קשה לחשוב על שיא רוחני נוסף שאליו יכול היה להגיע אברהם לאחר פרשת העקדה. ובכל זאת, פרשת חיי שרה שבאה לאחריה מספקת לנו תיאור ארוך במיוחד של שני מאורעות נוספים בחיי אברהם – קניית מערת המכפלה ושליחת העבד לחרן לצורך מציאת כלה ליצחק. קשה להבין את תשומת הלב היתרה שניתנת לשני האירועים הללו. מיתת שאר האימהות (מלבד רחל שמתה בהולדת בנימין) אינה מוזכרת בתורה, ועבד אברהם איננו דמות מרכזית בעולמו. לשם מה אפוא מתוארים אירועים אלה לפרטי פרטיהם? האם זקוקים אנו לעדות לכושרו העסקי של אברהם בקניית השדה או לכישורי השידוכים שלו?
המחיר של קרבת אלוהים
כמדומה שמכנה משותף מרכזי אחד לשני הסיפורים מסוגל לתת את המענה לכך. המשותף לשני הסיפורים הוא הריחוק של אברהם משתי הדמויות שבהן הוא מטפל – אשתו שרה ובנו יצחק. בפעם האחרונה שבה קראנו על מקום מושבו של אברהם הוא היה בבאר שבע. כעת, בפרשת חיי שרה, אנו מגלים ששרה מתה בחברון: "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען… ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". כמה שנים חי בלעדיה איננו יודעים. כל שאנו יודעים הוא שהם לא היו ביחד בעת פטירתה.
גם יצחק איננו מצוי בבית אברהם. יצחק נעדר מסיפור קבורת שרה, ואף איננו שותף לשידוכו. רק כשהעבד חוזר מחרן הוא פוגש את יצחק שבא מ"באר לחי רואי". בפעם האחרונה שבה קראנו על מקום זה היה זה מקומו של ישמעאל. מסתבר מאוד שיצחק התגורר שם יחד עם אחיו, שניהם במרחק מה מבית אברהם.
עובדות אלה הן עדות למציאות קשה ששררה בבית אברהם לאחר העקדה. העקדה אולי הביאה את אברהם לשיאו הרוחני, אך פירקה במידה רבה את משפחתו. המדרש מספר שבעקבות העקדה נפטרה שרה, אבל ייתכן שבאותה עת היא עזבה אותו. גם יצחק נעלם לאחר העקדה. הוא לא חוזר עם אברהם מהר המוריה, וייתכן שחבר אז לישמעאל, לאחר שחש תחושת נבגדות מצד אביו שביקש לשוחטו.
אבל זו לא רק העקדה. כל מסע חייו של אברהם בכנען היה מאופיין במתח שבין עולמו הרוחני האישי ובין יחסיו עם משפחתו. לאברהם הובטח "ואגדלה שמך… ונברכו בך כל משפחות האדמה", והוא אכן עסק ברוב זמנו ב"תיקון עולם". הוא הסתובב בארץ כנען ובנה מזבחות, נלחם במלכים, כרת ברית עם אבימלך, חילק את הארץ עם לוט, התפלל בעד סדום והכניס אורחים לביתו. אך כמה עסק במשפחתו? מעט שבמעט.
הדיאלוג היחיד שניהל עם בנו יצחק היה בדרך לעקדה. דיאלוגים ספורים בלבד ניהל עם שרה, כשבאחד מהם היא הטיחה בו "חמסי עליך". סיפורי אברהם יוצרים אפוא את הרושם שאברהם אמנם התעלה והתקרב לאלוהים בארץ כנען, אך משפחתו שילמה את המחיר על כך. לשיאו הרוחני הגיע בפרשת העקדה. אברהם אולי היה אז הכי קרוב לאלוהים, אך בה בעת היה הכי רחוק ממשפחתו.
תיקון מאוחר
על הרקע הזה ניתן להבין את פרשת חיי שרה כסיפור שיקומה של משפחת בית אברהם. לראשונה בחייו אברהם איננו עסוק באלוהים (אלוהים לא מתגלה אליו עוד) אלא במשפחתו הקרובה, מנסה לתקן את מה שעוד אפשר.
האתגר הראשון שניצב בפניו הוא קבורת שרה. בני חת הציעו לו הצעה מפתה: לקבור בחינם את שרה באחד מקבריהם. אך קבורה שכזו משמעה ויתור על שרה והפקרתה בידי בני חת. כאן, לראשונה, אנו מוצאים את אברהם עושה מה שלא עשה עד כה. אם אצל פרעה ואצל אבימלך הוא ויתר על שרה, כשהסכים שהמצרים או הפלשתים ייקחו אותה, כאן הוא נלחם עליה. בטקטיקה מרשימה, אברהם משכנע את בני חת להביא לפניו את עפרון, אשר ימכור לו את אחוזת הקבר שבקצה שדהו. המחיר היקר שהוא משלם עבור החלקה מבטא את מסירותו לאתגר. זו הפעם הראשונה לכל אורך חייו שאנו רואים ששרה חשובה בעיניו.
מסירות ודאגה מפגין אברהם גם ביחס לבנו. אברהם חושש שיצחק, שחי רחוק ממנו, יתחתן עם בת הארץ, ובכך יתנתק ממשפחתו. על כן הוא שולח את עבדו – שוב עם ממון רב – כדי למצוא לו שידוך ראוי אצל בני משפחתו. כשהעבד שואל האם יסכים אברהם שיצחק ילך אל הכלה המיועדת, אברהם מסרב בתוקף (בראשית כד, ו־ז):
השמר לך פן תשיב את בני שמה. ה' א־להי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם.
לא מצאנו בעבר מלחמה שכזו של אברהם על בנו יצחק. בסוף פרשת לך לך אברהם טען בפני אלוהים שישמעאל מספיק לו ואין לו צורך בעוד בן. בסוף פרשת וירא הוא ניאות לעקוד את יצחק. דבריו כאן מסמנים את השינוי בגישתו. זו הפעם הראשונה שאברהם מכיר בכך שביצחק תתממש הבטחת ה' אליו, והדרך הפלאית והמהירה שבה העבד מוצא את האישה הראויה ליצחק מוכיחה לו זאת. אם "מה' יצא הדבר" ואלוהים זימן את הכלה לעבד, זוהי העדות הגדולה ביותר לכך שיצחק הוא ממשיכו של אברהם. בעיני אברהם והעבד, אותו אלוהים שהוציא אותו מחרן דואג כעת לבנו יצחק.
*
האם אברהם הצליח בתיקון היחסים עם משפחתו? שרה כאמור נפטרה לבד, אך לפחות נקברה עמו. ויצחק? הוא מוצא נחמה עם רבקה באוהל אמו, קובר את אביו וזוכה בברכתו. נראה שהפצע התאחה, לפחות בחלקו. אברהם יכול למות "זקן ושבע ימים".
והנה אולי המסר שטמון בפרשה: מסירות והקרבה נדרשות לא רק למען אלוהים אלא גם למען המשפחה. לברכות אברהם אין ערך אם אין מי שימשיך אותן, וזהו התיקון הגדול ביותר שכל אדם צריך לדאוג לו לפני היציאה למסע האישי שלו. בשביל חזון גדול צריך משפחה קטנה, ובלעדיה דבר אינו שווה. •
