"Iran International" הוא ערוץ טלוויזיה איראני המשדר בשפה הפרסית וממוקם בלונדון עם מוקדים נוספים ברחבי העולם. הערוץ הוקם במטרה לספק תוכן חדשותי, פרשנויות ותובנות על איראן והעולם, ופונה בעיקר לקהל איראני. הוא משדר תוכניות חדשות ואקטואליה, והוא זמין לקליטה חופשית בלוויין, כך שהוא נגיש גם לצופים בתוך איראן ומחוצה לה. הערוץ נחשב כמתנגד חריף של המשטר האיראני ומרבה לבקר את מדיניותו ביחס לזכויות אדם, חופש הביטוי, ומעורבות איראן בעניינים צבאיים ופוליטיים באזור. בשל כך, הערוץ זוכה לעוינות מצד השלטונות באיראן, שרואים בו גוף תעמולתי הפועל נגד המשטר.
לפי הנתונים עליהם מסתמך הערוץ ביחס לייצוא הנפט של איראן, הכנסות הצבא, התקדמות הגרעין ומספר ההוצאות להורג במדינה, הוא מסיק כי כאשר העמדה האמריקנית כלפי איראן רכה יותר, המשטר מוכר יותר נפט, יש לו יותר כסף לבזבז על טרור והתחמשות צבאית, מרחיב את תוכנית הגרעין שלו ומתאכזר ליותר איראנים.
משנת 2015 ועד לפרישה של ארצות הברית מהסכם הגרעין, ייצאה איראן בממוצע כ-1.6 מיליון חביות נפט ליום. בעוד שההסכם האט את התקדמותה הגרעינית של איראן באופן זמני, היא עשתה זאת במחיר של חיזוק כלכלת המשטר ומכירת הנפט באמצעות הקלות בסנקציות. לאחר פרישתה מהסכם הגרעין, והחזירה את הסנקציות, יצוא הנפט ירד לשפל של 440 אלף חביות ליום ב-2020, במהלך שנות הלחץ המקסימלי. "בעוד שההסכם האט את התקדמותה הגרעינית של איראן באופן זמני, היא עשתה זאת במחיר של חיזוק כלכלת המשטר ומכירת הנפט באמצעות הקלות בסנקציות", נכתב בתחקיר.
כאשר ממשל ביידן נכנס לתפקידו בינואר 2021, הוא החליט לצמצם את היקף הסנקציות במטרה להגיע להסכם גרעין מחודש שלפחות יקשה על האיראנים לפתח נשק גרעיני. ייצוא הנפט של איראן זינק לכמעט 1.1 מיליון חביות ליום ב-2024. למרות שסנקציות אמריקניות על איראן עדיין קיימות, ב-Iran News טוענים שהן לא נאכפות. לפי קבוצת ההסברה, United Against a Nuclear Iran, הרפובליקה האסלאמית ייצרה כ-80 מיליארד דולר בהכנסות ממכירת נפט בין השנים 2023-2021, והגיעה לשיא של חמש שנים ב-2023. בדו"ח מטעם שירות המחקר של הקונגרס האמריקני (CRS) הועלו השערות לפיהן ממשל ביידן בחר שלא לאכוף את הסנקציות כהלכה בשל אינטרסים בינלאומיים לרבות מחירי הנפט ורצון שלא להסלים את המתיחות מול סין.
עד כמה השפיעו הסנקציות על הגרעין, הוצאות על צבא וטרור והוצאות להורג? בואו נראה.
לפי התחקיר, איראן החלה בהגדלה משמעותית של כמות הצנטריפוגות (שיטה להעשרת אורניום הדרוש לפצצה הגרעינית) במתקני הגרעין שלה לאחר פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין ובמהלך שנות הלחץ המקסימלי, כאשר הפיקוח שהיה עליה הוסר. עם זאת, לאחר בחירות 2020 בארה"ב, ולאחר שממשל ביידן מיתן את הסנקציות וייצוא הנפט החל לעלות משמעותית – מספרי הצנטריפוגות נסקו בקצב מסחרר. איראן החלה לייצר אורניום מועשר ברמה של 20 אחוזים ובהמשך 60 אחוזים רק לאחר נובמבר 2020.
הנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, אמר מספר פעמים בעבר כי בכוונתו לחתום על הסכם גרעין חדש עם איראן ובמהלך ספטמבר אמר: "אנחנו חייבים לעשות עסקה [עם איראן], כי ההשלכות הן בלתי אפשריות". בניגוד לעמדה הזו, בערוץ האופוזיציה האיראני מסיקים כי "הנתונים מצביעים על כך שהדרך הנכונה לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית היא לא באמצעות הסכם חדש, אלא על-ידי הטלת סנקציות כבדות ככל האפשר".
בספר "ישראל נגד איראן: מלחמת הצללים" של חכ"ל יועז הנדל והעיתונאי יעקב כץ ופורסם בשנת 2011, הרבה לפני החתימה על הסכם הגרעין והטלת העיצומים המשמעותיים שהגיעו בעקבות ביטולו, נכתב: "ישראל לא האמינה בדיאלוג שממשל אובמה ניסה לקיים עם איראן וגם כשעבר לשלב העיצומים הזהירה ישראל שהם אינם קשים די הצורך ושלא ישפיעו כמצופה על משק האנרגיה האיראני… העיצומים צריכים לפגוע באיראן במקום שיכאב לה – במשק האנרגיה".
ב-2017 עמדו ההוצאות של איראן על צבא וטרור על כ-13.9 מיליארד דולר. בשנות הלחץ המקסימלי והתעצמות הסנקציות התקציב הצבאי של איראן התרסק עד ל-3 מיליארד דולרים ב-2020. ב-2022, לאחר חזרת ממשל ביידן ואי-אכיפת הסנקציות, כפי שנטען, החל תקציב צבא איראן לעלות בחזרה והגיע ל-6.9 מיליארד דולרים ב-2022.
אומנם, אסור ליפול לכשל הלוגי של "קום הוק ארגו פרופטר הוק", קרי בלבול בין סיבתיות לקורלציה, אך משזה נאמר, התמונה פשוטה למדי – כאשר הרפובליקה האסלאמית לא מוגבלת בידי האמריקנים היא מכניסה יותר כסף וההוצאות הצבאיות עולות ולהיפך.
לפי התחקיר, גם ההוצאות להורג באיראן הושפעו רבות מהמדיניות האמריקנית כלפיה. בארבע השנים 2020-2017 עמד שיעור ההוצאות להורג באיראן על קצת למעלה מאלף בסך-הכל, כמעט כמו בשנתיים שבין 2016-2015 ופחות מאשר בשנתיים שבין 2022-2021. לפי ארגון אמנסטי, בשנת 2023 לבדה 853 בני אדם הוצאו להורג באיראן. "ההוצאות להורג באיראן מושפעות מאוד מהתפתחויות פוליטיות פנימיות בתוך הרפובליקה האסלאמית בהתאם לעמדות המדיניות של ארה"ב", נכתב בתחקיר.
המסקנה שהנדל וכץ הגיעו אליה ב"ישראל נגד איראן: מלחמת הצללים" הייתה: "חסימת הגישה של איראן לבנזין ולסולר תחייב את המשטר להכריע בין המשך פיתוחו של נשק גרעיני תוך הסתכנות בהרס המשק האיראני, לבין הפסקת העשרת האורניום". למרבה הצער המציאות השתנתה ב-13 השנים שחלפו מאז יציאת הספר, כך שהרתעה אפקטיבית של איראן תדרוש הטלת סנקציות חמורות עוד יותר, אך ב-Iran International הגיעו למסקנה שתואמת את העקרון שהציגו הנדל וכץ.
"הצירוף של מדידות שונות אלה מראה שמדיניות ארה"ב ביחס לאיראן משפיעה הן על הביטחון הלאומי האמריקאי והן על רווחת העם האיראני", נכתב בתחקיר. "ארצות הברית זקוקה למדיניות חוצה-מפלגות בנוגע לאיראן, כזו שיש לה מטרה ארוכת טווח ברורה ואינה משתנה באופן דרמטי בכל כמה שנים. מדיניות כזו צריכה לא רק לשאוף לצמצם את שאיפותיה הגרעיניות ואת תמיכתה של איראן בטרור, אלא גם לשאוף לשמור על זכויות אדם וערכים דמוקרטיים. הפעלת 'לחץ מקסימלי' על המשטר הניבה תוצאות חיוביות, מתן 'תמיכה מרבית' לעם האיראני הוא אמצעי משלים חיוני. הנתונים שהוצגו מצביעים על כך שמדיניות ארה"ב המאופיינת בעקביות, בהירות ותקיפות צפויה לרסן את פעולות היריבות של איראן מאשר זו המסומנת בפיוס", חתמו.
