחתי בכמה הרצאות של הרב שבהן נשאלה שאלה זו, והיה נראה שהיא גורמת לו אי־נוחות רבה. הרב, שכמעט תמיד היו מילים בפיו, נאלץ להתפתל לא מפני שאין לו תשובה, אלא מפני שזו תשובה שאולי קשה לאומרה באופן שלא יפגע בשומעים. אולם הדברים מופיעים בכתביו, רמוזים יותר או פחות.
אניח כאן לדוגמה שורה מתוך הספר, שיש בה משום הסבר חלקי: "… גורלם של הפלסטינים טרגי וכל מי שיש בו שמץ של אנושיות אינו חפץ בהימשכו". אולי בעייתי מעט להביא משפט בודד מחוץ להקשרו בספר, אולם הוא מלמד משהו על אישיותו והשקפת עולמו של הרב, שלרבים בציבור הדתי־לאומי יהיה קשה להכיל. הרב זקס היה אוהב ותומך גדול של מדינת ישראל, ותמיד דיבר עליה רק טובות והגן עליה בלהט בכל מקום בעולם. עם זאת, בהכירו היטב את האווירה הדיכוטומית בישראל, המחלקת בחדות בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים, הוא הבין כי פעילותו תוכל להיעשות בעיקר מחוץ לארץ. מה גם שחלק גדול ממנה הופנה בכלל למי שאינם יהודים. בספרו זה הוא מבקש מאיתנו למעשה להמשיך פעילות זו, איש איש כפי יכולתו.
שנאה איננה מי שאנחנו
מכאן אעבור לגוף הספר, חזונו של הרב זקס לדת היהודית. זהו חזון פשוט להבנה, אך מורכב למימוש. כריכת הספר מבטאת חזון זה: מנורה דולקת שאורה מוכרח לבקוע החוצה, כמגדלור שאורו נראה למרחוק ותפקידו להראות את הדרך הנכונה.
הספר פונה לקהלי יעד רבים ושונים, ולכן לכל אחד מהם מועבר חלק מעט שונה מהמסר, שאותו יש להרכיב במלואו מקריאה שלמה של הספר. רבים מהרעיונות הופיעו בספרים אחרים של הרב, הן בספרי ההגות והן בקבצי המאמרים על פרשות התורה והמועדים, אולם הדגשים ואופן הצגת הרעיונות שונים, כך שהדברים מקבלים משמעויות עמוקות ונוספות בכל עיון.
שאלת המפתח של הספר היא "מה מתבקש מהיהודים כיום". העולם השתנה, והיהודים, לא היהדות, צריכים להשתנות יחד איתו. התשובה לשאלה זו זוקקת הקדמות היסטוריות שהספר נכנס אליהן, ולא ארחיב בהן כאן. אמנם גם בפרקים אלה מצויות תובנות מעניינות, אולם הדברים מוכרים, פחות או יותר. למרות חשיבות ההיסטוריה – שנועדה להסביר איך הגענו למצב הנוכחי – הספר דן בעתיד, כפי שמלמד שמו.
נפתח לכן בהווה: מדינת היהודים, מדינת ישראל, היא מדינה מאוימת שעתידה בסכנה; גם עתידו של העם היהודי בסכנה, עקב התבוללות ושסעים פנימיים. הספר פונה לכלל היהודים – בארץ ישראל וברחבי העולם, דתיים וחילונים; הן אלו המאמינים כי אפשר לשלב בין חיי דת יהודיים אמוניים לחיים מערביים מודרניים, קבוצה שבהכללה מכונה בארץ "הציונות הדתית", ומחוצה לה "האורתודוקסיה המודרנית", והן אלה שוויתרו על אחד המרכיבים – או על הזהות היהודית ובמקומה בחרו להתערות עם העולם, או שבחרו להתבדל מהעולם על מנת לשמור על הזהות היהודית.
אחת התופעות שהרב זקס מצביע עליהן היא יהודים הרואים בזהותם מעמסה. זוהי תופעה ותיקה שבעשור האחרון התעצמה מאוד, בוודאי אצל יהודים בחו"ל אך גם בארץ. מדובר בתפיסה הנעה בין צדקנות יתר לשנאה עצמית:
שורשיה של האנטישמיות נטועים בתודעתו של האנטישמי, לא במיהותו של היהודי. משום כך, התגובה הראויה לה היא מלחמה, ובשום אופן לא הפנמה שלה או של איזה ממונחיה… כך נולדה אותה פסיכולוגיה מיוסרת הידועה כשנאה עצמית יהודית: הפסיכולוגיה של יהודים שחדלו לראות עצמם כבני אומה שאלוהים אוהב, והחלו לראות עצמם כאנשים שהגויים שונאים. זו הייתה שגיאה טרגית (עמ' 99-98).
אסון הסכסוך הפנימי
אולם התפיסה הנוספת ההרסנית, לפי הרב זקס, היא להפטיר כנגד האנטישמיות את הביטוי "העולם כולו נגדנו". אמנם ביטוי זה, שנאמר כבר לפני השואה, נראה נכון כיום כמו אז, אך הוא מוביל להיצמדות לרעיון של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". במשפט זה מברכת בלעם, ומדוע הוא למעשה קללה, דן פרק שלם בספר (שרבים מעקרונותיו מופיעים בספר "לכבוד השוני"), ומסקנתו היא שעל היהודים לא להסתגר בתוך עצמם מבחירה, אלא לדעת שכמו שיש להם אויבים יש להם ידידים, ויחד עם ידידים אלו יש לדרוש מלחמה בלתי מתפשרת באנטישמיות.
הרב יונתן זקס מאנגלית: צור ארליך ספרי מגיד, 2021 ,
275 עמ'
בנקודה זו רבים מכם שואלים בוודאי את עצמם: על אילו ידידים בדיוק הרב זקס מדבר? איפה הוא חי? הוא לא ראה מה קורה בעולם בשנים האחרונות? איך נראה למשל הצד השמאלי־קיצוני של בית הנבחרים האמריקני? אז לרב זקס עצמו יש ידידים, ולא סתם ידידים אלא הנסיך צ'רלס והאפיפיור, אבל זה כי נוח להם לשמוע את דעותיו והוא גם ממילא לא ישראלי וכו'. השאלות הללו החריפו בעשור שחלף מאז צאת הספר במקור. התשובה מופיעה מעט במעומעם, אולם עיקרה הוא שהיצמדות לתפיסת "העולם כולו נגדנו" (שמביאה אותנו לתור אחר אחרים שהעולם גם נגדם – למשל דרום אפריקה בשנות האפרטהייד, ויש דוגמאות גם בימינו – ולהפוך דווקא אותם לידידינו), היא גישה שתוביל לכישלון.
נושא חשוב נוסף שהספר עוסק בו הוא הסכסוכים הפנים־יהודיים. רק לפני זמן קצר נכתב בעיתון זה שישראל נתונה למעשה במעין מלחמת אזרחים. מניפסט נלהב בזכות הרעיון נישא בגאון ערב הבחירות האחרונות, אמנם בתוכנית סאטירה, אולם עצם העלאת האפשרות כלגיטימית, כמעט מבלי שנשמעה כלפיה ביקורת, מראה שבעצימות מסוימת זה המצב כרגע. אם בעת כתיבת הספר הסכסוך הפנימי היה בין דתיים לחילוניים, ימין ושמאל, חרדים ורפורמים, הרי שבחודש האחרון נוכחנו כי הסכסוך הרבה יותר עמוק ופנימי, גם בין אנשים שלכאורה שייכים לאותו מחנה, זה המכונה "הציונות הדתית", אשר מתקשים להיות בני שיח. במילותיו של הרב זקס: "אי יכולתם של היהודים להכיל את המתחים ביניהם היא טרגדיה חוזרת ונשנית, המוסיפה להכותנו גם כיום" (עמ' 190). דרישתו העיקרית של הרב זקס היא לחדול מעוינות זו ולפתח יכולת לשמוע דעות אחרות. יכולת אמיתית של מחלוקת לשם שמיים, שנראה כי כבר בקושי קיימת.
לתקן מבפנים ולהשפיע מבחוץ
הרב זקס אינו מספק הוראות פעולה ורשימת מטלות שכל אחד צריך לבצע. מה שנדרש הוא מעין שינוי פרדיגמה כולל, מסוג השינויים שתמיד דורשים זמן ומתבצעים באיטיות, והמשימה מונחת לפתחו של כלל העם היהודי. קודם כול, נדרש תיקון גדול בינינו לבין עצמנו. לשמוע ושוב לשמוע. לדעת להכיל דעות שונות, לחזור לשיחה ולהקשבה. לא לדיאלוג מוכתב מראש, הגורר ויכוח חסר תועלת, אלא לשיחה היוצרת הפריה הדדית אמיתית. פשוט ומובן אך מסובך לביצוע. כאמור, ישנם כאלו שגם את דעותיו של הרב זקס עצמו מתקשים לשמוע.
לאחר חיבור פנימי טוב יותר, אפשר גם לפרוץ החוצה ולהשפיע על העולם. והגישה של הסתגרות בדל"ת אמותינו פסולה. עלינו להחזיק בתוקף בזהותנו היהודית, לשאתה בגאווה ולהביא את המסר שלה לעולם. גם גישה ייחודית זו של הרב זקס הייתה בעוכריו ומנעה את התקבלותו בחלק מהחוגים בישראל. בניגוד לגישות פרטיקולריות, שמבחינתן הדת היהודית רלוונטית ליהודים בלבד, ורק ליהודים שומרי הלכה, הרב זקס מדגיש את הממד האוניברסלי שלה, שחסר כל כך. הדגשה זו היא קריטית, שכן אומות העולם אינן יכולות להתחבר להוויה ההלכתית, אולי כעניין אינטלקטואלי גרידא, אבל המסרים שהם מעבר להלכה עשויים לפרוץ לליבן. המנורה שבעטיפת הספר מייצגת את המקדש על הפן האוניברסלי שבו, כמבנה רוחני־מטאפיזי שיכול וצריך להתקיים בעולמנו גם בהיעדר המבנה הפיזי.
ומהו מסר אוניברסלי זה? הרב חוזר על כך פעמים רבות. זהו מסר של חופש, של בחירה וחירות, מסר שבבסיסו כונן למעשה את הברית הגדולה של ארצות הברית. ידידיו של הרב זקס מבין אומות העולם לא נעשו כאלה משום שהוא מספר לכל אחד מהם את מה שירצה לשמוע, אלא מכיוון שהוא מביא להם מסר שאיתו הם מזדהים. דרך הזדהות זו אפשר גם להעביר מסרים בזכות מדינת ישראל והגנתה, כפי שהרב עשה ללא לאות.
נוכח העובדה שבעשור שחלף מאז כתיבת הספר המצב החמיר, אפשר לשאול האם יש בכלל סיכוי לחזון זה, או שהוא נאיבי ואוטופי. הרב זקס ער לבעיה, ושואל באחרית הדבר: "האם הכול אבוד?"; הוא עונה שלכאורה אכן כך, "המלחמה היהודית היא קרב אבוד" (250). אך הוא ממשיך ומפרט, באופן דומה לאחד מנאומיו של הנשיא ג'ון קנדי, מדוע עלינו לקום כל בוקר ולהילחם מחדש. אנו בוחרים את הקרבות שלנו לא משום שהם קלים וייתנו לנו ניצחון ונחמה חסרי משמעות, אלא כי הם קשים ואפילו אבודים, כי כל קרב כזה מקרב אותנו למטרה שלנו, כי זה אתגר שאנו לוקחים על עצמנו ומסרבים לדחות אותו, כי איננו יכולים לאבד את התקווה ולהיכנע לייאוש, כי זה הקרב היחידי החשוב ובסופו גם ננצח.
כמי שעסק בשנים האחרונות בהוצאת ספר על דברי הנביאים, תפקידו העיקרי של הנביא בעיניי אינו חיזוי עתידות או עשיית ניסים, אלא במילותיו של שמואל (שמואל־א יב, כג): "וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה". הנבואה איננה איתנו, וגם הרב זקס כבר איננו איתנו, אולם דבריו ראויים להיקרא ולוואי שיהיו גם נשמעים ושנדע לפעול לפיהם. יכולתו לצפות למרחוק תוך היכרות מעמיקה של הנפש האנושית, לזהות את החולשות בחברה, להצביע על מה שדורש תיקון ואפילו להציג דרך לכך, מחייבות אותנו להיענות.
בלשון עתיד, חזון ליהודים וליהדות בתרבות הגלובלית, הרב יונתן זקס, מאנגלית: צור ארליך, ספרי מגיד, 2021, 275 עמ'
ספרו של גדי איידלהייט "הפטרה לעניין – מסע בעקבות הנביאים" ראה אור לאחרונה בהוצאת המחבר
