לבינה מלאכותית תהיה בקרוב נוכחות אדירה באמנויות. פלטפורמות כמו DALL-E 2 ו־Stable Diffusion הוכיחו את יכולתן ליצור תמונות מורכבות ומעניינות באמצעות הוראות בלשון פשוטה. הבינה המלאכותית גם יוצרת מוזיקה, והיא רק תלך ותשתפר. יש גם כוונות לפיתוח תוכנות לכתיבת סיפורים ולהפקת סרטים דיגיטליים קצרים.
השאלה היא איזה מקום תתפוס אמנות כזו, בהתחשב בתפקידה הקטן והולך של היצירתיות האנושית. למרות כוחן של הטכנולוגיות הבסיסיות, ליצירות הללו תהיה השפעה פחותה על התרבות ממה שסבורים תומכיהן. צרכנים ומעריצים מעוניינים באמנות שכוללת גם ידוענוּת – ובינה מלאכותית, על כל חכמתה, עדיין לא הצליחה לעמוד באתגר הזה.
חשבו על מוזיקה. אם השירים של טיילור סוויפט או ביונסה היו נוצרים בתוכנה, ללא כוכבת על המיקרופון, האם הם היו מתקרבים לפופולריות כזו? אין זה מקרה שלטיילור סוויפט יש יותר מ־227 מיליון עוקבים באינסטגרם. המעריצים שלה רוצים יותר ממוזיקה, ואת זה (לפחות עד כה) יכול לספק רק בן אדם חי ונושם.
גם בעולם האמנות החזותית, אספנים קונים את הסיפור לא פחות מאשר את האמן. אפילו המומחים מתקשים להבחין בין הריבועים השחורים המופשטים על רקע לבן שצייר קזימיר מלביץ' ובין ציור מזויף. אותה תמונה ואותו פריט פיזי, כשהם מחוברים לידיו האמיתית של האמן, שווים מיליונים, אך אם הוכח שהם מזויפים, הם לא שווים דבר.
ייתכן שאמנות שיצרה בינה מלאכותית תהיה טובה עד כדי כך שהעולם לא יוכל להתעלם ממנה. אבל גם אז, קהל המעריצים שלה יהיה מוגבל. המוזיקה של המלחין הקלאסי האיטלקי קלאודיו מונטוורדי היא מדהימה, ומושכת מיליונים ביוטיוב, אך ברור שהיא חלק מז'אנר מינורי ולא כמתחרה לג'סטין ביבר או לג'יי־זי. איכות לא בהכרח תנצח. מחשבי שחמט הם ללא ספק שחקנים טובים יותר מבני אדם, ולעתים קרובות גם מלהיבים יותר, אבל כשמחשבים משחקים זה נגד זה הם זוכים להרבה פחות תשומת לב מאשר כשהם משחקים מול מגנוס קרלסן.
אין ספק כלל שיהיו שיתופי פעולה רבים בין בינה מלאכותית ליוצרים אנושיים, כאשר בני האדם יוצגו כפנים הייצוגיים של המאמץ המשותף. מדי פעם יצופו שערוריות שמערבות אמן כזה או אחר ("הוא באמת כתב משהו מהשיר הזה?"), בדיוק כפי שהאשמות ברמאות עלו לכותרות בעולם השחמט. אמנות שיצרה בינה מלאכותית תמשוך עניין רב כשנראה שהאסתטיקה של היצירה ואישיותו של המלווה האנושי מתואמות זו עם זו.
ומה יהא אם אדם "יאמן" חבורה של יוצרי בינה מלאכותית או יפקח עליה? האם הדבר ימשוך מעריצים? לתהליכים כאלה יש גבולות. תארו לעצמכם את ליגת ה־NBA עם מאמנים אנושיים ורובוטים חזקים ומרהיבים, המיומנים בהטבעות ובשלשות יותר מבני האדם האתלטיים ביותר. הם יתפסו נישה כלשהי בעולם הספורט (או הספורט הממוחשב), אבל בעיני הציבור הם לא יחליפו את סטף קארי ולברון ג'יימס.
יצירות בינה מלאכותית נוטות להשתמש בקומבינטוריקה ובפסטיש, כי הן מבוססות על מסדי נתונים קיימים של תמונות, צלילים ויצירות תרבותיות. לכן מוצרי בינה מלאכותית עלולים להתקשות ליצור מקוריות מהסוג שמביא לרמות יוצאות דופן של אהדה.
תארו לעצמך שלקחתם איזו גרסה עתידית מרוממת של GPT-3 והאכלתם אותה בכל הטקסטים שנכתבו עד שנת 1500. האם הייתם מצפים שהיא תצליח להמציא משהו חשוב ומקורי באותה מידה כמו המחזות של שייקספיר, או שלושת החוקים של ניוטון?
מהפכת הבינה המלאכותית היא מרשימה. סביר להניח שתהיה לה השפעה עצומה בעולם האמנות, למשל בתחום המסחרי. בין שימושיה הרבים, בינה מלאכותית תעניק לעולם גם עוזרים אישיים וכלי רכב אוטונומיים איכותיים. אבל בכל הנוגע לאמנויות ולתרבות, שקשורות כל כך לבולטות חברתית ולידוענות, המכונות בהחלט לא יספקו את הסחורה.
טיילר קוואן הוא בעל טור בבלומברג ומרצה לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון
