פרשת במדבר נפתחת בשני מפקדים של בני ישראל. בעקבות המפקדים החוזרים ונשנים בספר במדבר חז"ל העניקו לו את השם "חומש הפקודים" (מסכת יומא פ"ז, מ"א, ומסכת מנחות פ"ד, מ"ג). השאלה המתבקשת, מהי מטרתן של מפקדים אלו?
לפי פירוש רש"י, מפקדים אלו מהווים ביטוי לאהבתו של הקב"ה לעם ישראל. כלומר, למניית בני ישראל אין מטרה קונקרטית, אלא היא דומה לאדם שנוהג למנות באופן תדיר דברים החביבים עליו. פירושו של רש"י אמנם מסביר מדוע בתורה קיימים מפקדים רבים של עם ישראל, אולם אין הוא מסביר מדוע מניית האנשים נעשית מגיל 20 ומעלה. וכי הקב"ה איננו אוהב את בני ישראל מתחת לגיל זה?
הרשב"ם התייחס לשאלה זו:
"לפי שמעתה צריכים ללכת לארץ ישראל, ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה …"
לדעת הרשב"ם, מטרת המפקד היא להעריך את כמות החיילים הפוטנציאלים שקיימים בעם ישראל. החשיבות שבמידע זה נובעת מן העובדה שבני ישראל עומדים להיכנס לארץ ישראל, כניסה שתהיה מלווה במלחמות שונות. פרשנותו זו של הרשב"ם מבוססת באופן ברור בפשט פסוקי התורה:
"מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרון" (במדבר א', ג')
כדי לקבל מענה שלם למפקדים השונים ניאלץ לשלב את שני הפירושים. כלומר, מניית האנשים שמגיל 20 שנה ומעלה נובעת מהרצון להעריך את הכוח הצבאי בעם ישראל, וביצוע מספר מפקדים נובע מחיבתו של הקב"ה לעם ישראל.
אולם, אין די בכך כדי להסביר את שני המפקדים שמופיעים בפרשה. הראשון מופיע בתחילת הפרשה והשני מיד אחריו, ביחס לסדר החנייה של שבטי ישראל. גם לפי פרשנותו של רש"י המפקדים אינם מתבצעים באופן שרירותי, אלא בסמוך לנקודות ציון משמעותיות:
"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם"
הבעיה בפרשה היא ששני המפקדים שמופיעים בה שייכים לאותו מעמד. לכאורה בין שני המפקדים לא התרחש שום אירוע שמצריך מנייה מחודשת, ואכן מספר כל שבט בשני המפקדים זהה, וכמו כן, המספר הכולל של בני ישראל.
כדי לענות על השאלה חשוב לשים לב לחוליה המקשרת בין שני המפקדים. הקטע המקשר מתייחס לשבט לוי. בפסוקים מצוין ששבט לוי לא נפקד עם כלל ישראל, ומפורט תחום האחריות שלו נשיאת ותפעול המשכן. אולם, הפסוקים מציינים גם את החשיבות של עבודת הלוויים במשכן:
"והלוויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות" (א', נ"ג)
לפי הפסוק, עבודת הלוויים במשכן איננה מהווה רק מרכז רוחני, אלא היא זו שמגנה על בני ישראל מפני פגיעה פיזית. ייתכן ששני המפקדים באים להדגיש את המסר הזה. דווקא השוויון של שניהם בא להדגיש שחייו של כל אחד מעם ישראל תלוי באותו מרכז רוחני הממוקם במרכז המחנה לכל אורך המסעות. המסר מכוון הן כלפי עם ישראל והן כלפי הלוויים. ביחס לעם ישראל יש צורך לחזק את התודעה שהחיים הפיזיים תלויים במרכז הרוחני הממוקם בלב העם. כלפי הלוויים יש צורך להדגיש בפניהם עד כמה קריטית עבודתם במשכן, ולכן עליהם לשמור עליה בטהרתה (דבר שלא התממש במהלך הדורות, כפי שמתואר בתנ"ך).
החשיבות שבהעברת המסר מתוך שני מפקדים שווים נובעת מהרצון להדגישו בימים של שגרה. דווקא במצב שנראה שהמציאות הפיזית מתנהלת באופן רגיל חשוב להדגיש את המסר הזה, מכיוון שבעתות שכאלו יש חשש גדול שהעולם החומרי יעמוד במוקד ואילו העולם הרוחני יזנח.
הכותב הוא ר"מ העתודאים בבית המדרש של המרכז האקדמי לב
