כאשר התנועה הימנית הקיצונית של גרמניה נכנסה לפרלמנט ב–2017, שי הופמן (38) החליט שהגיע הזמן לפעול. הוא צירף אליו את הפעילה ואשת החינוך סטלה באוהאוס והתחיל לחרוש את המדינה עם אוטובוס הקומותיים הישן שלה. הם ניהלו שיחות עם אזרחים אקראיים וגילו לא מעטֿ שנאת זרים, לאומנות ופופוליזם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התפצלנו בשביל חיבורים: בוגי לא מבין איפה הוא טעה
– פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
– על שפת ים התלמוד: האדמו"ר שחצה מגזרים
"לא ידעתי איך להסביר את זה ש-75 שנים אחרי שסבי שרד את השואה, הפכה מפלגה ניאו-נאצית לשלישית בגודלה בגרמניה", מספר הופמן, שחקן יהודי מברלין בריאיון, סמוך לאוטובוס שלו שחנה בכיכר גתה בפרנקפורט.
מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", שקצרה הצלחה היסטורית בבחירות האחרונות לפרלמנט, הואשמה בגזענות ובשנאת זרים. מנהיגי המפלגה מכחישים כי הם דוגלים בדעות אנטישמיות ואומרים שהם תומכים בישראל.
בין בני שיחו של הופמן היו כאלה שהטילו ספק בקיומה של השואה, גם אחרי שהוא סיפר להם על סבו, שהיה כלוא במחנה ריכוז. ״הם היו מאזינים ואומרים לי – 'אז אתה לא היית שם, רק שמעת על זה מסבך. אז אתה לא ממש יודע מה קרה׳. המפגשים האלה גרמו לי לדיכאון. מפגשים אחרים דווקא עודדו אותי. זאת ממש רכבת-הרים".
אלא שעליית מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" היא רק אחת הסיבות לדאגה בקרב יהודי גרמניה בשנים האחרונות. בעיני רבים מהם, האיום האנטישמי מגיע כעת משני כיוונים.
גרמניה קלטה מיליוני מהגרים מהמזרח התיכון ומעבר לו, ומקצתם הביאו עימם אידיאולוגיה של שנאת יהודים. ממשלת גרמניה הואשמה בכך שהמעיטה בערך מעשי האנטישמיות הגלויים של המהגרים כדי שלא תיראה כאילו היא מתנכלת למוסלמים.
במקביל, נרשמה בשנתיים האחרונות גם עלייה חדה בגילויי אנטישמיות אלימים של אנשי ימין קיצוני, שהגיעו לשיאם בפיגוע בבית הכנסת בעיר האלה ב–2019, שבו נהרגו שני עוברי אורח. זאת, בנוסף לשורה של תקריות אנטישמיות ברחובות וברשתות החברתיות. כל זאת, למרות עשרות שנים של חינוך אנטי-נאצי שהוא חובה בבתי הספר.
הגילויים האנטישמיים האלה מעוררים בקרב יהודים בגרמניה מחשבות על עתידם במדינה, בשעה שגרמניה נערכת לחגיגות לציון 1,700 שנות היסטוריה יהודית.
"הגיע הזמן להתבונן לאמת בעיניים: אין מקום ליהודים באירופה, לפחות לא מקום בטוח, אפילו לא בגרמניה", אמר הנריק ברודר, עיתונאי גרמני יהודי ידוע, אחרי ההתקפה בהאלה. הברירה שעומדת בפני היהודים, הוא הוסיף, היא לעזוב, או "לבלות את שארית חייהם בקהילות מגודרות, עם הגנה של המדינה".
המשל הרווח בקרב יהודי גרמניה מאז השואה הוא שהם חיים תמיד עם מזוודה ארוזה ומוכנה, שמא תחזור על עצמה ההיסטוריה. אולם עד כה לא נרשמה עזיבה במספרים משמעותיים. מאז 2014 עלו לישראל פחות מ-1,000, לעומת יותר מ-27 אלף מיהודי צרפת באותה תקופה, אבל מגמה זו עלולה להשתנות.
אנטה כהנא, מייסדת קרן אמדאו אנטוניו, העוקבת מברלין אחר התפתחות הגזענות בגרמניה, מספרת כי האנטישמיות החמירה מאז פרוץ מגפת הקורונה. "הניאו-נאצים עורכים זה שנים אירועים בגרמניה – אבל במסגרות מבודדות, כמוקצים", היא אמרה. "אבל כיום, בחסות הקורונה, הם יצאו מהמסגרות המבודדות שלהם וצועדים במחאות לצד מכחישי קורונה, חלקם מהשמאל. זוהי התפתחות משמעותית שמפחידה אנשים רבים, ואני בכללם".
ב–2019 נרשמו בגרמניה 2,032 תקריות אנטישמיות. זה היה המספר הגבוה ביותר מאז 2001 ומשקף עליה של 13% לעומת 2018. הממשלה מייחסת 90% מהתקריות לימין הקיצוני, אבל מבקרי התיעוד שלה טוענים שהתקפות רבות בוצעו על ידי מהגרים מוסלמים.
יהדות גרמניה, שהידלדלה מאוד בשואה, היא כיום תמהיל של מהגרים מבריה"מ לשעבר, ישראלים וילידי גרמניה. חלק מהיהודים דוברי הרוסית שהיגרו לגרמניה המשיכו לארה"ב ולישראל או נטמעו באוכלוסייה, אבל אחרים נשארו בגרמניה ותגברו את שורות הקהילה היהודית. מ-1970 גדלה אוכלוסייתה היהודית של גרמניה בכ-30 אחוזים, לפי נתוני המכון לחקר המדיניות היהודית בלונדון. כעת מתהפכת המגמה.
קהילה נעלמת
לפי דו"ח שפרסם לאחרונה המכון, יש בגרמניה כ-118 אלף איש המזהים את עצמם כיהודים. גרמניה היא אחת הקהילות היהודיות באירופה שנמצאות, בהגדרת המכון, "במצב סופני" משום שיותר מ–40 אחוזים מחבריה הם בני יותר מ-65 ופחות מ–10 אחוזים הם בני 15 או פחות.
העיר האלה, שבה מתגוררים יותר מ–200 אלף גרמנים, מלאה בפליטים מבריה"מ לשעבר, כמו נשיא הקהילה, מקס פריבורוסקי, יליד קייב. הוא מודאג מעתיד קהילתו המונה כ-500 איש, בגלל האיום האנטישמי ובגלל המגמות הדמוגרפיות. "מדי שנה הולכים לעולמם 10 עד 15 איש מהקהילה, אך רק כשלושה תינוקות יהודיים נולדים", אמר פריבורוסקי, בן ה–57. "אנחנו קהילה מזדקנת ומצטמצמת. מובן שאני דואג מה יהיה בעתיד".
בגרמניה חיים גם כ-10 אלף מהגרים מישראל, על פי אומדנים שונים. אחד מהם הוא שרון כץ, הבעלים של מסעדת חומוס מצליחה בעיר קלן, שבה הוא חי יותר מעשור. מאז פתיחת מסעדת "נישנוש" ב–2018, היא הפכה למקום מפגש קבוע למאות ישראלים מקומיים וליהודים מקומיים רבים.
כץ מסביר ששילב את המילה "ישראלי" בשלט עם שם מסעדתו – בכוונה תחילה וספג כמה הצקות בנושא. "אני מלמד את ילדיי לעולם לא להתבייש במי שהם, אז מדוע שאני אסתיר זאת", הוא אמר.
הפיגוע בהאלה גרם לאהרון קנאפשטיין, יהודי מקלן, לתהות אם גרמניה "היא המקום שלי, שבו ארצה להישאר, האם היא ביתי", הוא סיפר בראיון אך הוא לא עזב. להיפך. כעת הוא עסוק בארגון מיצג בנושא יהודי שיהיה חלק מהתהלוכה הרשמית של קרנבל קלן השנתי. התצוגה תתקיים תחת שמירה משטרתית הדוקה. "איני חושש מהליכה יד ביד עם בעלי ברחוב בקלן כיוון שזאת עיר ידידותית לגייז. אני מודאג יותר מחבישת כיפה בפומבי", אמר קנאפשטיין.
חגיגות ה-1,700 שנה אינן נתפסות בהכרח כאירוע משמח. "אני ממש מהססת בנוגע לחגיגות", הוסיפה מרים וונזל, מנהלת המוזיאון היהודי בפרנקפורט. "נראה לי שאלו זמנים לא בטוחים, שבהם, מצד אחד, שומעים קולות יהודיים, בעיקר מקרב הצעירים, שהם בוטחים יותר בעצמם, תובעים את מקומם תחת השמש, מגלים מחדש את המסורת, ומצד שני, ישנו הרוב בקהילה שחש חוסר בטחון לגבי מה צופן העתיד, וזה מעורר פחדים וזיכרונות".
את הגישה הזו סיכם היטב איש הטלוויזיה מישל פרידמן, ששימש בעבר סגן נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה. ״ההיסטוריה שאותה מציינים״, הוא אמר על חגיגות ה-1,700 ליהדות גרמניה, ״מוכיחה שאין מה לחגוג״.
