צילום: אריק סולטן
הצילום בדירה לדוגמה בפרויקט "פרוטיאה באלקנה".
הכי מעניין
ההיכרות
באלול הקרוב יחגגו השניים את חתונת הזהב שלהם, 50 שנה לנישואיהם. שמעון ז"ל ומלכה שטראוס תבדל"א, שכנה של רפאל מבני־ברק הכירה ביניהם. ומאז עברו חמישים שנה.
אחרי הפנסיה מתחילים החיים
רפאל קם בכל בוקר בארבע ורבע ויוצא ליום עבודה כמפקח על מערכות אלקטרו־מכניות במגדלים רבי קומות: "כרונולוגית אני בגיל פנסיה, אבל יש לי עוד שנים רבות בעבודה שאני אוהב. העבודה משאירה אותי צעיר, ואני מקפיד לעשות הליכות". שרה מתנדבת כספרנית באולפנת להבה בקדומים. "לעבוד עם צעירים זה נפלא, ואני מקווה להמשיך להגיע לשם גם מהבית בפרוטיאה, לפחות פעם בשבוע". מאז גיל 12 היא מקפידה לשחות בכל יום, והיא גומאת 60 בריכות בחצי שעה.
הבית
הוריה של שרה גרו בכפר הגמלאים של פרוטיאה בשרון, והיה לה ברור שבבוא הזמן גם היא תרצה לגור במתחם כזה: "מיד כששמענו על ההזדמנות לדיור מוגן בשומרון ובקהילה דתית, התחברנו. אני רוצה להשתחרר מהעול של ניהול ואחזקת הבית". רפאל: "החלטנו שנגיע לשלב הבא בחיים במיטבנו, ולא במצב סיעודי חלילה. אנחנו בוחרים להמשיך בחיים כל עוד כוחנו במותנינו".
בונים קהילה
רפאל: "אני לא מגיע עם ציפיות גדולות, אלא מתכוון להתאים את עצמי לקהילה החדשה, להשתלב בה ולתרום במה שאוכל". שרה נרגשת מהזכות להיות חלק מבניית קהילה ציונית־דתית חדשה עם בני גילה: "ברור לנו שאנחנו לא עושים עסקה נדל"נית אלא עסקת חיים, ואני מקווה שיהיו לנו בפרוטיאה אנשים טובים שרוצים לפתח משהו חדש ומרענן".
לוקחים איתנו לבית החדש
בני הזוג ינקלוביץ אוחזים בידיהם סכין שחיטה חדה ובוהקת. "הסכין הזו הייתה של סבי ואבי, שעבדו כשוחטים בגרמניה", מספר רפאל. "כשהנאצים עלו לשלטון בשנת 1933, הדבר הראשון שהם עשו נגד היהודים היה איסור על השחיטה הכשרה. הוריי צפו את הבאות, לקחו את שתי בנותיהם (עוד חמש נולדו בהמשך) ועלו לארץ. משפחתי עסקה בבניית המדינה ובהתיישבות. אני מאמין שסכין השחיטה, בת יותר מ־250 שנה, הצילה את חיינו. הוריי הבינו שבמקום שאי אפשר לקיים בו שחיטה יהודית, לא יהיה מקום ליהודים. גם היום מנסים באירופה לאסור את השחיטה, ולצערנו היהודים לא מבינים שזו עלולה להיות שוב קריאה לעלות ארצה".