בשבוע שעבר הלך לבית עולמו דודי פרופ' יעקב שויקה. הדוד ג'קו עבורנו. נזר משפחתנו. למעלה משישים שנה שלא זזה ידי מידו. נצר לגאוני חלב, למד במצרים תורה מאביו ומחכמי "אהבה ואחווה" ובראשם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, וחכמה כללית ומדע. עילוי גדול בכישרונותיו, שלם כל ימיו באמונתו בה'.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ישראל לא ערוכה לעשרות האלפים שמבקשים לעלות לארץ
– פרשנים ערבים: מדינות ערב לא יגיבו על החלת ריבונות ישראלית ביו"ש
– פטרונות כלפי החרדים לא תסייע בשילובם בחברה
אוהב תורה אהבת נפש והוגה בה עד ימיו האחרונים. רחב הדעת היה, בקי בחכמות רבות ומגוונות, ראש פורה מקורי ויצירתי, שהקים מפעלי ענק: המילון החדש רב־מילים, פרויקט הגניזה שעשה מהפכה במחקר, פרויקט "הכי גרסינן", המאפשר בקלות להעמיד כל שינויי נוסחאות בתלמוד, ובעיקר ייזכר פרופ' שויקה כעמוד התווך והרוח החיה של פרויקט השו"ת, שהגה ויסד פרופ' פרנקל. בכל מפעליו חשב איך יצמיח את עולם התורה.
זה דודי וזה רעי
הדוד ג'קו היה בעל חוש ספרותי ולשוני משובח, מחנך דורות של תלמידים במתמטיקה ומדעי המחשב, חוקר דגול ורע נאמן. הוא המעודד, הוא המבקר, הוא הדוחף, הוא המשבח, הוא המעמיד רף מצוינות. זה דודי וזה רעי. אב משפחה מסור ומלא אהבה לעמו וארצו. ובעיקר, חותר כל ימיו לאמת.
זיכרון ילדות ממנו העליתי בספרי "בואי הרוח":
בדרכי נכנסתי לבקר את הדוד ג'קו… בכל פעם שבאתי אליו היה מראה לי דבר חדש. פעם חד לי חידות בחשבון, ופעם באבן־עזרא, פעם הראה לי שורת פיוט בריה"ל שביקש לבחון אם אפענח, ופעם שאל על רש"י קשה. בכל פעם שקיבלנו תעודות ביקש לראות את הציונים. בעיקר בחן הדוד ג'קו את הציונים בגמרא ובחשבון. אם נשאו חן בעיניו העניק לנו מטבע. לימים ראיתי אצלו בפעם ראשונה ספר של בלזק והצצתי בו, אצלו ראיתי מולייר ואלתרמן ועגנון ואצ"ג, נדמה היה לי שבכוונה הוא מניח את הספרים פתוחים כדי שנציץ בהם.
כך היה מעשה: פעם אחת עליתי לדוד ג'קו אחרי השיעור של הרב שפיצר במעברה. ראיתי על השולחן העמוס ספר קטן רבוע וכתוב עליו באותיות יפות בצבע יין: אור זרוע. חשבתי, מיהו ישר־לב זה שקרא לספרו אור זרוע, מן הפסוק שסבא היה קורא בקול מחריד לבבות בליל יום הכיפורים קודם כל נדרי, ובית הכנסת מלא בעוטפי טליתות עונים אחריו: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.
מזווית עינו ראה ג'קו שאני קורא. פתח, כאילו בדרך אגב, בעמוד אחד, ואני קורא: אשירה לרש"י. בגופי פשטה איזו נעימות, המילים והשורות והנקודות והזיכרונות נעו בתוכי מערבבות את מחשבתי ומעלות בי תמונות תמונות, ואני רואה את הדוד ג'קו מביט בי מן הצד כמו בדרך אגב ומחייך חיוך קל. עוד קורא נכבש לספרות.
הקפיץ את עולם הלימוד
לפני יותר משישים שנה עמד הנער יעקב בפני החלטה קשה האם להמשיך לימודיו בש"ס ופוסקים כמסורת זקניו הגדולים – חכם אהרון שויקה זקן־אביו, שהיה חכם באשי בארם צובא, היא חלב עיר חכמים וסופרים, ועוד בצעירותו הפליא את החכמים בגאונותו, וכמסורת זקנו חכם מנחם, שאמרו עליו שחתם את התלמוד בגיל שמונה עשרה וידעו על פה והלך לעסוק בבדידות בחכמת הנסתר, ואביו חכם אהרון, שלמד בעיון עמוק מסכת כתובות עם הרב עזרא עטיה. כל אלה עמדו על צד אחד של המאזניים יחד עם אהבתו הגדולה לתורה שמסורת עזה היא במשפחתנו, ומן הצד השני אהבתו למדע ולמתמטיקה. וכבר ידוע מה גבר.
"מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו". הרהרתי הרבה בהחלטה זו. ולא אני בלבד אלא גם דודתי זקנתי ויקטוריה הטיחה בו פעם אחר פעם: "הבטחת לי שתחזור לישיבה". בהיכרות קרובה עם דודי עשרות שנים, ובשיעור קבוע ברמב"ם שאנו לומדים בצוותא יובל שנים, ומניסיוני בישיבות ובעולם התורה, אני יכול להעיד בוודאות שעולם התורה הפסיד את אחד הגדולים בתורה וראשי הישיבות הגדולים שיכלו לצמוח בדור זה. בעל שכל ישר ומוח פורה, חריצות, אהבת האמת, דייקנות וחדשנות נדירות.
ואז, במחשבה שנייה, אני שוקל האומנם עולם התורה הפסיד או הרוויח? מפעלותיו של דוד ג'קו הביאו למהפכה של ממש, לא בלימוד התורה בישיבות בלבד, אלא בפסקי דין נועזים ובחידושים מפליגים. מאות אלפי לומדי תורה ניאותים ממעשיו ומחידושיו. והוא הקפיץ את עולם הלימוד בכמה מדרגות.
אני קורא פסק נועז של דיין חשוב ואני יודע בוודאות שלא היה שום סיכוי שיגיע למקור ההוא בלא שימוש בפרויקט השו"ת. ומי שאינו מאמין לדבריי, ישתמש במחשב וישווה נא את הפסקים קודם לפרויקט השו"ת ואחריו, ויגלה מיד את העושר, ההיקף והגיוון שנחשפים אליהם בקלות היום כל צורב וכל דיין. פתאום מופיעים שמות חדשים. כמובן אינני מתכוון לפסקים של הרב עובדיה או הרב אלישיב שכל עולם התורה היה פתוח לפניהם כפנקס, אלא לדיינים שלא ניחנו בכישרונות גאוניים אלה.
בוודאי כולם ידעו את הרשב"א ואת הנודע ביהודה וחתם סופר וכדומה, אבל פתאום נחשפים עולמות שהיו רדומים מאות בשנים. עולמות מלאי דעת וחכמה מכל גלויות ישראל, שנידונו כמעט לשכחה, כשאפילו שמם נשכח אף מן הגאונים, מלבד אחד או שניים בדור. ונס תחיית המתים חל בהם ושפתותיהם מדובבות על ידי כל בחור ישיבה צעיר אחר תנועה קלה באצבע על הצג.
חושב אני על גאון שכל ימיו מחבר ספר בקהילה קטנה ונידחת לאורך תולדות ישראל, ושוקל אם להוציאו לאור ואז אומר הוא לעצמו מה טעם אדפיסנו בפרוטותיי האחרונות ואסע עד ליוורנו או קושטא, והרי יש עוד מאות ואולי אלפי ספרים כמותו, ומי ידע עליו כלל. רבים רבים התייאשו וחכמה רבה נעלמה מאיתנו. ויש שהתעקשו ואמרו חובה על האדם לכתוב מה שנתחדש לנשמתו בתורה והיא חלקו מכל עמלו, והזילו ממון רב, והדפיסו ספריהם וידעו שהם עומדים נשכחים באיזו ספרייה מאובקת. והנה פתע פתאום בפרויקט השו"ת עולים דברים של אותם שלא נתייאשו, ועולם התורה דן בדבריהם, ואלו שהתייאשו נשכחו מן העולם.
ועוד אומר, עד אותה שעה היו אופנות לימוד בישיבות ובקהילות, ומי שהיה באותה אופנה נלמד ומי ששיטתו לא התאימה למהלך החשיבה באותה תקופה עבר מן העולם. אבל עתה העולם הלימודי כולו אחד, ומה שיקבע איננו אופנה אלא התוכן והרמה. דמוקרטיה גמורה.
וכבר אין הדבר תלוי בבעלי כישרונות צילומיים גאוניים ואין צורך להשתמש בסגולות הזיכרון ולבלוע מה שמועיל לשכחה, אלא גדול וקטן יכולים להגיע לכל מקור. האם אין בזה תחילת קיום דברי הנביא "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"? ודברי הזוהר שבאלף השישי ייפתחו מעיינות החכמה?
ובעולם הלימוד, זכור אני כשלמדתי בישיבה היה טור אחד ורשב"א אחד במהדורה משובשת ועמדנו שעות בתור כדי לעיין בו ולתקן מהשערותינו את גרסתו. רוב היום הקדשנו לחיפושים בספריות ורבים ויתרו על המאמץ. והיום, בלחיצת כפתור כל ילד מגיע לכל התורה כולה בלא לנוע ממקומו. אין זה ממעט חלילה את העמל. עמל תורה אינו להתרוצץ בין מדפים ולהמתין ימים בתור למהדורה משובשת. עמל תורה הוא לאמץ את המוח לפתור תעלומות, וזה רק מגביר את יכולת העמל.
ומה נדבר על המפעל העצום של הגרסאות, ועל מפעל הגניזה, שבעוד זמן לא ארוך יכירו הכול את המהפכה השנייה והשלישית שהביא דוד ג'קו. שכל בחור ישיבה ותלמיד חכם יוכל לדעת כל הגרסאות הקיימות על כל שורה בגמרא בלא לקום מכיסאו. מי יגלה עפר מעיניך גאון ישראל רבי אליהו מווילנא שעמלת כל ימיך לנפות את התוספתא והבבלי והירושלמי ולקבוע בהן גרסאות נכונות מרוחב דעתך והלוא יעקב, תלמיד תלמידי תלמידיך, בא ומגיש בקנה כל הגרסאות המדויקות.
אין אני מאלה שסוברים שהמהפכה ביטלה את הצורך בבקיאות. שהרי יש הבדל עצום בין מי שמגלגל את כל התלמוד בראשו לבין מי שיכול לדעת לכשירצה. שהרי זה יודע וזה יכול לדעת.
נראה שראה הקב"ה שנתמעטו הגאונים בדורנו, וחס על תורתו שלא תשתכח חס ושלום כמו שכרת ברית עמנו, ושלח את האמצעים הללו. בוודאי שרב עתה כוח העיון וכושר החידוש והיצירתיות על החיפוש שנעשה פשוט ומזומן לכול. עשרות אלפי חידושי תורה, שיעורים ומאמרים לא יכלו להיכתב בלא המצאתו של הדוד ג'קו. מעתה נשקול שוב האם החלטתו היטיבה עם עולם התורה.
על אף כל מה שאמרתי, גם עתה אין התשובה פשוטה אצלי. כי חושב אני לעצמי, אם כך פעל דוד ג'קו בעולם המדע בכישרונותיו העילויים, מי יודע אילו נפלאות היה פועל בעולם התורה ומי יודע אם לא החמצנו מאור גדול בתורה. הוא אשר פסקתי פסוקי: "מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו".
