פרויקט הגניזה הקהירית הבינלאומי חשף הבוקר (יום ד') הגדה עתיקה, ככל הנראה מהמאה 10-11 לספירה, ששופכת אור על המנהגים היהודיים של ימי הביניים. היא נמצאה בספריית בית המדרש לרבנים בניו יורק וזוהתה על ידי מתנדבים במסגרת הפרויקט, שבו שותפות אוניברסיטת חיפה יחד עם אוניברסיטאות אוקספורד, פרינסטון ופנסילבניה.
חוקרים מטעם הפרויקט הציגו שני דפים מההגדה, שנחשבת לאחת העתיקות שנמצאו עד היום. היא כתובה כולה באותיות עבריות, אך כוללת שתי שפות. הטקסטים הדתיים כתובים בשפה העברית, אך ההנחיות כתובות בערבית-יהודית, כלומר בשפה ערבית שנכתבת באותיות עבריות. כך למשל, מופיע בהגדה המשפט הבא: "פישרבו אכואסהם ויגסל ידיהם", שמשמעותו, 'ישתו מכוסותיהם וייטלו ידיהם'. בנוסף, במקום ברכת נטילת הידיים, המופיעה בהגדה של ימינו בסימן 'רחצה', בהגדה הזו ישנה ברכה על "רחיצת ידיים".
החוקרים הסבירו כי "ההבדל הקטן בין 'נטילה' ו'רחיצה' מעיד על הבדל גדול: באלף הראשון לספירה התקיימו שני מרכזים יהודיים מתחרים: המרכז הבבלי, שהוציא תחת ידיו את התלמוד הבבלי, והמרכז הארץ-ישראלי, שהוציא תחת ידיו את התלמוד הירושלמי. המסורת הארץ ישראלית הלכה ואיבדה את כוחה, כשבמאה ה-13 כבר כמעט ולא ניתן למצוא טקסטים על פי המסורת הארץ-ישראלית. השימוש בברכת 'רחיצת הידיים' מעידה על כך שמדובר בהגדה שנכתבה על ידי אדם שקשור לקהילה הנאמנה למסורת ארץ-ישראלית".
ההגדה, שכתובה על קלף רבוע, שואבת מהמסורת הארץ-ישראלית, שנעלמה מהעולם סביב המאה ה-12 ובדף השני שהוצג התגלתה מסורת ארץ-ישראלית נוספת. הכותרת בראש הדף 'מזמור אחרית הפסח', ואחריה מזמור תהלים קל"ו, הידוע גם כ"הלל הגדול". כך עולה כי המנהג באותה התקופה היה לומר בתחילת תפילת ערבית של כל חג מזמור מיוחד לאותו החג. בערבית של שביעי של פסח אמרו את מזמור תהילים קל"ו, ומכאן עולה שההגדה הייתה חלק מסידור לחג הפסח כולו. בסוף העמוד, אגב, נכתב: "זה הסידור יוסף בן עמרום יחיה יזכה הוא בשמו אמן ואמן" – ככל הנראה האדם שכתב את ההגדה ואולי בעליה.
עוד כתבות באתר מקור ראשון
–"יהודים אולי טובים בעסקים, אבל בדיפלומטיה אנחנו פראיירים"
–טרור אנטישמי חדש בצרפת: תקיפת יהודים בביתם
–"לא יכולתי לראות בעיני רוחי חיל אוויר כמו זה שיש לנו היום"
לדברי ורד רזיאל-קרצמר ממעבדת אליהו באוניברסיטת חיפה, העובדה שההגדה כתובה על קלף רבוע מעידה על העתיקות שלה. "החל מהמאה ה-10 מתחילים היהודים במזרח לכתוב על נייר, ובמאה ה-12 נזנח השימוש בקלף בספרים כמעט לגמרי. העובדה שמדובר בהגדה שכתובה על קלף, יחד עם צורת הדף הכמעט מרובעת וצורת האותיות, מצביעים כולם על כך שהיא ככל הנראה מהמאה ה-10 או ה-11 הגיעו לידינו הגדות בודדות מהאלף הראשון לספירה, וזה הופך אותה לאחת מההגדות הקדומות ביותר ששרדו – בגניזה ובכלל", אמרה.
"מאות אלפי מסמכי הגניזה הקהירית ממשיכים לספק לנו מידע בלתי אמצעי לחיים היהודיים של ימי הביניים. זה מרתק לראות שוב ושוב עד כמה המסורות שלנו השתנו לאורך השנים, ועד כמה הן נותרו כמעט אותו הדבר", אמר ד"ר משה לביא, ראש המרכז לגניזה הקהירית באוניברסיטת חיפה ושותף לפרויקט הבינלאומי Scribes of the Cairo Genizah.
הגניזה הקהירית היא אסופה של מאות אלפי כתבי יד קרועים שמספרים על חיי הקהילה היהודית של מצרים, שעל פי המסורת היהודית נהגה לא להשמיד טקסטים שנכתבו בעברית אלא לגנוז בחדר מיוחד בבית הכנסת. מאחר וקהילה זו עמדה בקשרים עם קהילות יהודיות רבות מסביב לים התיכון, הגניזה מספרת הלכה למעשה את סיפורן של כלל יהדות אגן הים התיכון בימי הביניים. למעלה מ-400 אלף טקסטים מהגניזה קיימים כיום ורובם נסרקו ועברו דיגיטציה. אלא שבגלל הכמות העצומה של הטקסטים, רבים מהם נותרו עדיין לא ידועים. פרויקט Scribes of the cairo Genizah, לו שותפים מעבדת אליהו של אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת פרינסטון, פועל בשיתוף הציבור הרחב, כדי להנגיש כמה שיותר מהטקסטים של הגניזה לציבור ולחוקרים.
