מומחים טוענים כי המציאות איתה הישראלים נאלצים להתמודד בימים אלה והמלחמה המתמשכת עשויה להשפיע על יכולת ההתמודדות עם דמנציה. מסתבר כי להפרעת דחק פוסט טראומה יש יכולת להשפיע על תסמונת דמנטית.
"מלבד מחלות ניווניות של המוח, ישנן סיבות נוספות העלולות להוות את המקור לתסמונת הדמנציה", אומר ד"ר דורון שגיא, חבר הועד המנהל של 'האגודה הישראלית לגרונטולוגיה ויו"ר הועדה לקידום מקצוע הגרונטולוגיה בישראל, "ההשערה המדעית הרווחת כיום היא שדמנציה מושפעת משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ומאורחות חיים. המחקרים העדכניים מצביעים על כך שכשליש ממקרי הדמנציה קשורים בגורמי הסיכון המשותפים לרוב המחלות הכרוניות ומסכנות החיים הנפוצות בחברה המערבית המודרנית, ובתוכן יתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב ועוד. אחד מגורמי הסיכון המרכזיים למחלות הללו הוא מצב של דחק כרוני, מכאן שאם נתייחס לדמנציה כהשלכה אפשרית של מחלות הכרוניות המוכרות, נוכל להסיק שאף היא עשויה להיות קשורה בגורם של הפרעת דחק".
לדבריו של ד"ר שגיא, העיקרון שיכול להוביל למצב של טראומה שעלול להשפיע על דמנציה היא הסיטואציה שבה הנפגעים חווים מחדש את האירוע הטראומטי פעם אחר פעם, כאשר הנפגע עושה ניסיון להימנע ממפגש עם גירויים שיעוררו שוב את הטראומה. "הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD – Post-traumatic stress disorder) מבטאת כאמור מצב מוקצן של הפרעת לחץ שבה אדם נחשף לאירוע שנתפס כמאיים על חייו ושכנגדו אין לו את היכולת להגיב בזמן התרחשותה. אחד מהסימפטומים המובהקים של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היא ה-"חודרנות". בזמן החשיפה לאירוע הטראומטי הנפש מוצפת בגירויים שאותם אינה מסוגלת להכיל ולעבד. הגירויים הללו נותרים במוח בצורתם הגולמית ומדי פעם שבים וחודרים לתודעה ("פלאשבקים")".
דימויים, רעשים וריחות שקרו בפועל בזמן התרחשות הטראומה, שבים ותוקפים את הנפגע מציפים את תודעתו וגורמים למצוקה נפשית. "בנוסף, נפגעי הטראומה מנסים להימנע מכל דבר שעשוי להזכיר להם את הטראומה שחוו. מכיוון שהסיטואציה המעגלית לא נפתרת אלא חוזרת על עצמה, מערכת העצבים שומרת על מצב של דריכות מתמדת ועוררות יתר. מעגל זה הוא לב-ליבה של התסמונת הפוסט-טראומטית והוא יכול במידה מסוימת להסביר פגיעה ביכולות הקוגניטיביות, כתוצר סימפטומטי של הנסיון להמנע ממגע עם גירויים שיציפו מחדש את הטראומה, הפרעת הקשב הכרוכה בכך והתשישות הנובעת מדריכות היתר המתמדת. כל אלה עשויים להעיד על קשר אפשרי בין תמונת התסמינים המופיעה במצבי דמנציה לבין השלכות של הפרעת דחק הפוסט טראומטית ולא רק למצב ניווני של המוח. אין זה אומר כי הגורם הסיבתי ו/או היחיד לתסמונת הדמנטית הנו הדחק. גם לא ניתן להסיק שהמצב הטראומתי גורם באופן ישיר להחרפה", מבהיר שגיא.
בישראל כיום כ-150,000 אנשים עם דמנציה. יום האלצהיימר הבינלאומי צוין בשבוע שעבר ברחבי העולם, מועד זה מייצר הזדמנות מחודשת לקידום פתרונות שיסייעו בהתמודדות היומיומית המורכבת של החולים ומשפחותיהם. המציאות הכאובה היא שגם כיום, הפתרונות התרופתיים הקיימים עשויים לסייע בבלימה של קצב ההידרדרות בשלבים הראשונים וחלקן אף יסייע בהפחתת עצמתם של תסמינים נלווים, אך לא מעבר לזה. מצב נתון זה מחייב אותנו לאמץ דרכי חשיבה ופעולה יצירתיות לצד מהלך הטיפול הרפואי. עלינו "לחשוב מחוץ לקופסה". ביטוי זה מקבל משמעות כפולה בהקשר הנוכחי. ראשית, צריך לבדוק את הקופסה "עצמה" (המוח) ואת כלל האינדיקציות הפיזיולוגיות הרלוונטיות באמצעות המרחב הרפואי. בנוסף יש לחשוב על תופעות המתרחשות במציאות החיים "שמחוץ לקופסה" ועלולות להשפיע על תפקודה.
העמותה הארצית שפועלת למענם היא עמותת 'עמדא' למען אנשים עם אלצהיימר ודמנציות אחרות ובני משפחותיהם שהשבוע תערוך, כמדי שנה, כנס מקצועי לרופאים, אנשי מקצועות הבריאות, הסיעוד והרווחה וקובעי מדיניות. ד"ר נתי בלום מנכ"לית עמותת עמדא: "בזמנים כואבים וקשים אלו של מלחמה בפתח חשוב להיות מודעים לקשייהם של חולי דמנציה ומחלות אחרות בישראל. בשנה האחרונה כולם משלמים מחיר נפשי ופיזי משמעותי סביב הטראומה הלאומית ואנשים עם דמנציה רגישים לכך אף יותר".
כל הזקוק למידע נוסף על דמנציה ניתן להיעזר בקו החם שמפעילה עמותת עמדא במספר: 8889*
