מיזם חג: תפילות לימי מגפה

"אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ" – אנו שבים וממלמלים מדי שנה, כצפצוף הזרזיר, הדהוד קדומים. כמו גם "דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב", אסונות רחוקים שנדמו כמי שאינם מנת חלקנו עוד. עוצמתו של הסילוק "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף" מרטיטה בכל אותיותיו, וגם בו מופיע פירוט קדמון ומרוחק, "מִי בָּרַעַשׁ וּמִי בַּמַּגֵּפָה". מי יכול היה לשער בראש השנה אשתקד כמה יגיעו אלה לפתחנו, ישתגרו על שפתותינו ויהפכו עלינו את שגרת יומנו ומוקד תפילותינו.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מנהלי בתי חולים: המדינה לא ערוכה לגל תחלואה בחורף
– פרקליטי נתניהו ואלוביץ' תוקפים את הפרקליטות: "עושה דין לעצמה"
– לפני שקונים בית – בונים תקציב 

כל באי עולם, וישראל בתוכם, נתונים בשעת משבר ומצוק, הסתר ומיסוך פנים וריחוק חברתי. עת מגפה בעולם, פחד ואי־ודאות, פרנסה פצועה, אדם בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ, מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, ואין יודע מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר מִי יֵעָנִי וּמִי יֵעָשֵׁר. ועל אלה נוספים עלינו מחלוקת וריב ומדון. והנה, שׁוֹטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת, תְּרוּפָה לֹא מָצָאנוּ, שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבֹשֶת פָּנֵינוּ, לְשַׁחֲרֶךָ אֵ־ל בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ.

*

נשות תורה, עט וספר, רבנים, מלומדים ומשוררים, נענו לפנייתנו ונידבו מלבם מילות תפילה לעת הזאת, כהשראה וכמקור לאימוצן של תפילות אישיות וציבוריות אל תוך מחזורי התפילה. כבכל שנה, אך ביתר שאת, אנו מבקשים לבקוע שערי רקיע בתפילה לבריאות ולחוסן, לרגיעה ולשלום, לרפואה שלמה לחולי עמך ולחולי העולם כולו; ומייחלים להיכלל בספרי חיים טובים, פרנסה וכלכלה, גאולה וישועה, ושתְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.

ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.

שמו מפארים במנייני חצרות // בנימין הולצמן

שְׁמוֹ מְפָאֲרִים בְּמִנְיְנֵי חֲצֵרוֹת
שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרוֹת הַהַנְחָיוֹת וְהַהוֹרָאוֹת
וּמֵהֵיכָלוֹ יַאֲזִין תְּפִלַּת הַשֵּׂיוֹת הַפְּזוּרוֹת
קָדוֹשׁ

שַׁפְּרוּ מֶרְחַקְכֶם לִשְׁנֵי מֶטְרִים
תְּפִלַּתְכֶם יְקַבֵּל גַּם בִּרְחוֹבוֹת הֶעָרִים
לֵב נִשְׁבָּר יִיטַב מִמְּקוֹמוֹת מְכוּרִים
קָדוֹשׁ

שִׁבְטֵי מְקוֹרָאֲךָ עוֹטִים מַסֵּכָה
וּכְבָר הֵטִיבוּ הַצִּלִּיָּה וְגַם הָאָרוֹן נִלְקָחָה
כִּי לַה' הַמְּלוּכָה
קָדוֹשׁ

שְׁבוּתֵנוּ מִמֶּרְחָק זוֹכְרִים אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת
לְלֹא עָנָן מְחַכִּים לְחִדּוּשׁ בְּרִית הַקֶּשֶׁת
וְלֹא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת
קָדוֹשׁ

שֶׁבַח לְמִגְדַּל עֹז, הַשָּׁנָה בְּקִצּוּר
וְיַרְוֶה אֶת שׁוֹמְעָיו כַּמַּיִם מִן הַצּוּר
יְבָרֵךְ אֶת הָאָבוֹת וְהַבָּנִים אֵ־לִי צוּר
קָדוֹשׁ

כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ
יֹאמְרוּ תָּמִיד הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ
וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ
קָדוֹשׁ

הרב בנימין הולצמן הוא רב הקיבוץ מעלה גלבוע ור"מ בישיבת הקיבוץ הדתי. ספרו "עקרות הלכתית" (עם הרב דוד ביגמן) ראה אור לאחרונה

 

אחותנו // ימימה מזרחי

אָחוֹת קְטַנָּה, תְּפִלּוֹתֶיהָ
לוֹחֶשֶׁת עַל מִטּוֹת מְטֻפָּלֶיהָ:
"אֵ־ל נָא, רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ!"
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

פּוֹשֶׁטֶת בִּגְדֵי אִשָּׁה, מִתְחַטֵּאת וּמִסְתַּפֶּגֶת
עוֹטָה בִּגְדֵי לָבָן, נִכְנֶסֶת אֶל הַקֹּדֶשׁ, דּוֹאֶגֶת
מָתַי תַּנְמִיךְ הַמְּכוֹנָה נְשִׁימוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

וְאִישׁ מִבְּנֵי בֵּיתוֹ לֹא יִהְיֶה עִמּוֹ בְּבֹאָהּ לְהַצִּילוֹ
וְרַגְלֶיהָ רוֹעֲדוֹת וּבְכָל זֹאת לֹא
מִמֶּנּוּ נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

מָתַי לְשֻׁלְחָן חַג אוֹתָהּ תַּחֲזִיר
מָתַי תֶּחְדַּל לְהִלָּחֵם לָאֲוִיר
תשא"ף בְּנַחַת אֶל רֵאוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

וּכְבָר חֲצִי שָׁנָה הִיא לֹא שׁוֹאֶלֶת מַדּוּעַ
גַּם מוּל אֵלֶּה שֶׁהֶעֱבִידוּהָ וְרָדוּהָ
רַק לִפְעָמִים תִּבְכֶּה בְּשֶׁקֶט עַל שֶׁחֲשָׁדוּהָ
גַּם כָּכָה אֵין זְמַן לִשְׁטֹחַ תְּלוּנוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

אָחוֹת קְטַנָּה, בְּלֵיל סֵדֶר שֶׁהוּפַר
בְּתִקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת, בְּחֹפֶשׁ גָּדוֹל, מִי סָפַר?
הַשָּׁנָה, בְּשַׁבָּת, אַתְּ לָנוּ הַשּׁוֹפָר
אַתְּ "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף", אַתְּ, הָעֲיֵפָה,
אַתְּ מִי שֶׁסּוֹעֶדֶת אֶת "מִי בַּמַּגֵּפָה"
רַק אַתְּ עוֹנָה תְּשׁוּבָה, רַק אַתְּ תְּפִלָּה, צְדָקָה,
דּוֹמַעַת זֵעָה בַּחֲלִיפָתֵךְ הַמַּחֲנִיקָה
אַתְּ חֲלִיפָתֵנוּ הַשָּׁנָה, בִּמְדִינַת כָּל אַחְיוֹתֶיהָ
שֶׁלָּךְ אָחוֹת קְטַנָּה, תשא"ף וּבִרְכוֹתֶיהָ
מיזם חג: תפילות לימי מגפה

היומן "שנה וברכותיה" לשנת תשפ"א מאת הרבנית ימימה מזרחי ובעריכת יקרת פרידמן ראה אור בהוצאת "פרשה ואשה"

תפילה לפני תקיעת שופר // מרדכי ורדי

אֵ־ל נוֹרָא עֲלִילָה
הָאָדָם אֲשֶׁר יָצַרְתָּ חוֹלֶה
נִטַּל מְאוֹר פָּנָיו
פִּיו וְחָטְמוֹ בְּמַסֵּכָה
נְשִׁימוֹתָיו כְּבֵדוֹת
עֵינָיו רוֹאוֹת לֹא רוֹאוֹת
אֶת הָאֶרֶס הַנּוֹטֵף מֵאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
מֵעַם אֶל עַם מִלָּשׁוֹן לְלָשׁוֹן
וְאַתָּה שִׁלַּחְתָּ בּוֹ מַשְׁחִית מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ
אִם הִגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר לָטוּס עַל כַּנְפֵי הַבַּרְזֶל
מִבֵּין כּוֹכָבִים הוֹרַדְתּוֹ לְאַסְפַלְט הָאָרֶץ
לִכְלֹא אֻמָּה בִּגְבוּלוֹתֶיהָ

אֵ־ל יָחִיד וּמְיֻחָד
הָאָדָם אֲשֶׁר יָצַרְתָּ חוֹלֶה
כָּלוּא בֵּין מָסַכִּים
כְּבָר לֹא יֵדַע לְהַבְחִין בֵּין חַי־וִיטַאלִי לְוִירְטוּאָלִי
כְּפָר קָטָן, עוֹלָם גָּדוֹל מְחַפֵּשׂ אֱמֶת
אֱנוֹשׁ סָגוּר בְּתוֹךְ אַטְמוֹסְפֵרָה וְהַשָּׁמַיִם רֵיקִים
וְאַתָּה אֶת פְּתָחֵינוּ צָבַעְתָּ בְּאָדֹם
אַל יֵצֵא אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ: זוֹ הִיא מִשְׁפָּחָה

אֵ־ל קָדוֹשׁ וְטָהוֹר
הָאָדָם אֲשֶׁר יָצַרְתָּ חוֹלֶה
כִּי אָבְדָה לוֹ דַּרְכּוֹ
וְאִישׁ בְּאִשָּׁה חָפֵץ וּמְחַפְצֵן
וְהַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ
לָקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ
אֶת זוֹ וְגַם אֶת זוֹ וּמִי עוֹד וּמִי תּוּ
וְאַתָּה הִפְרַדְתָּ בִּמְחִיצוֹת שְׁקוּפוֹת
שְׁנֵי מֶטֶר שֶׁהֵם אַרְבַּע אַמּוֹת

אֵ־ל הַגְּבוּרוֹת וְהַחֲסָדִים
הָאָדָם אֲשֶׁר יָצַרְתָּ חוֹלֶה
כֶּסֶף הִרְבּוּ לָהֶם וְזָהָב עָשׂוּ לַבְּעָלִים
אַתָּה פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ
וְהֵם קוֹפְצִים אֶגְרוֹפִים
מַצְלִיחָנִים צוֹבְרִים הוֹן וְשִׁלְטוֹן
וְהֶהָמוֹן יִשְׂבַּע לֶחֶם וְשַׁעֲשׁוּעוֹנִים
וְאַתָּה הֲשִׁמּוֹתָ אֶת מִקְדָּשָׁיו
בָּמוֹתָיו שׁוֹמְמִים,
וְהָאֱלִילִים יְבַקְּשׁוּ לַשָּׁוְא אֶת תְּרוּעַת הַהֲמוֹנִים

אֵ־ל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה
מַחֲלַת הָאָדָם פָּשְׁטָה בְּעַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ
עַם מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הַתּוֹרוֹת
בִּקְהִלּוֹת אנ"ש, מִפְלָגוֹת וּמִגְזָרִים
וּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְבֻצָּרִים בְּנֻסָּחִים
וְאַתָּה שְׁלַחְתָּנוּ לְהָאִיר בָּרְחוֹבוֹת
לְקוֹשֵׁשׁ מִנְיָן עֲלֵי מִרְפָּסוֹת
בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עִם צַדִּיקִים גְּמוּרִים
זְנָבוֹת שׁוּעָלִים עִם קַסְקֵט וּסְרוּגִים
לְהוֹצִיא הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר
לְקַדֵּשׁ אֶת כָּל הַמֶּרְחָבִים

אֵ־ל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים
שְׁכִינָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה
זֶה הַנּוֹשֵׁם אוֹ זֶה הַמְּחֻבָּר לִמְּכוֹנָה
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְתָּחִים הַסְּפָרִים
וְהַסְּטָטִיסְטִיקוֹת וְהַמִּסְפָּרִים
מִי בִּבְדִידוּת וּמִי בַּמַּגֵּפָה
וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר
וְעַל הָאָדָם
וְאַתָּה אֵ־ל חַנּוּן וְרַחוּם
נַעֵר אוֹתָנוּ בִּתְרוּעָה
רַסֵּק אֶת לֵב הָאֶבֶן בִּשְׁבָרִים
יַשֵּׁר אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ בִּתְקִיעָה גְּדוֹלָה
וְהוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'

הרב מרדכי ורדי הוא רב קיבוץ ראש־צורים, המנהל האמנותי של קרן הקולנוע שומרון וראש מסלול קולנוע בביה"ס לאמנות פרדס

זכרנו לחיים // דוד סתיו

אֱלוֹקַי,
הַיּוֹם הַזֶּה נָתַתָּ לָנוּ חַיִּים
הֶעֱנַקְתָּ לָנוּ מַתָּנוֹת קְסוּמוֹת
עֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ
שֵׂכֶל לְהָבִין וְלֵב לְהַרְגִּישׁ.
לְצִדֵּנוּ בָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ אִילָנוֹת טוֹבִים וּבְרִיּוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם
וְאוֹתָנוּ צִוִּיתָ לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.
עָלֵינוּ פָּקַדְתָּ לְמַלֵּא אֶת הָאָרֶץ וּלְכָבְשָׁהּ.
וְכָךְ עָשִׂינוּ,
הִפְרַחְנוּ שְׁמָמוֹת וְיִבַּשְׁנוּ בִּצּוֹת,
רִפֵּאנוּ מַחֲלוֹת וְהֵקַלְנוּ מַכְאוֹבִים וּמְצוּקוֹת.
קִצַּרְנוּ מֶרְחַקִּים בֵּין יַבָּשׁוֹת, בִּמְטוֹסִים וָאֳנִיּוֹת
בָּנִינוּ חִבּוּרִים בֵּין בְּרִיּוֹתֶיךָ הָרְחֹקִים בְּכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים.
אֲבָל גָּבַהּ לִבְּנוּ וְנֶאֶטְמוּ תְּחוּשׁוֹתֵינוּ,
נִסְתַּמְּאוּ עֵינֵינוּ וְלֹא הִשְׂכַּלְנוּ לִרְאוֹת.
כֵּיצַד לְאַט וּבַלָּאט אֶת רְצוֹנוֹתֶיךָ וּמְגַמּוֹתֶיךָ הִפְסַקְנוּ לַחֲווֹת
זַעֲקַת הַחַלָּשׁ לֹא הִגִּיעָה לְאָזְנֵינוּ
"וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" לֹא הָיָה לְנֶגֶד עֵינֵינוּ
יָפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם הֻשְׁחַת בְּשֶׁל גֹּדֶל בִּצְעֵנוּ
הַמִּשְׁפָּחָה אוֹתָהּ קִדַּשְׁתָּ בְּהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתְךָ חֻלְּלָה וְנִפְרְמָה בְּמוֹ יָדֵינוּ
חָפַצְתָּ שֶׁנִּהְיֶה שֻׁתָּפִים אִתְּךָ בְּבִנְיַן הָעוֹלָם וְשִׁכְלוּלוֹ.
חִסַּרְתָּנוּ רַק מְעַט מִמְּךָ
וְצִפִּיתָ כִּי אָנוּ בְּנֵי הָאָדָם נַכִּיר אֶת גָּדְלְךָ וְיָדְךָ הַחֲזָקָה
וְנָבִין מֵחָכְמַת לִבֵּנוּ כִּי עָפָר אָנוּ וְאֶל עָפָר נָשׁוּב.
וְאַתָּה הֶחָפֵץ בָּנוּ וּבְחַיֵּינוּ, הֶחָפֵץ לְהֵטִיב לָנוּ כָּל הַיָּמִים
שָׁלַחְתָּ לָנוּ תִּזְכּוֹרוֹת לָשׁוּב מִדַּרְכֵּנוּ הָרָעָה.
נְגִיף קָטָן וּבִלְתִּי נִשְׁלָט הַמַּעֲמִיד אֶת עוֹלָמֵנוּ כֻּלּוֹ בְּסִימַן שְׁאֵלָה
מְאוֹת אַלְפֵי בְּרִיּוֹתֶיךָ כְּבָר כָּלוּ יְמֵיהֶם מֵחֹלִי זֶה
מִילְיוֹנֵי חוֹלִים מְשַׁוְּעִים לִרְפוּאָה וִישׁוּעָה.
תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה.
אָנָּא רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.
תֵּן לָנוּ סִכּוּי נוֹסָף,
לִחְיוֹת נָכוֹן,
לְהִתְקַדֵּם בַּעֲנָוָה וּבְאַהֲבָה
זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ הֶחָפֵץ בְּחַיֵּינוּ.
כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים
אֱלוֹקַי, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים.

הרב דוד סתיו הוא רב היישוב שהם ויו"ר ארגון רבני צהר.

י־ה שמע אביוניך עוטי המסכות // זיוה ברכה גדרון

יָ־הּ, שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךְ, עוֹטֵי הַמַּסֵּכוֹת, הַקּוֹרְאִים "אַיֶּכָּה"
הַנִּשְׁבָּרִים וְאֵינָם שׁוֹבְרִים אֶת הַחֶבֶל הַנִּקְשָׁר בֵּינֵינוּ לְבֵינְךָ
שְׁמַע גַּם הַמְּבַקְּשִׁים הַב לִי, עוֹד וְעוֹד וְאֵינָם מִן הַחַמְדָנִים
רְאֵה בַּקָּשָׁתֵנוּ זֹאת, כִּקְרִיאָה דְּחוּפָה לְהַרְחָבַת הַכֵּלִים
אַךְ לְלֹא הִזְדַּקְּקוּת לָחֳלָאִים וְיִסּוּרִים, אַף לֹא אֵלֶּה הַמְּזַכְּכִים
תַּאֲרִיךְ וּמְשֹׁךְ עֵת רָצוֹן מִיּוֹם חַג הַפּוּרִים תש"ף וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים תשפ"א
וְנַגִּיעַ שׁוּב עָדֶיךָ
יָ־הּ, זְקֹף קוֹמָתָם שֶׁל הַמִּתְאַבְּקִים בִּדְרָכֶיךָ
אָבִינוּ, אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ

יָ־הּ, שְׁמַע קוֹל הִתְנַפְּצוּת מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עַל אוֹהֲבֶיךָ
אֲשֶׁר מֵעֵת קְרִיאַת "וְנַהֲפֹךְ הוּא", כַּנֶּאֱמָר בִּמְגִלָּתְךָ
הָיִינוּ בְּטוּחִים כִּי נָפְלָה כָּאן טָעוּת וּכְבָר מִתְעַשְּׁתִים וְהִנֵּה עֲדַיִן
עוֹמְדִים מְבֻיָּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים אֶת כֶּתֶר מַלְכוּתֶךָ
וּכְבָר זְמַן רַב נִסְגָּרִים בְּדָלֶת אַמּוֹתֶיךָ מֵאֵימַת נְגִיפְךָ
פּוֹחֲדִים מִן הַמַּשְׂטִין הָעוֹמֵד עַל מַשְׁקוֹף בֵּיתְךָ
הוֹשֵׁט יְמִינְךָ וּתְחַבְּקֵנוּ וְקָרֵב שְׂמֹאלְךָ וְתַעַטְפֵנוּ
יָ־הּ, הַמְּרַחֵם, קְרַע רֹעַ גְּזַר דִּינֵנוּ
אָבִינוּ, אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ

יָ־הּ, שְׁמַע אַמִּיצֵי הַלֵּב, קוֹוֶיךָ
הַנִּרְתָּמִים בִּמְהִירוּת לַעֲזֹר לְךָ בְּתִקּוּן עוֹלְמוֹתֶיךָ
וּכְבָר שָׁנִים קוֹרְעִים אֶת הַשָּׁמַיִם בְּלִמּוּד וּתְפִלָּה
וּמוֹסִיפִים וּמְהַדְּרִים בְּעוֹד וְעוֹד מִצְוָה לֹא מִתּוֹךְ פַּחַד אֶלָּא יוֹתֵר מִתּוֹך עֶרְגָּה
אָכֵן אָשַׁמְנוּ רַחֵם עָלֵינוּ אַךְ אַל תְּוַתֵּר אֵ־ל, עַל הַחִבּוּר הֶעָדִין וְהֶחָזָק שֶׁבֵּינֵינוּ
גַּם אִם עָיַפְנוּ וּפָסַקְנוּ מִלַּחֲזֹר אֵלֶיךָ וְלִשְׁאוֹל וּמָה יְהֵא כָּעֵת עַל יְחָסֵינוּ
יָ־הּ, קַבֵּץ אֵלֵינוּ חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וְחַדֵּשׁ תַּלְמוּדֵנוּ
וּמִמְּקוֹמֵנוּ מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ שׁוּב עַל בִּימַת חַיֵּינוּ
לְעֵינֵי כֹּל
אָבִינוּ, אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ

יָ־הּ שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךְ, עוֹטֵי הַמַּסֵּכוֹת הַמְּחַלִּים פָּנֶיךָ
הוֹצִיאֵנוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּיָד חֲזָקָה
וּתְבִיאֵנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה לְלֹא פַּחַד וּמוֹרָא
וּתְרוּעַת מֶלֶךְ שֶׁיָּצְאָה מֵהַמְּגִילָה בְּפוּרִים תש"ף תַּעֲלֶה וְתִשָּׁמַע
מְפַלַּחַת אֶת הָרְחָבָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תשפ"א
וְנָסִיר הַמַּסֵּכָה וְרַק הַפַּרְגּוֹד יְכַסֶּה עַל סוֹדְךָ
וְאִם יֶחְסַר עוֹד דְּבַר מָה, שֶׁמִּן הָרָאוּי לַעֲשׂוֹת לְמַעַן הָסֵר הַסָּפֵק
כִּי אַתָּה אָבִינוּ וְאָנוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֲהוּבֶיךָ
יָ־הּ, תְּהֵא תְּפִלָּתִי זוֹ סְגֻלָּתְךָ
אָבִינוּ, נָא אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ.

ד"ר זיוה ברכה גדרון היא פסיכותרפיסטית, מנהלת "הקול קורה" – המכון הירושלמי לפסיכודרמה, יוצרת ומביימת תיאטרון אחר

תפילה לעצירת המגיפה // דעאל רודריגז גרסיה

שֶׁכָּל מַגֵּפָה כְּעֵין גּוּף וְכָל גּוּף נָגוּף (רבי אברהם אבולעפיה)

והגאלנדרי"א צפור דרור מבשרת בשורות טובות, ובפרט על עצירת המגיפה, וכמעט שכל ימי המגפה אינו נראה ואינו נמצא בעיר שיש שם (השל"ה הקדוש)

אֵ־ל רוֹפֵא אֻמָּן וּמֶלֶךְ רַחֲמָן
אֲשֶׁר אֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף
רְאֵה עָנְיֵנוּ דְּחוּפִים וְנִגָּפִים
חֲטוּפִים וּנְזוּפִים וְכָנָף מְכַסָּה אֶת הַפָּנִים.
עֲנֵנוּ בְּעֵת צָרָה כִּי צָרָה הַמַּסֵּכָה כְּהִתְכַּנֵּס
וְאֵין לָנוּ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס לֹא מֵעַם זֶה לֹא מֵעַם אַחֵר.
וְאָנָה מִפָּנֶיךָ נִסָּתֵר. כִּי חֶדֶר בְּעַד חֶדֶר וְסֶגֶר בְּעַד שֶׁבֶר.
וְהַצִּילֵנוּ מִן הַבֶּהָלָה וּמִן הַמְּהוּמָה
כִּי בְּנַפְשֵׁנוּ לַחְמֵנוּ נָבִיא וְאֵין אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה.
כִּי אֵין שִׁלְטוֹן וּמָה יִתְרוֹן לְאָדָם
וְאֵין שְׁהוּת לַמַּשְׁחִית לְהַבְדִּיל בֵּין דָּם לְדָם.
וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מָה נַּעֲשֶׂה שָׁבוּעַ חֹדֶשׁ וְשָׁנָה
כִּי הֶעָתִיד חָסוּם וְהָאֹפֶק סָתוּם וְדַעְתֵּנוּ קְטַנָּה.
וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יְהַרְהֵר אֵיזוֹ לַשֶּׁפַע אֵיזוֹ לָרָעָב
אַל נָא תַּשְׁלִיכֵנוּ לְיַד הַמִּקְרֶה וְנָפַל מִמֶּנּוּ רַב.
מְכַתְּרִים וְלֹא בְּכִתְרְךָ
וְאֵין לָנוּ פֶּה, רַק עֵינֵנוּ תְּלוּיוֹת אֵלֶיךָ.
שֶׁאָנוּ בָּנֶיךָ בְּחוּנֶיךָ וְחַיֵּי נִשְׁמַת אַפֶּךָ
דַּלִּים וְרֵיקִים מִבְּלִי רֵיחַ וְטַעַם
וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ נִיחוֹחַ תְּפִלָּתֵנוּ זֹאת הַפַּעַם.
וּבְסוֹד קְטֹרֶת מַגֵּפָה עוֹצֶרֶת תְּקָרְבֵנוּ שֵׁנִית
אִישׁ אֶל אָחִיו וְאִשָּׁה אֶל רְעוּתָהּ
בְּקֶשֶׁר אֶחָד וּמְיַחֵד, וְהִנֵּה מָה טּוֹב וּמָה נָּעִים
הָסֵר נָא תַּחֲלוּאֵי גֶּפֶן וְנִהְיֶה רַק בְּךָ דְּבֵקִים.
וְתֵן מַגָּע רֹךְ תְּמוּרַת נְגָעִים.
וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לִמְעוֹנֵנוּ וְאַל יִלְחָצוּנוּ קִירוֹת הַלֵּב
וְאַל תִּתֵּן לַמַּשְׁחִית לָבוֹא אֶל בָּתֵּינוּ.
וְהַקְשֵׁב אֶת כְּאֵב הַחוֹלִים, חֲנִינָה מְיַחֲלִים.
וְשָׂא עֵינֶיךָ אֶל הַהוֹרִים, אֲשֶׁר לֹא טוֹב הֱיוֹתָם בּוֹדְדִים.
וְרוּחַ שְׁלַח לַמְּבֻדָּדִים, וּפְתַח וְהַתֵּר צַעַר גַּלְמוּדִים.
וּקְרָא לַשְּׁבוּיִים דְּרוֹר טָהוֹר, נֶחְפָּה בְּחֶסֶד.
וּמִמְּקוֹרוֹ טַל תְּחִיָּה יִזַּל
נְגִיפָיו יַעֲצֹר וְהַס קָטֵגוֹר
וּמָזוֹר בִּכְנָפָיו יֶאֱצֹר.

אָנָּא אֵ־ל עוֹמֵד בֵּין הַמֵּתִים וְהַחַיִּים
וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים.
זַכֵּה וְזַכֵּךְ וִיהֵא אֲוִירֵנוּ מַחְכִּים
וְלִבֵּנוּ מַחֲלִים בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה
כִּי נַחְנוּ מָה.
וְנָא אַל תְּמַעֵט אֶת דְּמוּתְךָ
וְהַרְבֵּה חֶמְלָתְךָ עִם בָּאֵי עוֹלָם
כִּי תְּהִלָּתֵנוּ אַתָּה.
אַתָּה וְלֹא מַלְאָךְ אַתָּה וְלֹא שָׁלִיחַ
בֹּא תָּבוֹא בַּאֲגַפֵּנוּ וּתְגַפְּפֵנוּ וּתְנַשְּׁקֵנוּ
חֲבֹק וְרָפוֹא, וּמִי לָנוּ פֹּה בִּלְתְּךָ לְהוֹשִׁיעַ
אֲשֶׁר יְמִינְךָ מִבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה.
וְהַמְצֵא נָא תְּרוּפָה
לְשׁוֹכְנֵי תֵּבֵל הָעֲיֵפָה
כְּפוּפָה וּטְרוּפָה
וְאֵלֶיךָ צוֹפָה.
בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם
עוֹצֵר הַמַּגֵּפָה.

דעאל רודריגז גרסיה מלמד ספרות בישיבת מקור חיים ומנחה סדנאות כתיבה

תפילה לאומות העולם // הלל ויס

יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן הַצִּילֵנוּ מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ,
הַנְחִילֵנוּ אֹרֶךְ יָמִים, הַשְׂבִּיעֵנוּ וְנִרְאֶה בִּישׁוּעָתְךָ וּבְנִפְלְאוֹתֶיךָ.
רַק הָסֵר מֵעָלֵינוּ הַמָּוֶת הַזֶּה, אָנָּא, כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵנוּ,
הַמַּשְׁחִית וְהַנֶּגֶף כַּלֵּה כְּהֶרֶף.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד!

אָנוּ, כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, צֶאֱצָאֵי אָדָם וְחַוָּה וְנֹחַ הַצַּדִּיק וּבָנָיו,
יוֹצְאֵי הַתֵּבָה, פְּלִיטֵי הַמַּבּוּל, כָּל שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת, בְּיַחַד וּלְחוּד,
בָּאנוּ לִכְרֹעַ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ.
ה' ה', אֵ־ל רַחוּם וְחַנּוּן, אַל נָא בְּאַפְּךָ תַּמְעִיטֵנוּ, כַּלֵּה כָּל דֶּבָר וּמַשְׁחִית וְנֶגֶף מֵעָלֵינוּ,
כַּאֲשֶׁר כִּלִּיתָ מֵעַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּלֵיל הַשִּׁמּוּרִים בְּמִצְרַיִם, דִּלַּגְתָּ עַל עֲבָדֶיךָ בְּלֵיל פֶּסַח.
כִּי לְךָ נָאֶה, כִּי לְךָ לְבַדְּךָ יָאֶה לְשַׁבֵּחַ. נַשֵּׂא כִּתְרְךָ לְעֵינֵי כָּל חַי.
אָנָּא, שֵׁב עַל כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ, כֵּס הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, יִתְנַשְּׂאוּ מַלְאָכֶיךָ וּשְׂרָפֶיךָ.
יִמְלֹךְ ה' אֱלֹקַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָ־הּ.
הַגַּם כִּי הֵפַרְנוּ חֻקֶּיךָ וּבְרִיתְךָ שֶׁלֹּא לְהָבִיא מַבּוּל עַל הָאָרֶץ, אַל תְּדִינֵנוּ אַךְ לְחוֹבָה, כִּי מָה אָנוּ לְפָנֶיךָ. בַּמֶּה נֵחָשֵׁב לְפָנֶיךָ, בָּשָׂר וָדָם כַּיַתּוּשׁ הַקָּטָן. הַמְּעֵט כּוֹחֵנוּ וְחֶלְבֵּנוּ וְדָמֵנוּ לִמְרֹד בְּמַלְכוּתְךָ וּבַטֵּל גְּזֵרָתְךָ. וַעֲדַיִן אָנוּ מְעִזִּים פָּנֵינוּ וּמְבַקְּשִׁים סְלִיחָתֶךָ, מְחִילָה וְכַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנֹתֵינוּ. הָסֵר מֵעָלֵינוּ הַמָּוֶת הַזֶּה וְאַל נָא תּוֹסֵף לְהַפְלִיא מַכּוֹתֵינוּ.
נָשׁוּב וּנְקַבֵּל כָּל חֻקֶּיךָ לִבְנֵי נֹחַ, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל יַחְזֹר וִיקַבֵּל תּוֹרָתְךָ לַעֲשׂוֹתָהּ נֶאֱמָנָה.
נָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנֶיךָ בִּירוּשָׁלַיִם עִירְךָ, כִּדְבַר נְבִיאֶיךָ, בְּצִיּוֹן הַר כְּבוֹדֶךָ בְּחַצְרוֹת בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּבֵית תְּפִלָּתְךָ. וְשָׁם נַשְׁלִים נִדְרֵנוּ זֶה, נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ עוֹלוֹת וּזְבָחִים לִרְצוֹנְךָ עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וּלְוִּיֶךָ, בְּחִירֵי עַם קָדְשֶׁךָ.
חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ כְּפִי שֶׁחָמַלְתָּ עַל אַנְשֵׁי נִינְוֵה, כִּי נְעוּרִים וּבְעָרִים אָנוּ כַּצֹּאן וּבְהֵמָה רַבָּה וּכְתִינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ כְּאַיִן לְפָנֶיךָ וּכְמַר מִדְּלִי.
עוֹד טֶרֶם נְכַלֶּה תְּפִלָּתֵנוּ וְיִשָּׁמַע קוֹל שׁוֹפָר גָּדוֹל בְּצִיּוֹן כִּי גָּאַלְתָּ עַמֶּךָ וְעִמּוֹ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.
בַּל תִּפְקֹד עָלֵינוּ עָווֹן.
שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגֵנוּ וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה.
אָמֵן סֶלָה וָעֶד
כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ.

פרופ' הלל ויס הוא ממקימי המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן. פעיל המקדש והסנהדרין

אמנו שכינתנו, אם עלמיא // רות קרא־איוונוב קניאל

אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הַבִּיטִי בָּנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ שִׁמְעִי קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הֲיִי לָנוּ חֵיק חוֹמֵל
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ רַפְּאִי נִשְׁמָתֵנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ אַחִי שִׁבְרֵי נַפְשֵׁנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ זִכְרִי תְּשׁוּקָתֵךְ לְבוֹרְאֵנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ כַּנְּסִי אֵיבָרֵינוּ, תִּפְרִי שְׁסָעֵינוּ, הַחֲיִי רַחֲמֵינוּ

אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ עִטְפִי גּוּפֵנוּ הַפָּגוּם
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ מָה הָיִינוּ לָבוּז
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הָשִׁיבִי בֵּיתֵנוּ, כִּי רָחַקְנוּ מְאֹד
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ דְּוַי רוֹחֵשׁ בִּשְׁמֵנוּ, לְמַגָּעֵךְ כָּמַהְנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ שָׁכַחְנוּ כִּי עָפָר אֲנַחְנוּ

אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ חוּסִי עָלֵינוּ בְּשָׁנָה עֲנִיָּה זוֹ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ כַּסִּי פָּנֵינוּ כִּי נִכְלַמְנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ פִּתְחִי סְגֹר עוֹלָמֵנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ גַּלִּי עֵינַיִךְ הַאֲכִילִי אוֹתָנוּ מִמָּנֵךְ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הָנִיקִי אוֹתָנוּ בְּיָפְיֵךְ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ לַמְּדִי אוֹתָנוּ לִנְשֹׁם
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ בְּאַהֲבָתֵךְ בָּטַחְנוּ

אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ אִבַּדְנוּ דֶּרֶךְ נֶשֶׁר וְעַלְמָה, שָׁכַחְנוּ שֶׁמִּדָּם נוֹצַרְנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ מַחֲלִי לָנוּ עַל פְּחָדֵינוּ, כִּי רַבִּים הֵמָּה
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ סִלְחִי כִּי תּוֹרָתֵךְ נָטַשְׁנוּ הִלַּכְנוּ יְשֵׁנִים
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ גּוֹלִי הָאֶבֶן מֵעַל שָׁמֵינוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ אִסְפִי שְׁאֵרִית פְּלִיאָתֵנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הָסִירִי חֶרֶב תְּלוּיָה מֵעָלֵינוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הָגֵנִּי בִּכְנָפַיִךְ עַל אֲסוֹנֵנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ רְאִי גַּעְגּוּעֵינוּ

אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הָפִיחִי בָּנוּ רוּחַ חַיִּים כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לְךָ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הַבִּיטִי בְּעוֹלָמֵךְ, הָסִירִי דָּיֵק בִּצּוּרַיִךְ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הַרְחִיבִי לִיצִיר כַּפֵּךְ שָׁבוּי בִּגְבוּלֵי אֲלַכְסוֹן
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הַעֲלִי מִשְׁקֹלֶת קַו חוֹמָה מַפְרִידָה בֵּינֵינוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הַצִּילִינוּ מִמִּשְׁפָּטֵךְ אִשֵּׁךְ הַשּׂוֹרֶפֶת
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ שׁוּבִי לְכִסְּאֵךְ כִּי בָּא הַיּוֹם
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ זִכְרִי כִּי בִּשְׁמֵךְ נִקְרֵאנוּ
אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ חִמְלִי עַל הָאָדָם

אִמֵּנוּ שְׁכִינָתֵנוּ הַמָּוֶת בָּא בְּתוֹכֵנוּ וּמַכָּתוֹ אֲנוּשָׁה
רְאִי, כִּי אִמֵּנוּ אַתְּ*
וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מָה נַעֲשֶׂה, כִּי עָלַיִךְ עֵינֵינוּ
הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלֵךְ, חוּסִי עַל עֲמָלֵךְ
שׁוֹמֶרֶת יִשְׂרָאֵל, שִׁמְרִי שְׁאֵרִית כּוֹחֵנוּ, הִתְפַּיְּסִי לְדוֹר עָנִי
כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים.

ד"ר רות קרא־איוונוב קניאל מרצה בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה ועמיתת מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים

תפילת העומד בפתח // מירון ח. איזקסון

אִיֹש אֲנִי, מִתְפַּלֵּל לְנֹכַח אִֹשְתּוֹ
בְֹּשֶלָּהּ וּמוּלָהּ בַּקָֹּשָתִי נִֹשְמַעַת.
גַּם אֶת תַּדְהֵמָתִי אָשִֹיחַ מְאֹד מְאֹד
דוֹמוֹת הָאוֹתִיּוֹת בִּהְיוֹתִי אָדָם.

הִנְנִי הָעוֹמֵד בַּפֶּתַח תָּמִיד
וְאֵין לָדַעַת אִם לָצֵאת גַּם לָבוֹא.
זָנַחְתִּי אֶת שֶקֶט דָּמִי בְּלִבּוֹ שֶל הַמֹּחַ
חֻמְרַת חֶרְדוֹתַי הִכִּיֹשָה יוֹמִי.

טֶרֶם מָצְאוּ אֵיבָרַי חִבּוּרָם
יַלְדוּת חַיַּי עוֹדָהּ מְשֹוֹחַחַת.
כְּתֹנֶת אָבִי לְבָנָה וּמֹֻשְתֶּקֶת
לֹא פָּסְקָה דַּאֲגָתוֹ לְבַקֵֹּש עַל חַיַּי.

מַגִּיעָה הַזָּרוּת, מְבִיכִים טוֹעֲנֶיהָ
נוֹתֶרֶת אַחֲרוֹנָה בְּכָל מְהוּמָה.
סוֹדוֹת שֶיָּדְעוּ אֶת פִּלְאֵי הַכָּמוּס
עֲלוּבִים עַתָּה בְֹּשִבּוֹּש הַֹשִּׁמּוֹּש.

פּוֹרְצוֹת תּוֹדָעוֹת מַחְמִיצוֹת רֹב פָּנִים
צְחוֹקוֹ שֶל תִּינוֹק טֶרֶם הֹֻשְחַת.
קוֹנִי, מֵאָז אוֹת רִאֹשוֹנָה תּוֹרָתְךָ הִיא פִּלְאִי
רֹאֹשִי הַנִּבְרָא פּוֹנֶה מִֹשָּם לְעֶבְרִי.

שוֹאֲלִים בָּנַי וּבְנוֹתַי לְמִי הַפַּעַם יִדְמוּ:
תִֹּשְּמָעֵם, בְּשֹוֹרַת הַיּוֹם הָרִאֹשוֹן תָֹּשִיב אוֹרוֹתֶיהָ.

מירון ח. איזקסון הוא משורר, סופר ופרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בר־אילן