לפני כ־4.5 מיליארד שנים עצם בגודל של מאדים התנגש בכדור הארץ המתהווה ותלש גוש שהפך לירח שלנו. צוות של מדענים טוען כעת שהשפעת ההתנגשות הייתה עצומה אפילו יותר: היא הותירה מאחור כתמים מסתוריים בתוך הקרום של כדור הארץ, שאולי סייעו להניע את הלוחות הטקטוניים – התהליך הגיאולוגי שמתדלק רעידות אדמה והרי געש, וכך מאפשר חיים על כוכב הלכת שלנו.
הרעיון, שנוסח על ידי מודלים ממוחשבים במחקר בכתב העת גיאופיזיקל ריסרץ' לטרס, הוא ניסיון לענות על אחת השאלות הבסיסיות ביותר על מקום מגורנו. אנחנו חיים בכוכב הלכת היחיד שידוע שיש לו משטח המורכב מלוחות סלעיים המחליקים ממקום למקום ומתנגשים זה בזה באזורי גבול כשפנים הכוכב רותח. הדרמה התת־קרקעית הזו בדרך כלל אינה מורגשת בקנה מידה אנושי, למעט כאשר רעידת אדמה מכה או הר געש מתפרץ. אבל רוב המומחים מסכימים שהתהליך הזה חיוני לחיים כפי שאנו מכירים אותם, מכיוון שהוא עוזר לכוכב הלכת למחזר פחמן – מצב חשוב לשמירה על אקלים ראוי למגורים. מומחים אינם מסכימים, מנגד, איך התחילה טקטוניקת הלוחות.
המאמר החדש מתבסס על רעיון קודם שמנסה להסביר חידה גיאולוגית. במשך עשרות שנים גיאולוגים העלו השערות על כתמים מסתוריים בתוך מעטפת כדור הארץ שזוהו באמצעות הדמיה סיסמית. נראה שהכתמים הצפופים הללו עשויים מחומר שונה מהמעטפת שמסביבם, ומעוררים שאלות בנוגע למהותם ולדרכי היווצרותם.
תיאוריה אחת, שפורסמה בכתב העת נייצ'ר בשנה שעברה, הציעה הסבר אבל גם גרמה להרמת כמה גבות. היא מצביעה על כך שאחרי שהעצם שיצר את הירח נחבט בכוכב הלכת שלנו, חלקים ממנו נותרו שלמים בחלקו הפנימי של כדור הארץ.
המאמר החדש מבסס את הרעיון הזה עוד קצת: כ־200 מיליון שנה לאחר הפגיעה, הכתמים השקועים הללו יכלו לעזור ליצור פלומות חמות בתוך כדור הארץ ששיבשו את פני השטח, פרצו את הקרום ואפשרו ללוחות עגולים לשקוע – תהליך שנקרא הפחתה. תהליך זה, אומרים המחברים, עשוי להסביר מדוע המינרלים העתיקים ביותר על פני כדור הארץ הם גבישי זירקון שנראה כי עברו הפחתה לפני יותר מ־4 מיליארד שנים. הם אף טוענים שמצב זה אולי תרם לעליית טקטוניקת הלוחות המודרנית.
"ההשפעה הענקית היא לא רק הסיבה לירח שלנו, אם זה המקרה. היא גם קובעת את התנאים ההתחלתיים של כדור הארץ שלנו", אמר צ'יאן יואן, מדען גיאוגרפי במכון הטכנולוגי של קליפורניה ואחד ממחברי המאמר.
גיאולוגים שלא היו מעורבים במחקר אמרו שהדגם מסקרן, אך עורר שורה של שאלות. טאראס גריה, מדען גיאוגרפי בציריך, אמר שהרעיון של אירוע הפחתה ראשוני המופעל על ידי פלומות מעטפת נמרצות זמן קצר לאחר הפגיעה שיצרה את הירח הוא אמין ונתמך על ידי מודלים. אבל הוא הוסיף שאינו בטוח אם הדבר היה מוביל לטקטוניקת הלוחות המודרנית או היה גורם למחזוּר עולמי מהיר של הקרום כולו, כמו מה שאולי קרה בנוגה.
מייקל בראון, מדען גיאוגרפי מאוניברסיטת מרילנד, אמר שלא ברור כיצד אזור הפחתה מעגלי יוביל לגבולות הלוחות העולמיים ולפסיפס של לוחות סלע שקיימים בטקטוניקת הלוחות המודרנית. "צריך לזכור שאין לנו מספיק ראיות כדי לדעת בוודאות מה היה המצב הטקטוני בארכאיקון", אמר בראון, "מנקודת מבט פילוסופית, הדבר כמעט בוודאות אינו ידוע ולא ניתן לידיעה. אני חושב שהנקודה הזאת לפעמים הולכת לאיבוד".
