פרידה מהרב הלא מוכתר של ההתיישבות החברתית

הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שנפטר היום (יום ד'), היה הרב הלא מוכתר של ההתיישבות החברתית של הציבור הדתי לאומי. במשך למעלה מעשרים שנה הוא הסתובב ברחבי הארץ כדי להעביר שיעורי תורה בכל מקום וללוות בהקשבה, בעצה טובה ובתמיכה מקרוב את קבוצות ההתיישבות שהגיעו לבית שאן, לבאר שבע, לחצור, לאילת ולכל מקום אחר בארץ. הוא אגב סירב להשתמש במושג 'עיירות פיתוח' אלא קרא לערים הללו 'הערים הטבעיות', מתוך אמונה עמוקה שדווקא בפריפריה קיימות טבעיות וכנות שלא קיימות בערי המרכז.

למרות המגוון הגדול של הגרעינים, הקבוצות ובתי המדרש השונים הרב אלישע הצליח להתחבר לכולם, וזאת בזכות שתי תכונות עיקריות. מסירות נפש גדולה וענווה נדירה. גם מי שלא התחבר לתכני השיעורים שלו, לא יכול היה שלא להתפעל ממסירות הנפש שלו לנסוע בכל שעות היממה לכל מקום בארץ, גם מי שלא חלק אתו את אותה השקפת עולם, לא יכול היה שלא להתחבר לאישיותו הצנועה, הקשובה, הרגישה והאוהבת. כמעט ולא שמעו אצלו את המילה 'אני'. הוא סלד ממנה.

כשראיינתי אותו לספר 'דווקא שם' על מפעל הגרעינים החברתיים הוא התעקש שלא לדבר על עצמו. בסוף, כשהתעקשתי, הוא הסכים לספר בכמה משפטים מתי החל הרומן שלו עם ההתיישבות הזאת. הרב אלישע סיפר שהוא קשור לגרעינים מאז הפיצול שהתרחש בשנת תשנ"ח (1997) בישיבת 'מרכז הרב', שבה למד ולימד. "אני הקטן מצאתי את עצמי אז מחובר לשני המקומות, ופיזית לא נמצא באף אחד מהם. מחובר לרבותיי ולחברים שכאן ושם, ובאופן מעשי, בעצם נשאר לבד". באותם ימים קרא לו הרב איתן צוקר, רב הקיבוץ מירב שבגלבוע, ללמד בגרעין שהוקם בבית שאן.

עוד כתבות באתר מקור ראשון
–מורשת טראמפ: האם אונסק"ו תיפגע מפרישת ארה"ב?
–האם יש בישראל יותר מדי ישיבות ואולפנות?
–המחקר של ח"כ זחאלקה: חשיש כקטורת בבית המקדש

לאט לאט בהדרגה החל הרב אלישע לצור קשר עם גרעינים נוספים ברחבי הארץ ולהגיע אליהם, עד שהפך באופן לא רשמי למלווה רוחני של המפעל הזה. הוא החל לעשות זאת עם 'קרן מורשת' שהוקמה בנשיאות הרב מרדכי אליהו, והמשיך עם 'קרן קהילות' שהוקמה על ידי הרב דני טרופר, כשבמשך כל השנים הוא עובד בשותפות אמתית גם עם אנשים שגדלו בבתי מדרש שונים לגמרי מבית המדרש שלו. החיבור שלו למשל עם ש"י תובל ז"ל, מנכ"ל 'קרן קהילות', בוגר ישיבת 'הר עציון', היה חיבור נפשי עמוק של אהבה, שנבע מענווה גדולה של שניהם.

כשביקשתי מהרב אלישע לכתוב מאמר לספר 'דווקא שם', הוא כתב מאמר שכותרתו 'אמת מארץ תצמח' ודיבר בו על הצורך באהבת הבריות ובענווה, ועל חשיבות המוכנות לכל משימה, במיוחד בתחומי החברה והרווחה. את המאמר הוא פתח בציטוט משירה הידוע של פניה ברגשטיין: "גרעינים גרעינים נשאם לבבי, עתה הם הולכים וצומחים. עתה הם שולחים פארות בדמי…". הגרעינים היו נטועים חזק בלבו של הרב אלישע ולמרות שהוא עצמו נשאר לגור בירושלים, הוא הצליח להיות גם הלב שלהם.

המאמר המלא יתפרסם בסוף השבוע במוסף יומן של מקור ראשון