בזמן שקבוצת הארכיאולוגים החובבים סיננה אריחים, שיני בעלי חיים ושברי חרס שנקברו בתוך בור רומי עתיק במזרח אנגליה, אחד מהם נתקל במשהו יוצא דופן בחודש יוני האחרון.
זה היה חפץ ברונזה יצוק, חלול באמצע, שטוח לאורך 12 פנים ובערך בגודל של אגרוף קמוץ. רק אחד מהחופרים – כולם חברי האגודה לארכיאולוגיה של כפר נורטון דיסני – זיהה את התגלית: זה היה תריסרון רומי, שככל הנראה הוטמן שם 1,700 שנים קודם לכן.
"זה חפץ מאוד מוזר", אמר ריצ'רד פרקר, מזכיר קבוצת ההיסטוריה והארכיאולוגיה של נורטון דיסני. במבט ראשון, התריסרון נראה יותר כמו איור מדע בדיוני מאשר שריד רומי עתיק. כל אחד מהפנים שלו בצורת מחומש מנוקד על ידי חור, בגודל משתנה, וכל אחת מ-20 הפינות שלו מודגשת על ידי ידית חצי כדורית.
מאז 1739, כ-130 מהעצמים הללו התגלו ברחבי צפון ומערב אירופה. בעוד ארכיאולוגים תיארכו את הממצאים לימי הרומאים, הם היו מבולבלים מהחפצים במשך מאות שנים, ולא הייתה הסכמה מדעית לגבי הייעוד שלהם. אין תיאור ידוע שלהם בטקסטים עתיקים; וגם לא קיימות הפניות ציוריות.
"אחת הסיבות לכך שזה מושך כל כך הרבה תשומת לב ציבורית, היא שקשה להאמין שיש לנו משהו מהתקופה הרומית שאנחנו לא יודעים למה הוא נועד", אמרה לורנה היצ'נס, ארכיאולוגית המתמחה בתריסרונים רומיים. "זה מאוד מפתה לנסות לפתור את התעלומה הזו".
"זה תריסרון ממש טוב", הוסיפה היצ'נס, שבדקה את הממצא ומצאה שהוא שלם להפליא. בדיקה ראשונית תיארכה את הממצא בין השנים 43 ל-410 לספירה, התקופה הרומית המאוחרת. "זה באמת אחד החפצים המוזרים והבלתי רגילים שאפשר להשיג מהעת העתיקה", אמר פרקר, "אתה מסתכל על זה וחושב: זה לא שייך לפה. אבל זה בעצם כן. זה מהתקופה הרומית".
ועדיין, אף אחד לא יודע לומר איך הרומאים השתמשו בחפץ הזה. "תפקידן של הצורות האניגמטיות הללו עדיין לא ברור ולא הושגו מסקנות נחרצות", מסכמת תוכנית העתיקות הניידות של המוזיאון הבריטי. עם זאת, ישנם רמזים: הצורה, המצב והמיקומים של התגליות מציעים סימנים. הם אולי לא יפתרו את התעלומה, אבל ארכיאולוגים מאמינים שהם לפחות מצמצמים את מגוון תיאוריות העבודה.
לדוגמה, טווחי אורך של תריסרונים עד כה נעים בין שניים ליותר מארבעה סנטימטרים, מה שמרמז להיצ'נס שהם אינם מכשירי מדידה סטנדרטיים. "אתה צריך עקביות כדי להיות מסוגל להשתמש במשהו כמכשיר מדידה," היא אמרה.
המיקומים הגיאוגרפיים של התגליות מציעים רמז נוסף: הם נמצאו ברחבי המחוזות הצפוניים והמערביים של האימפריה הרומית – בריטניה, צרפת וגרמניה של ימינו. "הם תמיד מצפון להרי האלפים", כשאף אחד מהם לא התגלה עד כה סביב אגן הים התיכון, אמרה היצ'נס. בעיניה, זהו רמז לכך שהם לא היו בעיקר חפצים צבאיים: "אם זה היה עניין צבאי רומי בלבד, זה היה בשימוש בכל רחבי האימפריה".
חוקרי אינטרנט הצטרפו לספקולציות, כולל בפורום ייעודי של Reddit, כאשר רבים מהם נמשכים להסבר שסובב סביב השימוש בהם ככלים. בסרטון YouTube אחד, מעצבת דפוסי סריגה ותפירה, איימי גיינס, הציגה את התיאוריה שלה לפיה ייתכן כי נעשה שימוש בתריסרונים לסריגת שרשראות זהב, תוך בניית העתק מודפס בתלת-ממד כדי להדגים את התיאוריה שלה. פרקר אמר שמישהו הציע לו – אולי חצי בצחוק – שהוא יכול היה לשמש כמתקן פינוקים לכלבים. תיאוריות נוספות מציעות שימושים שונים החל מכלי למציאת התאריך הטוב ביותר כדי לזרוע תבואה, דרך מתקן להחזקת נרות, קובייה מצולעת, מד טווח, מכשיר מדידה וכלה בכלי לסריגת כפפות.
אבל ארכיאולוגים אקדמיים שוללים שהם היו חפצים מעשיים המשמשים ככלי יומיומי. "אני יודעת את זה מכיוון שבדקתי הרבה מהם, ואין להם סוג של בלאי שימוש שאתה מצפה שיהיה לכלי שנעשה בו שימוש יומיומי", אמרה היצ'נס. "הם גם הרבה יותר עדינים ממה שאנשים מבינים. הם יישברו מהר מאוד". היצ'נס גם לא מאמינה שהם יכלו לשמש כקובייה – כי משקלם השונה של הפאות השונות, בשל החורים בעלי הצורה המוזרה, הופך אותם לבלתי מאוזנים והידיות הבולטות פוגעות ביכולתם להתגלגל.
התיאוריה הפופולרית ביותר בקרב מומחים אקדמיים, למרות שעדיין לא הוכחה, היא שלתריסרונים הייתה משמעות דתית או פולחנית, הקשורה בדרך כלשהי לפרקטיקות מקומיות בשולי האימפריה הרומית. תומכי התיאוריה הזו – כולל פרקר – מצביעים גם על מורכבותו של האובייקט עצמו, מה שמציע כנראה שיש לו ערך מיוחד. לדברי היצ'נס, הממצא נעשה באמצעות תהליך יציקת ברונזה אבודה בשעווה, הליך טכני ביותר – שנעשה מאתגר עוד יותר בשל העובדה שהתוצר הסופי היה חלול. "זו צורה שקשה לעבוד איתה. אתה צריך להיות באמת מומחה כדי ליצור אחד כזה", היא אמרה.
ארכיאולוגים מאמינים שממצא נורטון דיסני נקבר בכוונה במקום בו הוא נמצא – אותו מקום בו נמצא פסלון הדומה לאל הרוכב על סוס, חפץ הקשור למקומות פולחן, עשרות שנים קודם לכן. "אנחנו חושבים שיש איזשהו אלמנט דתי באתר", אמר פרקר. "ייתכן מאוד שאנו מסתכלים על משהו שהיה לו אלמנט פולחני". "עם זאת, עדיין אי אפשר להוכיח זאת בשלב זה", אמרה היצ'נס. "בשלב מסוים, זה יתגלה לנו".
אולי הרגע הזה יגיע בחודש הבא, כאשר הוא יוצג במוזיאון לינקולן הסמוך, הציעה גיינס, מעצבת הדפוסים. "מי יודע, מישהו יכול לראות את זה וליצור קשר לשימוש בו זה עשוי להיות הפתרון הטוב ביותר. אני תוהה מה ארכיאולוג יחשוב בעוד 2,000 שנה כשהוא יגלה חלק מהכלים או הזבל שאנו זורקים".
