מדרשים רבים עוסקים במתן תשובות שונות לשאלה מה היה המניע למחלוקתו של קורח, ומה הביא אותה לכזו עוצמה הרסנית. בנושא זה עוסק גם המדרש הראשון לפרשה (במדבר רבה יח):
ויקח קרח בן יצהר בן קהת וגו' – הה"ד (משלי יח) "אח נפשע מקרית עז", זה קרח שחלק כנגד משה ומרד, וירד מן כבוד שהיה בידו. ואין נפשע אלא מרידה, כמה דאת אמרת (מלכים ב ג) "מלך מואב פשע בי", "ומדינים כבריח ארמון", שהעלית הארץ בריחיה בעדו, ארמון שחלק על משה ועל המקום.
המדרש מביא פסוק שלם ממשלי: "אח נפשע מקרית עוז ומדיינים כבריח ארמון", מחלקו לשניים ומפרש דרכו את מעשהו של קורח. הצמדת הפסוק מטעינה את הסיפור של קורח במילים בעלות עוצמה גדולה: אח, פשע (נפשע), עוז, מדיינים (מלשון מדון), בריח וארמון. זה סיפור שעוצמתו גדולה, אולי יותר ממחלוקות אחרות שפגשנו או שנפגוש. מדוע?
יוצא מהבית הבטוח
הפסוק מובא מפרק יח במשלי (פסוק יט), פרק שניתן לחלקו לשלושה חלקים שכל אחד מהם נחתם במילה אח. האח משמש בפרק כדמות משמעותית בחיי האדם, דמות שיש בה פוטנציאל גדול של קרבה והטבה אבל גם (ואולי מתוך זה) פוטנציאל להזיק, לחבור אל הרע. מאחים יש ציפייה גבוהה שעלולה להתהפך, והתחושות הופכות להיות קשות יותר, של רמייה או מרידה. המהפך קשור בנקודת האמון שנותנים באח. ככל שהקרבה גדולה כך גם הפגיעה עלולה להיות גבוהה יותר, והשפעתה על הנפש עמוקה וכואבת יותר.
מי שביטאה במילים מופלאות וקשות את צדדיה השונים של האחאות הייתה זלדה, בשירה "הלומת געגועים":
הלומת געגועים
לקרבת־נפש בלי פניות
סיפרתי לרוח
שזרק קור על פני וברח
כמה עדינות כמה חסות
כמה עצה יש במלה אח.
וכמה קנאה! לחש
יוסף הצדיק
שאחיו זרקוהו לבור.
עדינות, חסות, רוך וגם קנאה ובור. וברור שהבור אפל ועמוק יותר כיוון שהמשליכים הם האחים שהיו אמורים להיות בית והגנה לאחיהם הצעיר.
זו נקודת המוצא של המדרש ביחס לקורח. הוא אמנם רק בן דוד של משה אך למעשה בטענותיו לשוויון הוא מחשיב את עצמו כאח שווה למשה ולאהרן. המדרש מכנה אותו "אח נפשע", אותו אח שפשעו הוא המרידה הכואבת של היוצא מקריית עוז, ממקום המושב הבטוח, הביתי, המוגן. תורף המרידה נמצא בזה שהוא יוצא מן הבית הזה, משום שבבית לא מצפים לתקיפה כזו. המדיינים הם אנשי המדון, המדומים כבריח ארמון. הם עשויים לשמש כשער הנועל את הארמון. הארמון הוא הרחבת הבית, מבטא אצילות, ייחוס ומלוכה. אנשי המדון נועלים אותו ובכך מבטלים למעשה את ייחודו.
צדק מן הארץ
המדרש כולל בתוכו ארמז נוסף, פרפרזה על פסוק המופיע בפי יונה בתפילתו כשהוא נמצא בבטן הדג. "לקצבי הרים ירדתי הארץ ברחיה בעדי לעולם ותעל משחת חיי ה' אלוהי" (יונה ב,ז). חטאו של קורח יוצר מצב שבו "הארץ העלית בריחיה בעדו", במקביל למה שמתאר יונה על עצמו. אך מה בין קורח ליונה?
ירידתו של יונה למעי הדגה היא עונש על ירידתו ליפו. ליפו הוא יורד בבריחתו מן הייעוד שלו כנביא המביא בשורת תשובה לנינווה, ומן הא־ל המצווה עליו לעשות כך. במהלך הספר נראה כי יונה בורח כיוון שהוא כועס על האפשרות הנוספת שנותן ה' לבני האדם לאחר שחטאו. יונה רואה ביכולת לשוב בגידה בדין. הוא לא רואה כיצד התנהגותו הרחמנית של הקב"ה מבטאת את האמת המוחלטת האלוהית. המילה שמבטאת אולי את עומק השבר של יונה היא המילה חרון, "ההיטב חרה לך?" שואל ה' את יונה. כמה עלבון ופגיעה מכילה המילה הזו.
גם על קורח ניתן להסתכל כעל אדם הבורח מייעודו. הוא רוצה תפקיד אחר ממה שניתן לו על ידי ה' ומורד בו. גם הוא טוען טענה של דין ושל צדק: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'". הוא לא מסוגל לקבל את הנעלם המונע ממנו לקבל תפקיד אחר. עוצמת עלבונו תואמת את המילה "חרה" של יונה. יש פה חרון שמעוור אותו, שגורם לו לנוקשות גדולה. הוא טוען טענה עמוקה ודורש צדק גלוי אלא שהצדק בעולם לעיתים נעלם, ומופיע בדרכים מורכבות יותר.
על הפסוק "אמת מארץ תצמח" (תהילים פה, שכותרתו: "למנצח לבני קורח מזמור"!) ישנו מדרש ידוע (בראשית רבה ח, ה) המתאר כיצד ניגשים המלאכים לקב"ה בשעת בריאת האדם הראשון. הם חלוקים ביניהם בשאלה האם נכון לו שייברא ומביאים הוכחות לדעתם:
חסד אומר ייברא, שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל ייברא, שכולו שקרים. צדק אומר ייברא, שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ.
הקב"ה מבין כי נוכחות האמת מעכבת את היכולת לברוא אדם והוא משליך אותה אל הארץ. מאותו היום האמת אינה דבר המגיע משמיים אלא צומח מן הארץ, וככל דבר הקורה על פני הארץ, היא נתונה לפרשנות, רבת פנים וגוונים.
לארץ יש תפקיד משמעותי בסיפור קורח. היא מצמיחה צדק מורכב, שאין לו פשר בעיניו, שחורה לו. צדק שאולי ניתן לטעון כנגדו טענות שיש בהן אמת אבל חסרות בהן אולי תכונות אחרות, מאזנות. זה לא פתור וקורח מורד באחיו, הופך על פיו את הארמון. על כן פוערת הארץ את פיה ומורידה אותו, מבריחה אותו בבריח נועל. הבריח הוא חסם תנועה. קורח הוא כל מה שהפוך לתנועתיות שהחיים על פני האדמה דורשים.
את חיפוש האמיתות המוחלטות נמצא לרוב בבתי הדין. את הצדק המורכב והמגוון יותר היודע להתגמש נמצא לרוב במחוזות המשפחה. שם לומדים כיצד לחיות גם לפנים משורת הדין. בבית אפשר ללמוד כמה עדינות, כמה חסות, כמה עצה, יש במילה אח.
