בחירות 2019 בקושי יצאו לדרך, וכבר האוויר מלא ריח של תככים, שחיתויות וחיסולים פוליטיים. לא רק במציאות הריאלית אלא גם בזו הווירטואלית. צבאות של בוטים מטורקיה ובנגלדש, כך התבשרנו השבוע, עומדים הכן עם פרופילים בדויים, ממתינים לגיור אינסטנט כדי להציף את הרשתות החברתיות במסרים. בסערת הבחירות הם ינפקו אלפי פוסטים מזויפים שיתמכו במועמד זה או אחר. ציפי מהוד־השרון או חיים מתל־אביב, שזה עתה נולדו ברשת, ישגרו מסרים בעד או נגד מפלגות.
הטקסט אמנם יהיה פלקטי, בכל זאת מדובר במסר מתחזה שמנפק צבא רובוטים, אבל גם גולשים מיומנים בעלי חוש ריח מפותחֿ יתקשו לסנן את הפרופילים המזויפים שיציפו את הדיונים ברשתות החברתיות. העיקרון פשוט: הכמות היא המסר. בקרוב נוצף כולנו במסרים שמטרתם לערער אותנו, להכניס ספק, להחדיר תולעת שתכרסם בנו ותגרום לנו לחשוב שאם יש כל כך הרבה פוסטים של תמיכה ציבורית במועמד או ברעיון, כנראה יש בזה משהו.
לחלופין, אם אנו, הבוחרים בשר ודם, נציף פוסט נגד רעיון או מועמד מסוימים, יש סיכוי שבתוך שעות נמצא את עצמנו תחת מתקפת בוטים. אותו פוסט, שללא התערבות כזו היה זוכה לתגובה או שניים בקושי, יהפוך למושא ביקורת של מאות או אפילו אלפי תגובות שליליות. כאלה שיגרמו למשתמש הרשת האמיתי להיכנס לפאניקה, לרדת לבונקר ואפילו להיעלם. המטרה במקרה הזה היא להשתיק את הביקורת. לגרום לכך שבפעם הבאה שנרצה לבקר מועמד לבחירות או רעיון, נהסס ונחשוב פעמיים אם בכלל להעלות עוד פוסט שיביא עלינו מתקפה רבתי, כזו שכל חברינו ומכרינו, אולי גם הבוס בעבודה, יהיו עדים לה.
אבל צבא הבוטים חסר התודעה, הנע לצלילי היועצים האסטרטגיים כמו אלפי המטאטאים בסרט המופת "שוליית הקוסם" של דיסני, הוא רק חלק מהארסנל העכשווי. לקראת בחירות 2019 יצטרפו אליהם בקרוב שחקנים חיים, טוקבקיסטים בשכר. תפקידם יהיה להיכנס לדיונים ברשת ולהטות אותם לכיוונים הרצויים להם. לא נוכל בשום שלב לדעת אם אלה דוברים אותנטיים, או שכירי חרב של יועץ אסטרטגי או משרד פרסום הפועלים לטובת מועמד פוליטי או מפלגה.
ואם בסרט "שוליית הקוסם" מגיע הרגע שבו הקוסם הזקן מתעורר, מייבש את המערה ולוקח בחזרה את מצנפת הקסמים והמטאטא – זה לא המצב אצלנו. במציאות של ישראל 2019 אין מי שיעצור את צבא המטאטאים, סליחה הבוטים, וגם לא את מקביליהם בעלי התודעה. החוק במדינת ישראל מפגר אחרי ההתפתחויות הטכנולוגיות. בפועל, הפוליטיקאים לא ממש מעוניינים לעצור את השיטפון ברשת. בטח לא שלושה חודשים לפני בחירות.
אז נכון, אנו חשופים למידע על בוטים וקמפיינים ברשת מאז הבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2016, ומה שעד לפני זמן לא רב נחשב מדע בדיוני הוא כעת חלק מן המציאות. יש היום גופים ברחבי העולם שמנטרים את הרשת כל הזמן, במטרה לחשוף התערבות של מדינות זרות בבחירות. קיימות עדויות ברורות להתערבות רוסית בקמפיין לנשיאות ארה"ב. ישנם דיווחים נוספים על התערבות רוסית בתהליכי בחירות במדינות המערב ובהן איטליה, גרמניה וצרפת. אבל משום מה, יש הרבה פחות מודעות למניפולציה מבית. רשות הסייבר פועלת להגן על ישראל מפני התערבות ברשת ברמה הטכנולוגית, אך היא לא עוסקת בתכנים. למשטרה יש יחידת סייבר, אבל יכולתה להגיב בזמן אמת מוגבלת. שלא לדבר על כך שהתערבות משטרתית בקמפיין בחירות היא בעייתית בפני עצמה.
ואם הנחת העבודה עד כה הייתה שרוסיה התערבה בתהליכי בחירות במערב כדי לקדם מועמדים נוחים יותר למדיניות החוץ שלה, או לחלופין כדי לייצר כאוס, בלבול ואי ודאות, הרי שבמציאות החדשה שנוצרה, שחקני פנים יכולים לגרום לכך לא פחות. אולי אפילו יותר. במשחק הזה הדמוקרטיה מפסידה, האזרחים מפסידים, ולא בטוח מה הפוליטיקאים מרוויחים. היחידים שנהנים הם בעלי משרדי הפרסום והיועצים האסטרטגיים, שעושים כסף אמיתי על חשבון המציאות המדומה.
בהיעדר חקיקה, אפשר היה אולי לחתור לאמנה שתיחתם בין המפלגות על כללי המשחק לקראת הבחירות הקרבות. בפועל, הסיכוי לכך שואף לאפס. לא רק בגלל אווירת הסכינאות, אלא בשל שורת המפצים הפוליטיים. במציאות כאוטית שבה מפלגות קמות, מתפרקות או נערכות מחדש, וכאשר עדיין לא ידוע מה תהיה תמונת המצב ביום האחרון להגשת הרשימות לכנסת, קשה לדבר על אמנה גורפת בין השחקנים השונים בזירה המתלהטת.
