איתמר לוין (55), מכתבי המשפט הוותיקים בתקשורת הישראלית והעורך המשפטי של אתר החדשות news1, הגיע לחקר השואה בעקבות סדרת תחקירים שפרסם בנושא השבת הרכוש היהודי שנגזל בשואה.
"הגעתי לזה תוך כדי עבודה עיתונאית בגלובס", הוא מספר. "ב־1994 ערכתי את התחקיר הראשון על פרשת החשבונות של קרבנות השואה בבנקים בשווייץ, והוא פורסם ביום השואה 1995. נשאבתי לתוך הנושא. בשנים הבאות ערכתי תחקירים דומים על הרכוש בבריטניה, בהולנד ובאוסטריה, על ספרים שדודים ועוד. במקביל סיקרתי בגלובס את המאבק הבינלאומי להשבת הרכוש, ובמיוחד בבנקים השווייצריים, שהסתיים בתשלום בסך 1.4 מיליארד דולר. תוך כדי כך למדתי יותר ויותר, וגיליתי סוגיות שבהן סברתי שיש לי מה לתרום. בהשכלתי האקדמית אני היסטוריון של המזרח התיכון, כך שגם היו לי הכלים המתאימים כדי לעסוק בהן".
סדרת כתבותיו של לוין הביאה להתעוררות גופים ישראליים, יהודיים ובינלאומיים לפעולה בנושא ויצרה לחץ בינלאומי רב על ממשלת שווייץ ועל הבנקים השווייצריים להשיב את הכספים שנגזלו, אך גם פתחה מסלול אישי חדש עבור לוין. העיתונאי המשפטי הפך לחוקר שואה עצמאי בולט ופורה במיוחד. "מבעד לדמעות" היה הספר הראשון, ובו רוכזו מאות מקורות של הומור יהודי תחת השלטון הנאצי. ספרו הנוכחי, "רוח בסערה", הוא ספרו ה־15.
זה יבול עשיר מאוד. איך אתה מאתר נושאים לספרים?
"בדיעבד קשה לי להיזכר כיצד בחרתי נושאים. בדרך כלל הם באו תוך כדי קריאה ולפעמים הם נולדו זה מזה. אני משתדל לחפש נושאים שבהם טרם עסקו; אני לא מתיימר להגיד את המילה האחרונה, ודי לי אם אצליח מדי פעם להגיד מילה ראשונה. במקרים אחרים אני מבקש לשפוך אור חדש ומדויק על אירועים מוכרים – ועידת ואנזה, מרד גטו ורשה".
מהם הממצאים או התמות המרכזיות שחשפת בספריך?
"ממשלת בריטניה נטלה לידיה רכוש של קרבנות שואה מהונגריה, רומניה ובולגריה, ואחרי השואה סירבה להחזירו, בנימוק שהם נתיני אויב. התחקיר שלי והספר שבא בעקבותיו הביאו לכך שהיא פיצתה את היורשים; יחד עם שלומית לן סיפרנו את הסיפור האמיתי של מרד גטו ורשה, שבו היה תפקיד מרכזי ביותר לאזרחים שהתבצרו במרתפים ובעליות גג, ואשר חלקם נשכח ואף הושכח אל מול הלוחמים של שני הארגונים – אי"ל של מרדכי אנילביץ ואצ"י הרוויזיוניסטי.
חשפתי את המשפטים שנערכו בישראל ליהודים שהוא שמו בסיוע לנאצים, כאשר היו קאפוס במחנות, שוטרים בגטאות ועוד; 'אותיות של אש' היה הספר הראשון שהשתמש בשו"תים הלכתיים כמקור לעדויות על השואה; 'מרד באושוויץ' (עם פרופ' גדעון גרייף) מתאר בהרחבה ובפרטי פרטים את מרד הזונדרקומנדו באוקטובר 1944; 'לא רק טלאי צהוב' הוא ספר ראשון מסוגו העוסק בהפרכת טעויות ומיתוסים על השואה; ו'לקסיקון השואה' היה ונותר היחיד מסוגו".
הכתבה המלאה תתפרסם בסוף השבוע, במוסף 'שבת' של מקור ראשון
