קשה להסתיר את עוצמת התסכול הנוצרת מהקצאת תשומת הלב הציבורית לנושאים שעומדים בפנינו. לו היה מתבקש כל אחד לדרג את הנושאים הנידונים ברשתות החברתיות, בתקשורת ובשיח המגזרים השונים לפי סדר החשיבות האמיתי לדעתו, ולאחר מכן היה מקבל לידיו את ההיקף המעשי של הדיונים בנושאים השונים – דומה שהיה זה שיעור המוסר הטוב ביותר המוטח בפניו, שכן הדבר היה מכריח אותו לתת תשובה לעצמו: כיצד הוא עצמו נסחף לסדר יום שבו הסתירה שבין ההיקף והחשיבות כל כך בולטת.
נושאים חובקי עולם המשפיעים על העולם כולו וחורצים גורלות חיים ומוות בהיקפים עצומים הולכים לאיבוד בהבל העיסוק בקטטות המפלגתיות, באלימות הרשתות החברתיות ובשטויות אחרות התופסות את המרחב הציבורי. אפשר שזה המהלך הראשון של תשובה, המתחילה בחשבון נפש פנימי אמיתי של מהות החיים וההתהלכות בעולם ובהחלטה לעסוק בחשוב ולא במפתה ובמתסיס.
אחד הגדולים שבנושאים אלה, שהוא תוצאה של מעשה ידי אדם, עם משמעויות נרחבות – הוא השרפות באמזונס. הפנייה לעיסוק בו נדרשת הן בשל היקף המשמעות של שרפות אלה, הן בשל העובדה שברובן הן הכרעות של בני אדם המציתים אותן, הן בשל העובדה שהעניין מאתגר מאוד את עולם התורה וההלכה והן בשל העובדה המתסכלת שהוא נמצא מעט מאוד במרחב הציבורי שלנו.
העובדות די פשוטות. יערות האמזונס חיוניים לקיומו של מחזור המים שבטבע, המתואר כבר בספר קהלת בדבר הנחלים והגשם. הם גם משמשים ריאות ירוקות של העולם ומייצרי חמצן חשובים ביותר. דומה שאין על כך ויכוח משמעותי, והחיוניות שלהם לעצם קיומנו בעולם אינה מוטלת בספק. ברם, מבחינה כלכלית יערות אלה אינם משרתים את תושבי האזור, ולמעשה מהווים נטל כבד עליהם. הם מעדיפים לברא אותם, בעיקר על ידי הצתת אש, כדי להפוך את הקרקע שבה היערות צומחים לשטחי מרעה, למצע גידול סויה לצורך האכלת בעלי חיים, לתעשיית העץ ולעוד מקורות הכנסה. במפגש שבין האינטרסים הלגיטימיים מחד גיסא והמשמעות ההרסנית מאידך גיסא מנצח הצורך לטווח קצר, והחשבון מוגש כבר עתה לכולנו. אנחנו עדיין לא חשים אותו באופן ישיר אולם "חוק שימור הבעיות" יביא אותו לפתחנו בעוצמה הולכת וגוברת.
תשובה ביחס לטבע
סוגיה חובקת עולם זו היא בעלת משמעויות אנושיות עצומות, ובהכרח אפוא גם בעלת משמעויות תורניות ורוחניות רבות היקף. היא מפגישה אותנו שוב עם החובה הבסיסית הכתובה בתורה כבר בפרק הראשון – היות האדם בעל צלם א־לוהים, המופקד על עולמו של הקב״ה; עם מצוות התורה ״לא תשחית את עצה״, שבוארה בסוגיות בגמרא ובדברי הראשונים כמצווה החורגת ממצוות המלחמה, והופכת ליסוד כללי האוסר להשחית את העולם; עם היחס הבסיסי של התורה לחובת הצלת נפשות – ״לא תעמוד על דם רעך״, ושרפת היערות היא בעלת משמעות הרסנית בסוגיה זו; וגם עם האחריות המוטלת לדאוג לפרנסתם של אלה הגרים שם.
מבית מדרשו של הראי"ה קוק, בפרק הראשון של אורות התשובה, למדנו כי התשובה נמצאת במערכות רבות, וכל תהליך של תיקון הוא חלק ממהלך התשובה. גם שינוי מבורך ביחס הנכון לעולם הממשי הוא חלק בלתי נפרד ממצע התשובה, ובעיקר כאשר הוא קשור קשר בל יינתק למוטיבציה התורנית המניעה אותו. הדבר נובע גם מעצם תפיסת תהליך התשובה כמהלך כולל של קידומו של העולם, וגם מצד העולם הנפשי שהוא יוצר: מי שעוסק בתיקון בתחום אחד משפיע על אישיותו להיות אישיות מתקנת, והדבר מתמשך גם לתחומים אחרים בעולם האנושי, בתורה ובמצוות, בקדושה ובצניעות.
תנאי הכרחי לתשובה בתחום זה פותח ב״קשוט עצמך״ קטן, קודם שעוסקים בשאלות הגדולות. טוב לו למסע התשובה שלא יהיה קיצוני ובינארי; טוב לו כי יתקדם בתכנים המתאימים לכלים של האדם; טוב לו שלא יעורר כוחות נגד קיצוניים, שווים בעוצמתם והפוכים בכיוונם; ובעיקר – טוב לו כי תהליך התיקון כולו ייפתח בבירור רוחני מה למעשה נכון לעשות כדי להתקדם בשמירת עולמו של הקב״ה.
עיצוב ההתנהגות האישית של שימוש מופחת בכלים חד פעמיים מזהמים ובלתי מתכלים; נכונות שלא לשדרג ולזרוק את הדברים הישנים; זריקת סוללות ושאר גורמים רעילים במקומות המיועדים לכך; מיחזור וכדומה; כל אלה הם לא נושאים של "שמאלנים" אוכלי גרנולה ועושי יוגה. אלה הם גופי הלכה, שאינם אוסרים את ההתנהגות בדרך הארץ המקובלת של העולם אך כן מחייבים שלא להשחית את עולמו של הקב״ה. חלק מנתינת הדעת שלא לקלקל את עולמו של הקב״ה מקופל בחובות אלה.
ואז ניתן להיכנס בשערי הדיון הגדול של דרכה של תורה: על מי באמת מטילה התורה את החובה ואת האחריות למצוא את האיזון הנכון שבין צורכי המתיישבים בברזיל ובין הצורך הכלל־עולמי בקיומם של יערות האמזונס? זו שאלה אתית ותורנית מהמדרגה הראשונה, והיא נוגעת לסוגיות אין ספור שבהן מתנגשת טובת האדם הפרטי עם טובת הציבור, והתורה מתייחסת לכך בדרכים שונות, כגון בשחרור המוגבל של לוחמים לביתם על אף האינטרס הציבורי, ומאידך גיסא – בחובת ההתגייסות הכוללת במצוות מלחמה, המוציאה אף חתן מחדרו וכלה מחופתה.
צמצום תעשיית הבשר
למעלה מכך, אפשר שמוטל עלינו להיות חלק מתנועה עולמית של צמצום הסיבות המביאות לצורך בשרפת היערות. הדבר נוגע בעיקר לצריכת הבשר, שיש סיבות רבות לראות חובה תורנית בצמצומה מסיבות ערכיות והלכתיות. חשוב להדגיש כי התורה התירה אכילת בשר, ואפשר שאפילו תמכה בה (״בכל אוות נפשך תאכל בשר״), ולא ראתה בעצם אכילת בשר דבר אסור – ולכן לא יהיה זה נכון לקבוע חובת צמחונות על פי ההלכה. ברם, התורה ציוותה במקביל על צער בעלי חיים, ומכאן חובת המאבק בתעשיית הבשר בדרך שבה היא מתנהלת היום, למן תנאי בעלי החיים בעת הייבוא באוניות ועד המתרחש ברפתות, בהובלה ובמשחטות.
כאמור, התורה ציוותה גם על שמירת עולמו של הקב״ה, ותעשיית הבשר נחשבת כיום כמזהם הגדול ביותר של העולם ומבזבזת המשאבים הגדולה ביותר – למן צריכת המים, הגידולים השונים, הזיהום, וכאמור המוטיבציה לכריתת היערות. זו אפוא חובה לבחון את מקומה של יצירת הגבלות על תעשייה זו כחלק מתהליך התשובה והתיקון. בעולמם של חז״ל, אנו מוצאים גזרות שונות שנועדו לבער התנהגות כללית אסורה, כגון איסור על מסחר עם חשודים בגנבה (בבא קמא י, ט), או עם עוברי עברה בשביעית (שביעית ה). באותה דרך מוטלת עלינו האחריות לתרום את חלקנו במאבק, בצמצום ולא באיסור כללי.
צריך להיזהר מיצירת עבודה זרה חדשה, שעיקרה הקטרה והקרבה לאלילי האקולוגיה, והפיכתה למכונן היחיד של חובת האדם בעולמו. כל השתעבדות לנושא אחד, יהיה הנושא אשר יהיה, היא סטייה מהקריאה הגדולה בשם ה׳, שהוא אחד, והעולם כולו על שלל אידיאליו אחד הוא. אולם זהירות זו לא רק שאינה סותרת – אלא דווקא פותחת את השערים להעמדת הנושאים החשובים באמת במוקד תשומת הלב והתודעה. בהפניית המבט לשרפות באמזונס יש לראות תהליך תיקון ההולך ומתפתח לתחומים רבים אחרים, בהדרכת ״אורות התשובה״: ההכרעה המוסרית והרוחנית לעסוק בנושאים החשובים; קבלת העיקרון של קשוט עצמך, ולפני יציאה לתיקון עולם – התרגלות פנימית לעבודה פנימית ומעשית אישית; שמירת תורה ומצוות ביסודות הבסיסיים ביותר של חובת האדם כלפי עולמו; עיסוק תורני בסוגיות החשובות ביותר בעולם; בסיס לשיתוף פעולה עם כל באי עולם, וקיום הברכה של אברהם אבינו ״ונברכו בך כל גויי הארץ״; ועוד צעד בבניית התשתית להופעה כוללת של התורה.
