בשבוע שעבר הודיע ח"כ ג'מאל זחאלקה מהרשימה המשותפת על סיום כהונה בת 16 שנים בכנסת. הוא ללא ספק ייזכר כאחד הקיצוניים והקולניים בחברי הרשימה הזו, מי שתועד כשהוא תוקף בצווחות יהודים שעלו להר הבית ומכחיש אפילו את עובדת קיומו של המקדש היהודי. לעומת זאת, מתברר שבמסגרת לימודי הדוקטורט שלו הכיר גם הכיר סטודנט המחלקה לרפואה באוניברסיטה העברית זחאלקה בקיומו של המקדש היהודי, ואף כתב במסגרת הזו עבודה על שימוש בחשיש כקטורת בבית המקדש הראשון. בעבודה אקדמית שהגיש בשנת 1991 עם כמה מעמיתיו ללימודים בהדרכת חתן פרס ישראל פרופ' רפאל משולם, עבודה בשם "הליכה אקראית דרך שדה קנאביס", טענו זחאלקה וחבריו שתחת השפעה אשורית רווח מאוד השימוש בחשיש בתקופת הבית הראשון בקרב אנשי המעמד הגבוה של יהודה, ואולי גם במקדש עצמו בידי הכהנים שבו. זאת, לטענתם, עד לימי המלך יאשיהו שגדע את התופעה כחלק מפעולותיו לסילוק העבודה הזרה מהמקדש.
במאמר האקדמי טוענים זחאלקה ושות' שהפנג המוזכר בספר יחזקאל (כז, יז) איננו אלא 'באנג'. יש לציין, עם זאת, שהטענות הללו המופיעות בעבודה אינן מגובות בהוכחות של ממש, אם כי עצם השימוש בקנביס באזור ואולי גם ביהודה בעת הרחוקה ההיא איננו מופרך. האשורים השתמשו בצמח הזה כסם, טוענים הכותבים, והרבו לעשות זאת גם בטקסיהם האליליים מתוך מאמץ לעורר אקסטזה רוחנית. המגעים בין היהודים והאשורים היו ממושכים ונרחבים, ומכאן קצרה הדרך להניח שהתרבות האשורית בעניין הזה אומצה גם בנוגע למקדש בירושלים.
"במהלך חלק מהתקופות ההיסטוריות", נכתב בעבודה, "הסחר ביהודה היה תלוי באשור; הההשפעה התרבותית־דתית של בית המשפט בנינווה וההתנהלות במקדשים בה חדרה לא רק לחוג המלכותי והכהני בירושלים, אלא גם למעמדות הנמוכים. בהדרגה, במהלך המאה ה־7 לפנה"ס, אפילו הפולחן האשורי של כוכבי השמיים אומץ. במקדש בירושלים עצמו הוצב פסלה של אלת השמיים האשורית. בתקופת שלטונם של מלכי אשור אסרחדון ואשורבניפל, המלך היהודי מנשה שהיה כפוף להם ונלחם לצדם במלחמותיהם, הושפע עמוקות מתרבות מלכי נינווה".
"ניתן להניח כי תחת התנאים הללו", הם ממשיכים, "סמים אשוריים היו ידועים ומשמשים לצריכה, לפחות בקרב המעמד השליט ביהודה, הן כאמצעי דתי והן לצרכים רפואיים. רק לאחר מותו של אשורבניפל, הממלכה הנהנתנית של אשור נעלמה במהירות מן ההיסטוריה. המלך היהודי יאשיהו (628 לפנה"ס) ניצל את הניוון האשורי כדי להסיר את כל ההשפעה הפגאנית מהחיים היהודיים ומהמנהגים הדתיים. החשיש, סמל של רפיון מוסרי אשורי, נאסר לשימוש".
"זוהי כמובן הנחה בלבד", התנצלו זחאלקה ועמיתיו, "אבל הדבר תואם את הרקע ההיסטורי ואת הצרכים הפוליטיים של מדינת יהודה העצמאית ומלכה".
