וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם (בראשית מט, א־ב).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "רעיון חיוני": נבחרת הדתיות של כחול לבן מתפזרת
– געה: מורשת ניסנקורן: כיסיאולוגיה ורעה תחת טובה
– סיפור הזוי: כך נשבינו בקסמה של מילה
בפרידה חגיגית ומרשימה מאוד חותמת התורה בפרשתנו את ספר האבות; שתי קריאות ושתי שמיעות בכתוב הזה. פסוקים אלה מסיימים את עידן "בני יעקב", ומכאן ועד סוף התורה ידבר הכתוב רק על "בני ישראל". אנו ניפרד כאן מישראל סבא, לקראת הופעת "עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" בראש ספר שמות (א, ט).
ואולם, לצד ההגדרה הלאומית החדשה אנו עדיין משפחה – לאום שהוא יחידה משפחתית. למשפחה יש אבא – אברהם אבינו, ויש לה סבא – ישראל סבא, שלאורו ועל פי דרכו והנחיותיו היא קיימת עד אחרית הימים. בקוראו לבניו אל מיטתו לפני מיתתו מציב יעקב את עקרונות נצח ישראל וסוד קיומו לדורות עולם.
ישראל סבא
מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו ואמר להם: שמעו אל ישראל שבשמיים אביכם. שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה? אמרו לו: שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בליבנו מחלוקת אלא ה' אלוהינו ה' אחד. אף הוא פירש בשפתיו [לחש] ואמר: ברוך כבוד שם מלכותו לעולם ועד.
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל: זהו שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שצוויתנו עדיין הוא נוהג בנו – ה' אלוהינו ה' אחד. (בראשית רבה צח, ג)
בקוראנו "שמע" פעמיים באהבה, ערב ובוקר בכל יום תמיד, אנו ניצבים כביכול סביב מיטתו של ישראל סבא ומייחדים את שמו של הקב"ה מתוך אחדות כפולה. על ציר הרוחב הלאומי אנו עומדים יחד כל בית ישראל, ועל ציר האורך ההיסטורי אנו מתחברים אל אברהם אבינו וישראל זקננו עם כל הדורות.
וזה עיקר היהדות שצריך לומר פעמיים בכל יום תמיד, שזה עיקר שורש היהדות שיש בו נקודה זו שבלב שדבוק בה' יתברך ובה מכיר ייחודו האמיתי (רבי צדוק הכהן מלובלין, רסיסי לילה אות מ).
ישראל אבינו עונה כנגדנו, בהודיה גדולה, שש תיבות כנגד "שמע": "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (שהוא סודם של המלאכים; דברים רבה ואתחנן לו). היגד זה, שאינו פסוק כלל, נעשה חלק בלתי נפרד מקריאת שמע. במשפט זה לובש רעיון הייחוד העליון המופשט, לבוש ממשי של התגלות ה' בעולם כמלך. זה מה שיאמרו כולם ביציאת מצרים על הים: "ה' ימלוך לעולם ועד". על הפסוק "וירא ישראל את היד הגדולה", יאמרו חז"ל: ישראל סבא.
"מלכות" היא ההופעה הא־לוהית בעולם הזה. ספירות הקבלה משתלשלות ויורדות מן הכתר העליון אל השכינה – מלכות השוכנת עימנו, בכנסת ישראל לדורותיה. משפט מלכותי זה שימש גם במקדש, בארמון המלכות, כמענה על כל ברכה וברכה בכל יום. ביום הכיפורים היו כל העם כורעים ומשתחווים ואומרים כך גם הם. אכן, ביום הכיפורים אנו רשאים להתפאר בשבח מלכותי זה בקול רם.
ובמסגרת הפעולות לשמירת המשפחה, לא ייפרד מאיתנו ישראל סבא בלא שיוריש לנו מעשה סב לנכדיו, את ברכת הבנים לכל הדורות:
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי… וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (מח, טז־כ).
ולבנותינו אנו אומרים: "ישימך אלוהים כשרה רבקה רחל ולאה".
צוואה לדורות
נמצאנו למדים שלפני מותו עסוק יעקב אבינו להקנות לילדיו את עקרונות נצח ישראל: את הביטחון בגאולה והשיבה לארץ ישראל, "הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם" (מח, כב), את יסודות הדבקות בייחוד העליון ובמלכות ה' על ידי קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמיים, את האחריות והמחויבות לחינוך הבנים והבנות ליראת שמיים ואהבת ה', את הברכה האישית המיוחדת והמדויקת לכל אחד ואחד מבניו, "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (מט, כח), ואף מבטיח את קבורתו במערת המכפלה ואת הבטחת האחדות החיונית בין בניו: "אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר… אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם" (נ, טז־יז).
בנוסף, יעקב מתווה את הגדרות המנהיגות וחלוקת התפקידים השלמה בין בניו לדורות: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ… לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (מח, ט־י). יהודה הוא הנגיד, אך יוסף הוא הבכור לנחלה. בניו אפרים ומנשה זוכים לשתי נחלות.
ספר בראשית, שפתח ב"עֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" מסתיים ב"וַיְחִי יַעֲקֹב" – נטיעת עץ החיים שלנו. ואחר עשותו את כל אלה, ואחר שלושת אלפים וחמש מאות שנה, שבסופן תחייה ופקידה ושיבה, נוכל גם אנו לקרוא ולשיר בקול גדול "עוד אבינו חי, עם ישראל חי", כמאמר רבותינו (בתרגום):
אמר ר' יצחק בשם ר' יוחנן : יעקב אבינו לא מת!
אמר לו רב נחמן: וכי לא חנטו החונטים ולא קברו הקברנים?
אמר לו : מקרא אני דורש, שנאמר "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" (ירמיה ל, י). מקיש אותו לזרעו : מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים (תענית ה, ב).
אנו מודים לרב אבי וד"ר יפה גיסר על עיוניהם שליוו אותנו במהלך קריאת ספר בראשית. לקראת ספר שמות אנו מקדמים בברכה את הרבנית בילי רבנשטיין (פיזם), ראשת בית המדרש במדרשת או"ת לינדנבאום מבית רשת אור תורה סטון.
