מחקר חדש גילה כי תבניות מזג האוויר המשתנות בצפון־מערב סין מסכנות ציורי קיר ופסלים עתיקים במערות השוכנות ב"דרך המשי". דו"ח שפרסם ארגון גרינפיס ביום שני קובע שיצירות האמנות הבודהיסטית במערות שבמחוז גאנסו נפגעות באופן הולך וגובר מאיתני הטבע. האזור נעשה חם ולח יותר, ומועד יותר למטחי גשם פתאומיים. "גאנסו מפורסמת כבר מאות שנים במערותיה וביצירות האמנות ששוכנות בהן", מסביר לי ז'או, חוקר ענף מזרח אסיה בגרינפיס, המתגורר בבייג'ינג. "מטחי גשם כבדים במדבר הם סכנה חריפה. אנחנו כבר רואים זינוק בלחות, שיטפונות פתאומיים והתמוטטויות של הקרקע".
בשני העשורים האחרונים עלו מידות החום בגאנסו מהר יותר מהממוצע העולמי. בה בעת, כמות המשקעים בקיץ התרבתה בה בשעה שמספר ימי הגשם ירד – מה שמעיד על כך שכאשר יורד גשם, מדובר לרוב במבול. מזג האוויר הקיצוני והמקצין כבר גורם נזק במערות מוגאו, אתר מורשת עולמי של אונסק"ו בדונחואנג, המכונות גם "מערות אלף הבודהות". לפי אונסק"ו, לציורים שבתוך המערות, המציגים אירועים פוליטיים, תרבותיים ודתיים וגם את חיי היומיום מימי הביניים, יש "ערך היסטורי שאין לו אח ורע".
לפי הדו"ח, מעבר לסיכון השיטפונות והדליפות, מטחי הגשם התכופים והסוחפים מעלים דרך קבע את הלחות במערות מוגאו אל מעל לסף הבטוח לשימור. כשהלחות באוויר עולה מעבר ל־60 אחוזים היא גורמת למלח להתגבש ולהתפרק על קירות המערה באופן שמקלף את הצבע ממקומו. ציורים שמתוארכים אפילו למאה הרביעית לספירה מתפוררים בקצב מואץ, לפי המחקר.
הציורים והפסלים הבודהיסטיים במערות מוגאו, שנמצאות בקצוות המערביים הרחוקים של מדבר גובי, מספקים כמה מהעדויות הטובות ביותר לסחר הרעיונות והטובין שהתנהל בדרך המשי העתיקה. במשך אלף שנה, מתחילת המאה הרביעית, סוחרים ומטיילים נפגשו במערות שנחצבו בצוקים שליד נווה המדבר דונחואנג, והותירו מאחור יצירות אמנות שהשתמרו הודות לאקלים המדברי.
אלא שהקיצים באזור כבר אינם יבשים או רגועים. במערות מקדש ג'ינתה, כ־450 קילומטרים ממערות מוגאו, רמות הלחות באוויר הגיעו בשיאן ל־93 אחוזים במהלך גשם חמור במיוחד בחודש אוגוסט שעבר. ברמות לחות כאלה, קשה להימנע מהתפרקות, מריקבון ומבלאי. בעקבות האירוע התפתח סדק בעמוד התמך המרכזי שבאמצע המערה, מה שמאפשר למים לחלחל פנימה במהלך גשמים חזקים.
בשנים האחרונות גברה המודעות הציבורית בסין למזג האוויר הקיצוני, כששיטפונות קטלניים וגלי חום חסרי תקדים הביאו לפתחם של הסינים את סכנות שינויי האקלים. הממשלה המקומית טוענת שהיא פועלת להתמודד עם הבעיה, והבטיחה להפחית עד 2030 את פליטות הפחמן הדו־חמצני ולהגיע ל"נייטרליות פחמנית" עד 2060. אלא שפעילי סביבה מודאגים מההתקדמות האיטית של בייג'ינג בחתירתה להיפטר מהתלות בפחם לצורך ייצור אנרגיה. המאמץ להאיץ את המעבר הסיני לאנרגיות מתחדשות היה ככל הנראה בראש סדר העדיפויות של השליח האמריקני ג'ון קרי במהלך ביקור בן שלושה ימים בבייג'ינג שערך השבוע.
מתכוננים לגרוע מכול
הסכנות שנשקפות למורשת התרבותית כתוצאה ממזג אוויר קיצוני החלה לחלחל לשיח האקלים בסין רק לאחרונה. המאמצים להגן על המערות בגאנסו מתנהלים כבר כמה עשרות שנים, אבל רק באחרונה החל המחקר להפנים עד כמה האקלים המשתנה יהפוך במהירות את השימור לקשה יותר.
המעמד המפורסם של גאנסו כ"בית אמנות המערות הסינית" הפכה את המחוז ליעד מרכזי של חסידי השימור. למערות, חשיבותם של המקדשים והפסלים האלה בארכיאולוגיה ובהיסטוריה הסינית מקבילה לחשיבותם של העתיקות המצריות או האוצרות הגדולים האחרים של העולם העתיק.
מיזם נרחב לצילום העתיקות וסריקתן יצא לדרך באחרונה במטרה לאפשר הנפשה בתלת־ממד של העתיקות, כדי לערוך במערות סיורי מציאות מדומה. המלאכה הזאת, שיש לה בסיס מדעי איתן, הופכת את מערות דונחואנג לאחד האתרים שיש להם הסיכוי הגבוה ביותר לשרוד אקלים משתנה. השימוש בחיישנים מתקדמים ובאמצעי בקרת אקלים הוא חלק מהסיבה לכך שגורמי מחקר כמו גרינפיס מסוגלים למדוד את השפעות מזג האוויר הקיצוני באזור.
מומחים מסביב לעולם והאקדמיה בדונחואנג, המנהלת את המחקר והשימור של אתרים ברחבי גאנסו, מקיימים שיתוף פעולה נרחב בעניין המערות. מכון השימור גטי, ארגון ללא מטרות רווח מלוס־אנג'לס, עבד עם מומחים מקומיים זה עשרות שנים כדי להגן על הממצאים הארכיאולוגיים באזור ולתעד אותם. אחת ההתפתחויות האחרונות בשיתוף הפעולה הזה היא אימוץ פלטפורמת ניהול מצאי, ארצ'ס (Arches), הבנויה על קוד פתוח שפיתח מכון גטי. "ארצ'ס מספקת מבט על תמונת המצב בכל האתרים הללו, ומאפשרת לראות מגמות בתנאי השטח, ואז גם להחליט על תעדוף ההתערבויות", אומר דיוויד מיירס, מומחה בכיר של המיזם בגטי. לדבריו, בזכות הקוד הפתוח בתוכנה של גטי, האקדמיה בדונחואנג איגדה את המידע מכלל החיישנים כדי למדוד את תנועת המבקרים, רמות הפחמן הדו־חמצני והלחות.
אתרים היסטוריים אחרים ברחבי סין מותאמים פחות להגיב לשינויי האקלים. "בסין יש מאות אתרים ממומנים פחות, שנחקרו פחות, והם מתמודדים עם אותם סיכונים", מציין לי, החוקר של גרינפיס.
לגילוי עתיקות, לסיווגן ולשימורן יש חשיבות גדולה במיוחד בעיני שי ג'ינפינג, מנהיגה של סין, שקרא ליצור "ארכיאולוגיה בעלת מאפיינים סיניים" וביקש למסגר את המפלגה הקומוניסטית הסינית כיורשת הטבעית של התרבות הסינית. סין נמצאת בעיצומו של סקר כלל־ארצי ליצירת מאגר מידע עדכני של ממצאים היסטוריים, שעתיד להימשך שלוש־ארבע שנים.
פעילי סביבה ושימור אומרים שהמיזם מעניק הזדמנות למחקר נרחב על איומי מזג האוויר הקיצוני והדרכים הטובות ביותר להילחם בו באתרים אחרים. כמעט 1,600 קילומטרים מדרום מערב לדונחואנג, בצוק הניצב בקצה השני של מסדרון גאנסו חצובות מערות מייג'ישאן. מרחוק הן נראות כמו ערמת חציר ענקית – הפירוש המילולי לשמן הוא "גבעת גיבוב החיטה" – אבל למבנים דמויי האלומות אין כבר לוקסוס להתייבש בשמש הקיצית. מחקר שפרסמה בשנה שעברה אוניברסיטת נורת'ווסט בשיאן מצא כי הלחות הגבוהה גרמה לנזק חיידקי חריף ולפגעים אחרים בקירות כמה מהמערות באתר. במערות שמספריהן 32 ו־127, יותר ממחצית הציורים התקלפו.
בהתחשב בכמות הפריטים התרבותיים שמצויים בסיכון ובטבעו חסר התקדים של שינוי האקלים, לעיתים האפשרות הטובה ביותר – ואולי היחידה – היא להתכונן לגרוע ביותר כדי להבטיח שכמה שפחות מההיסטוריה העתיקה תאבד. "צריך לקחת את המדע הטוב ביותר, ואז לשרטט תסריטים שונים. אנו בוחנים כיצד נגיב לכל אחד מהם רק כדי שנהיה מוכנים", אומר מיירס.
