פרשת בראשית: לשם מה אנחנו כאן

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים אֵת הַשָׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

המילה הראשונה בתורה העסיקה רבות את חז"ל, פרשנים והוגים. מהי "בראשית"? האם לפנינו רק ציון זמן, "בהתחלה ברא א־לוהים"? אם כן, מדוע המילה "בראשית" באה בצורת סמיכות ולא נכתב "בראשונה"? ומדוע האות בי"ת, הראשונה בתורה, היא שוואית ולא פתוחה – בְּראשית במקום בַּראשית?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הנייה מזהיר את הסעודים: הסכם עם ישראל מסכן אתכם
– דעה: חדשות 12 הציגו חד צדדיות והטיה פוליטית
– חברות מאיחוד האמירויות ישקיעו במרכז הייטק בשכונת ואדי ג'וז

את תחילת פירושו לתורה, לאחר דרשת הפתיחה מדברי ר' יצחק, מקדיש רש"י להבנת משמעותה של המילה "בראשית", זו ומצהיר ש"אין המקרא הזה אומר אלא דרשני". כלומר, את "בראשית" אי אפשר להבין כפשוטה. לא מדובר בדיוק לשוני, אלא בהצהרה גדולה. רש"י מעביר אותנו בפירושו מתחום הבנת המציאות, אל תחום התכלית והמבוקש. בכך הוא מורה לנו לקרוא באור אחר את התורה כולה. לא ה"מה" הוא עניינה של התורה, אלא ה"למה".

ערכים קדמו לחומר

רש"י מסביר את האות בי"ת שבמילה "בראשית" כבי"ת התכלית – בשביל ראשית ברא א־לוהים את השמיים ואת הארץ. הווי אומר: התורה אינה נפתחת בהצהרה על מה שקרה, אלא מספרת לנו לשם מה ברא א־לוהים את העולם, לצורך איזו תכלית הוא נברא. על פי רש"י, ראשית תכליתית זו היא התורה או ישראל.

חכמי המדרש ביטאו רעיון זה כשהזמינו אותנו לעסוק במה שקדם למעשה הבריאה, אף שהכתוב אינו נוגע כלל בסוגיה זו. הם אומרים שהיה "הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" (בראשית רבה א, א), ובאותה רוח מוסיפים עוד:

ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד נבראו… האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות… רבי אהבה ברבי זעירא אמר אף התשובה… אמר רבי אבא בר כהנא: התורה קדמה לכסא הכבוד.

על פי חז"ל, לבריאת שמיים וארץ קדמו יסודות ערכיים הכרחיים. כיסא הכבוד הוא משל למקומו והתגלותו של הקב"ה כבורא העולם, ואילו התורה מייצגת את מערכת החוקים הראויים לקיומם של הבריאה והאדם. אלה קדמו לבריאה, ועל כן יש להם תפקיד מרכזי בעולם המתהווה; הם התכלית שאליה הוא שואף. מכאן נלמד שבריאת העולם היא אמנם נקודת הזמן הראשונית של עולמנו החומרי, אך לא של זה הרוחני והערכי. הערכים קדמו לחומר, ובכך הם מהווים את תכליתו.

כך, המילה הראשונה בתורה, שבפשטה דיברה על התחלת העולם, רומזת למעשה אל סופו (ואולי גם למילה האחרונה בתורה: ישראל). היא מציגה לו להיכן עליו לחתור.

לכן כתיב בשבת קדש ויכולו וכו', שזה היה עיקר תכלית שמים וארץ, זאת התשוקה לבטל כל המעשים אליו ית' (שפת אמת, בראשית תרל"א).

החיבור הגמור בין פרשת בראשית ובין עולם התכלית קיבל את ביטויו הברור ביותר בנוסח הקדיש: "יתגדל ויתקדש שמו הגדול, בעולם שברא, כרצונו". אין הכוונה שהבורא ברא את העולם כרצונו – הדבר ברור ואין צורך לאומרו. הכוונה היא שהבורא ברא את עולמו לתכלית אחת. רצונו היה שיתגדל ויתקדש שמו בעולם שברא. זו תכלית העולם.

כרוניקה של הידרדרות

תפיסת התכלית מסבירה את קצב האירועים בפרשה. פרשת בראשית מדלגת במהירות הבזק מבריאת האדם ועד להחלטה הגורלית על חיסול הבריאה. על פי חישוב השנים קפצנו כאן בפסוקים מועטים על פני כאלף שנה. איך אפשר לעבור במהירות כזו מחיים למוות, מיצירה לחורבן?

התורה מציגה לנו תמונתה של הידרדרות. זה מתחיל בחטא עץ הדעת, שיסודו "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים". זוהי מעין עבודה זרה, שבה האדם הופך עצמו לא־לוהים. ההידרדרות ממשיכה בשפיכת דמו של הבל בידי קין, ומסתיימת בגילוי עריות בפרשת בני הא־לוהים ובנות האדם: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ". הנה לפנינו שלושת החטאים שהם בבחינת "ייהרג ואל יעבור", אשר העובר עליהם מחלל את צלם א־לוהים שבקרבו, שהוא סיבת חייו ומהותו, ובכך מאבד את זכות קיומו. תיאור זה ממחיש כיצד התורה כולה מוכוונת מטרה: בשביל התורה ובשביל ישראל המקדשים שמו. כאשר ערכים אלה אינם מתקיימים, העולם מאבד את זכות קיומו.

והנה לנו עוד תובנה: כיום אין בידינו שום חישוב של שנות העולם. זה חלק מחידת הבריאה. הזמן שבידינו, ה'תשפ"א, הוא למניין שנות האדם. מכאן שלא סיפור מדעי־היסטורי לפנינו אלא "סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", חייו וייעודו.

בפרשת בראשית לא נמצא ידע מדעי, פיזיקלי, בוטני או ביולוגי על החיים. מה שכן נמצא בה זו תשובה לשאלת הקיום "אַיֶּכָּה": כל עולם הזוגיות, הבריאה והלידה, הפיוס והאהבה, טמון ב"זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" המוביל ל"דָבַק בְּאִשְׁתּוֹ". כל עולם האמונה ויחסי אדם וא־לוהיו נע על הציר שבין עץ החיים לעץ הדעת טוב ורע, בין "מי יחיה ומי ימות". וכל האנושות כולה, החברה והקהילה האנושית, נמצאת תחת הדרישה המוסרית "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ". נמצא שכל חיי האדם הם התמודדות עם מתן "תשובה" לשאלות הקיומיות המצויות על הציר שבין "אייכה" ל"אי הבל אחיך".

פרשת בראשית מציבה את האדם בין הפכים משלימים: אור וחושך, ארץ ושמיים, ים ויבשה, אדם ובהמה, ברכה וקללה, איש ואישה, טוב ורע, גן עדן וגלות, מצוה ועוון, כאשר מעל הכול עומדים המושגים שנמצאים ביסוד הכול ובתכלית הכול: חיים ומוות. תכלית האדם היא לנוע ביניהם, לאזן ביניהם, ולהביאם לידי קיום נכון.

ואולי זהו גם סוד המסורת שקבעה את יום בריאת האדם בראש השנה. שהלא זוהי בראשית – א' בתשרי.

ד"ר יפה גיסר היא מרצה למדרש וחינוך במכללת הרצוג ומרכזת תוכנית "ערבים זה לזה" בארגון שחרית. הרב אבי גיסר הוא רב היישוב עפרה, יו"ר מועצת חמ"ד ויו"ר מכון משפטי ארץ