הפלסטינים ניסו השבוע לפייס מעט את המצרים והירדנים: משלחת הרשות שביקרה בשבוע שעבר באיסטנבול, וערכה שיחות אחדות לקראת עריכת בחירות, ביקרה השבוע גם בקהיר ובעמאן. אבל בעולם הערבי לא קיבלו בברכה את חיזוק מעמדה האסטרטגי של טורקיה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
הפיד מציג: הקלות בה אפשר לשקר
אושפיזין VIP: הדמות הטלוויזיונית שהיינו רוצים לארח בסוכה
כך נחזור לשגרה: מבט מבפנים על ניהול משבר הקורונה
מזכ"ל הליגה הערבית אחמד אבו אל־ריט, זעם ביום שלישי השבוע על מיקום הפגישה של הפלסטינים: "אנו נסערים מפגישת פתח וחמאס בטורקיה, הם היו צריכים להיפגש ברמאללה או בעזה או בקהיר או בכל מדינה ערבית אחרת. הפגישה באיסטנבול לא מקובלת".
דריסת הרגל הטורקית בזירה הפלסטינית עוברת להילוך גבוה, לאחר שפת"ח וחמאס נזנחו בידי איחוד האמירויות ובחריין, ולאחר מכן בידי הליגה הערבית שסירבה לגנות את כינון היחסים עם ישראל. וכך מצאו הפלסטינים נחמה בזרועותיו הפתוחות של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. בפת"ח וחמאס משגרים כאמור מסרים דיפלומטיים ומרגיעים לעבר המצרים והירדנים, אך בפועל הם מתקרבים לטורקים ולאחים המוסלמים. האם המהלך יצליח או שמא הוא יבודד עוד יותר את רמאללה ועזה?
הפגישות בשבוע שעבר באיסטנבול, בין משלחת חמאס בהובלת סלאח אל־ערורי למשלחת פת"ח שהוביל ג'יבריל רג'וב, נועדו לקדם פיוס פנים־פלסטיני (כמו תמיד) ובחירות כלליות. גם ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה שהה בטורקיה במהלך השיחות. הטורקים העניקו את הפלטפורמה לשיחות, ותפסו את מקומה של מצרים שתיווכה עד כה בין הפלגים.
אבו־מאזן גם שוחח בשבוע שעבר בטלפון עם ארדואן וביקש ממנו לספק משקיפים טורקיים שיפקחו על הבחירות כשיתקיימו, והשניים סיכמו כי יש לדבוק ביוזמת השלום הערבית כפתרון לנושא הפלסטיני. הקשר של הרשות הפלסטינית עם ארדואן, איש האחים המוסלמים, חריג. בשנים האחרונות נשיא טורקיה מנסה להגדיל את השפעתו בזירה הפלסטינית, בעיקר בירושלים. הטורקים שופכים תרומות, משקיעים כסף בשיפוץ חנויות ומגדילים את טביעת הרגל שלהם בהר הבית. התחרות גרמה לירדן להרחיב את מועצת הווקף ולשלב בה באופן תקדימי את נציגי הרשות, כדי למשוך את רמאללה לעמאן. אך כעת, כאמור, הקו המחבר בין רמאללה לאנקרה הוא זה שמתהדק.
יש עוד סיבות להתלהבות הפלסטינים מהתמיכה הטורקית. בעיקר יש לציין את הזעם על המצרים. ראש הלשכה המדינית הנייה עזב את רצועת עזה כמעט לפני שנה דרך מעבר רפיח, בהבטחה שלא ייפגש עם בעלי תפקיד איראנים, אך טס לטהרן והשתתף בהלוויית מפקד כוח קודס הגנרל קאסם סולימאני. המצרים זעמו, ומאז אינם מאפשרים את שובו לעזה. גם רג'וב עצמו חווה חוויה משפילה כשזומן לוועידה בשארם א־שייח ב־2017, לפי דיווחים, אך כשהגיע לקהיר התבקש לעזוב את המדינה.
בינתיים בכירים פלסטינים נאבקים, כמובן, על ירושת אבו־מאזן, ומתרבות הידיעות על ציר המחבר בין מרוואן ברגותי למוחמד דחלאן. דחלאן הוא תושב איחוד האמירויות, ונחשב למבוקש באנקרה – בין השאר בעקבות ריאיון בערוץ MBC המשדר מדובאי, שבו אמר שארדואן סובל ממחלת נפש ומהאשליה שביכולתו להשיב את האימפריה העותמאנית לימי גדולתה ולכבוש את העולם הערבי. לפי הדיווחים טורקיה אף פנתה לאינטרפול בבקשה להוציא צו הסגרה לדחלאן. וכך ההתקרבות לטורקיה למעשה עלולה לפגוע בדחלאן בתחרות על הירושה.הפגנה ברמאללה לציון עשרים שנה לאינתיפאדה, השבוע
