במהלך המסע במדבר מגבש עם ישראל את יסודות השקפתם האמונית והלאומית. מערכת יחסים עדינה ומורכבת מתפתחת בינם לבין הקב"ה. רצף של מקרים ותגובות, חטאים, תלונות, עונשים ומגפות הם המיישרים את עקמומיות הדעות ושיבוש הערכים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המערכת החדשנית שתציל מטיילים במצוקה
– בניגוד להחלטת ממשלה: האם המשרד להגנת הסביבה יוצא מירושלים?
– מצב סחיטה: כחול לבן צריכה להתייצב נגד נתניהו
קרח יוצא בהכרזה שנראית לכאורה ליברלית ונאורה:
"…רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם השם וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל השם?"
נראה שבתרבות שבה אנו חיים היינו מאמצים חזק את קרח, מחבקים אותו, ובאים לעזרתו. קרח מציג תפיסה שוויונית אחדותית המעמידה את כל עם ישראל בשוויון מול הקב"ה וממילא כיצד ייתכן להפלות בחלוקת התפקידים בין אחד לשני.
עוד יותר מוזרה היא תשובתו של משה. במקום לדבר כמו פוליטיקאי שקול, ל"גהץ" מושגים ולתרץ תירוצים, בוחר משה להתעמת ישירות מול הנאורות הקרחית ולהכריז: "לא כולם קדושים. לא כולם זהים. ישנם דרגות ומדרגות גם בתוך עם ישראל. יש מובחרים יותר ויש פחות". ובלשונו של משה:
"וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַעה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו".
ננסה להבין את פשר הדבר. כל מערכת, בעלת מגמה ומטרה, יוצרת מעין אורגניזם אחד בו מגויסים הפרטים לטובת הכלל. לדוגמה: גוף האדם מורכב מאיברים שונים ומגוונים היוצרים מערכת אחת. ללא ספק, חשיבותם של האיברים אינה זהה. ישנם איברים חיוניים יותר וישנם פחות. ישנם איברים שחסרונם רק מגביל וכאלה שבלעדיהם אין חיים.
כמובן שהרגל לעולם לא תתרעם על-כך שלא נותנים לה לחשוב ולהחליט ובטח שהראש לא יבקש לתפקד כרגל כאות הזדהות עמה. אם הראש לא ידע את מקומו וחשיבותו, לא יבין את גודל האחריות המוטלת עליו וינסה להתנהג כמו רגל – גם הרגל תסבול מכך. דוגמה נוספת: במערכת צבאית ישנם תפקידים רבים ומגוונים. טוב תעשה יחידת המיון אם לא תשבץ את המיועדים לשרות באופן אקראי אלא תבחן ותברר את השוני שבין כולם, את הכישורים והכישרונות, היכולות הגופניות והשכליות של כל אחד, ובהתאם לכך תשבץ כל אחד במקום המתאים לטובת הכלל כולו. לא ייתכן שיבוא בחור ויגיד: "כי כל העדה כולם חכמים אז למה אני לא ביחידת מודיעין מובחרת?" או אולי: "כולם ספורטאים, בריאים, זריזים וחסונים אז למה אני לא בסיירת?". לכולם ברור שדווקא בחינת השוני והמבדיל היא זו המאפשרת למערכת לפעול ביעילות מרבית.
הסיבה שאין מחלוקת בין אברי הגוף או החיילים בצבא היא שלכולם ברור שאנחנו במערכת האחת. אנחנו לא נמצאים בעמדה של אחד מול השני – אלא אחד לצד השני. אנחנו עוזרים אחד לשני כל אחד עם החוזקות שלו והייחודיות שלו. כולנו נרצה שכל אחד יהיה בתפקיד שאותו הוא יכול לעשות בצורה הטובה ביותר גם אם יש תפקידים "יוקרתיים" יותר. מתי תתחיל מחלוקת? מתי אנשי השוויון יתחילו להפגין ולצעוק שכולם אותו דבר? כאשר חיים בתפיסת פירוד.
כשבבסיס הערכים עומד "אדם לאדם זאב". כשאין הבנה שאנו חלק מאורגניזם אחד המשרת אותה מטרה: לאומית, חברתית או כל מטרה משותפת אחרת. כשאין הבנה שאנו זה לצד זה וכל אחד צריך לממש את חלקו ותפקידו המתאים לו על פי טבעו אלא אנו אוסף פרודים אינדיבידואלים המתחרים על המקום הראשון, אז אין "ראש" ואין "יד", אין "הורים" ואין "ילדים", אין "קודש" ואין "חול", אין "טמא" ואין "טהור", אין "ישר" ואין "מעוות": "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים"
עונשו החריג, המוזר והטרגי של קרח, המתבצע בפומביות ופרסום גדול, מלמדנו על כך שטעות גדולה ומסוכנת טעה קרח בתפיסתו הנאורה: "… וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל"
הכותב הוא רב בבית המדרש של המרכז האקדמי לב
