כאחד מניניו הרבים של הרב יוסף צבי (הירש) דינר (על הכינוי ריצ"ד ראו להלן) החיים בארץ, שמחתי על מאמרם של ידידיי פרופ' מנחם בלונדהיים וד"ר יעקב כלטוב ("על קידוש שם ההשכלה", גיליון שבת בראשית) על הרב, כטעימה מביוגרפיה עתידית שלו. ראויה דמותו להיות מוכרת יותר לציבור בישראל, דמות של רב יליד מזרח אירופה שכתב דוקטורט באוניברסיטת היידלברג ופיתח גישה אורתודוקסית "מערב אירופית" המשלבת תורה ואקדמיה, שאותה הנחיל לתלמידים רבים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
– המוצרים שחובה לרכוש לקראת החורף
– אחרי הפיגוע באוסטריה: דאעש מרים ראש ובעולם חוששים מחקיינים
– מלאווי – המדינה האפריקנית הראשונה שתפתח שגרירות בירושלים
הרב היה גם, עוד משלב מוקדם בחייו, מה שיכונה בהמשך "ציוני", וככזה עמד בקשרים עם אישים כמשה הס בשנות השישים של המאה ה־19. הוא הצליח להטמיע את ציוניותו בצאצאיו, ובזכות דבר זה עלו רבים מהם לארץ עוד לפני השואה, תרמו לבנייתה וגם חמקו מגורלה האכזר של יהדות הולנד בשואה (כשלושה רבעים ממנה נספו). בשל כך יש כיום שבט גדול של צאצאיו החיים בארץ.
קרא "ספרים חיצוניים"
המאמר עסק באירוע הטראומטי שבו הותקף הרב דינר בסכין ונפצע בבית מדרש בקרקוב, בהיותו בן 24. המחברים מעלים את תזות ההסבר השונות למניעי התקיפה, ומציעים הכרעה. איני חולק על הכרעתם; אוכל רק להוסיף שבענף המשפחתי שלי, ההסבר שייחס את התקיפה להיותו פתוח לעולם המודרני וקורא "ספרים חיצוניים" היה הנרטיב השולט. גם אם אין הסבר זה נכון עובדתית, הוא מתכתב כמובן עם המשך דרכו בבית המדרש לרבנים ובהנהגת הקהילה האשכנזית ב"אמשטרדם והגליל" (צפון הולנד) במשך כחצי מאה.
אגב הסבריהם מציינים בלונדהיים וכלטוב כי "בניגוד לכל ארצות מרכז ומערב אירופה, פרט לשווייץ, בהולנד לא נוצרה תנועה רפורמית. תופעה חריגה זו מיוחסת בידי רבים לעוצמתו הציבורית והאינטלקטואלית של הריצ"ד". ובהמשך: "הוא הנהיג את יהדות הולנד בין מסורת לרפורמה".
למרות גאוותי על ייחוסי לרב דינר, אני סבור כי הסבר זה אינו נכון. ראשית, אין זה נכון כי בכל ארצות מערב אירופה פרט לשווייץ כן נוצרה תנועה רפורמית (או ליברלית; המושגים מתחלפים במקומות שונים): בצרפת, קהילה ליברלית ראשונה נוסדה רק ב־1907 והתנועה נשארה קטנה (היא מונה היום שלוש־עשרה קהילות בלבד); בבלגיה נוסדה קהילה ליברלית רק בשנות השישים של המאה העשרים. השאלה אפוא רחבה יותר: היכן ומתי הייתה קרקע פורייה לצמיחתה של תנועה רפורמית בכלל?
בספרי על תולדות התנועה הליברלית בהולנד הגעתי למסקנה כי אי־היווצרותה של תנועה כזאת בהולנד קשורה במידה רבה לאופייה הסוציולוגי של תופעת תנועת הרפורמה ולאופן התגבשותה של יהדות הולנד במאה ה־19. תנועת הרפורמה צמחה – הן בארצות הגרמניות הן בהונגריה (ובמידה ניכרת אחר כך בארה"ב) – כתנועה מעמדית מובהקת של הבורגנות היהודית החדשה. במסגרת תהליך ההתערות וההתקדמות הכלכלית ומתוך שאיפה לאמנציפציה חוקית (שהושלמה בגרמניה המאוחדת רק ב־1871), ביקשה בורגנות זו להתאים עצמה לכללי ההתנהגות והערכים של הבורגנות הגרמנית הלא יהודית כדי להשתלב בה, אבל תוך שמירה על זהות יהודית דתית (השתייכות לקהילה דתית, ולו כלפי חוץ בלבד, היה אחד הקודים החברתיים בגרמניה בתקופה זאת).
הן בגרמניה הן בארצות אחרות לא נמשכו לתנועה זאת יהודים מהפרולטריון; רבים מביניהם, אם עזבו את האורתודוקסיה ועברו תהליכי חילון, הצטרפו והיו לפעילים בתנועות הסוציאליסטיות. ההרכב המעמדי של יהדות הולנד, ובייחוד זאת של אמסטרדם, לאורך כל המאה התשע־עשרה ועד לשואה, אופיין בפרולטריון מעוט־הכנסה גדול, ואילו מעמד הבורגנות היהודית היה מצומצם בהיקפו. לפיכך, תהליך ההתרחקות מקיום אורח חיים אורתודוקסי, שהיה ניכר, תועל לפעילות סוציאליסטית, בלא עניין בתנועת רפורמה דתית.
לא פרשו מן הכלל
לכך נוסף המבנה המגזרי של אוכלוסיית הולנד, שהיה שונה מאוד מזה שבגרמניה. המגזרים הפרוטסטנטי והקתולי היו גדולים ודומיננטיים, ופיתחו מבנה חברתי פנימי ששמר על גבולות המגזר; אליהם לא רצו היהודים מבקשי ההתערות להידמות. רק לקראת סוף המאה ה־19 התפתח מגזר סוציאליסטי אתאיסטי. המגזר הליברלי (מבחינה פוליטית) ההולנדי הלא־קתולי והלא־פרוטסטנטי היה גם הוא קטן מאוד, ולא היווה כוח משיכה משמעותי ליהודים. לפיכך נשארו היהודים תת־מגזר מובחן היטב, ולמרות תהליכי התרחקות מהדת בתוכו, אחוז נישואי התערובת בו נשאר נמוך מאוד עד לשואה.
לכל אלה נוסף עוד תהליך חשוב: מראשית הקמתה של ממלכת הולנד (1815) וארגון יהודי המדינה על ידה בשני ארגוני־על המעוגנים בחוק, אחד לאשכנזים ואחד לפורטוגלים (=ספרדים), הארגונים הללו נקטו מדיניות של שמירה על בני הקהילה במסגרתם גם אם הללו לא שמרו על המצוות, כלומר: סובלנות דתית פנים־יהודית. לפיכך לא נוצר בהולנד עימות בין ליברלים לשומרי מצוות בדומה לגרמניה ולהונגריה, וגם לא פרישה של האורתודוקסיה מהקהילה והקמת קהילות פורשות ("אאוסטריטס־גמיינדה"), כפי שאירע בארצות הללו. זה היה המצב לפני בואו של הרב דינר לאמסטרדם, בימי חייו וגם לאחר מכן.
שני ניסיונות להקים קהילה רפורמית במחצית השנייה של המאה ה־19, על ידי קומץ קטנטן של אנשים, בשנות החמישים ובשנות השבעים, לא מצאו אפוא הד בקהילה. תנועה ליברלית קמה בהולנד רק ב־1929, ביוזמה חיצונית, בהשקעה ובשליחת רב על ידי "האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת" שקם ב־1926. ראשוני התנועה בהולנד, בהאג ובאמסטרדם, היו גם אז בורגנים (ובשל ההתפתחויות בנות הזמן, גם פרו־ציונים). קהילותיהם היו קטנטנות, ויש מקום לשער שלא היו מחזיקות מעמד אילולא מרגע עליית היטלר לשלטון החלו להגיע להולנד פליטים יהודים חברי קהילות ליברליות בגרמניה, הצטרפו לקהילות הקיימות וחיזקו אותן (אחת המשפחות שהגיעה לאמסטרדם הייתה זו של אנה פרנק).
הרב המשפיע ביהדות הולנד
עניין היסטורי אחר הוא הכינוי "ריצ"ד", שבו משתמשים בלונדהיים וכלטוב במאמר. כינוי זה נולד רק בארץ, במוסד הרב קוק, כאשר הוחלט להוציא את הגהותיו התלמודיות של הרב דינר, ביוזמתו של הרב פרופ' בנימין דה־פריס. דבר זה כבר קשור לאופייה של הציונות הדתית בארץ בעת הוצאת הספרים. דרכו של הרב דינר לא ערבה לחיכו של הזרם הרבני המוביל, ובמסורות בעל פה נמסר כי הרב צבי יהודה קוק השמיע הערה מסתייגת כלפיו.
לכן, ככל הנראה כדי "להכשיר" את הרב דינר, נוצר הקיצור הרבני המסורתי שהודפס על ספריו. אבל בהולנד לא הכירו כינוי זה כלל: הוא היה "הרב", "הרב דינר", ד"ר דינר ולעתים רחוקות הרי"צ דינר (דיננער). "הרב" – כי אכן אין ספק שהיה הרב המשפיע ביותר ביהדות הולנד במאתיים השנים האחרונות.
