אגורפוביה (Agoraphobia), המכונה בעברית בעת חוצות, היא סוג של הפרעה נפשית המסווגת כהפרעת חרדה, היא גורמת לחרדה ולתחושת פחד במקומות ציבוריים ופתוחים. הפחד של אדם המאובחן עם אגורפוביה הוא אינו הגיוני או שהוא מוגזם בעוצמתו, וכל יציאה מהבית משפיעה על התנהגותו. לכן, רבים מהאנשים הסובלים מההפרעה מסתגרים בביתם, נמנעים ממצבים יומיומיים החיוניים לשגרת החיים התקינה, וכאשר הם חייבים לצאת מהבית הם לרוב יעדיפו ליווי צמוד של אדם קרוב. פרופסור לאון גרינהאוס, בעל וותק של יותר מ 4 עשוים בתחום הפסיכיאטריה, מסביר על הנושא.
“אנשים הסובלים מאגורפוביה נמנעים ממצבים המעוררים בהם חרדה, ומאחר והתופעה גורמת להם לתחושת פחד במקומות הומי אדם, הם נמנעים מיציאה מהבית ומשהות במקומות סואנים ועמוסים בבני אדם”, אומר פרופסור לאון גרינהאוס. האגורפוביה יכולה להיות מקלה יחסית עד רחבה ועצמתית.
מקור המילה הוא בשפה היוונית, כאשר אגורה ביוונית הוא מקום מפגש או שוק, והתופעה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית באיכות חייו ובתפקודיו של האדם. על פי נתוני ארגוני הבריאות בארץ ובעולם, כ-2% עד 6% מכלל האוכלוסייה הבוגרת סובלים מאגורפוביה, כאשר שכיחות התופעה גבוהה יותר בקרב נשים. ההפרעה עשויה להתפתח ולהתפרץ בכל גיל, ברוב המקרים ניתן להבחין בתסמינים של ההפרעה בסביבות גיל 25. בנוסף, כ-30% מהאנשים בעלי הפרעת אגורפוביה סובלים גם מהפרעת פאניקה (Panic Disorder), ואגורפוביה יכולה להיות עם או ללא התקפי פאניקה. הטיפול באדם הסובל מהתופעה ללא התקפי פאניקה נחשב למורכב יותר.
הכי מעניין
לטענת פרופסור לאון גרינהאוס, לאגורופוביה יש תסמינים מוכרים, ואדם הסובל מההפרעה ינסה להימנע מהמצבים הבאים:
- נסיעה באוטובוס, מונית או רכבת, במקרים החמורים האדם יחשוש גם מנסיעה ברכב פרטי.
- שהייה במקומות ציבוריים פתוחים כמו שווקים, מגרשי חנייה, פארקים הומי אדם, גינות ציבוריות, טיילת וכו’.
- הימצאות במקומות מקורים או בחללים סגורים כגון: חנויות, מרכזי קניות, בתי קולנוע, תיאטרון ועוד.
- עמידה בתור או עמידה בתוך קהל.
- הימצאות במטוס ו/או ספינה.
- הימצאות לבד מחוץ לבית, ובמקרים מסוימים סובלים גם מפחד מלהישאר לבד בדירה.
מה גורם להופעת אגורפוביה?
פרופסור לאון גרינהאוס מסביר שהחוקרים חלוקים בעדותיהם בנוגע לסיבות המדויקות הגורמות להפרעה, עם זאת מחקרים חדשים בתחום מצביעים על כך שיש שילוב של אחד או יותר מאחד מהגורמים הבאים:
- גנטיקה (גורמים תורשתיים).
- גורמים נפשיים.
- הפרעת פאניקה (אגורפוביה היא משנית להפרעת הפאניקה).
- הפרעה במודעות המרחבית הבאה לידי ביטוי בחוסר יכולת להבין את מצב הגוף ביחס למרחב.
“הסימפטומים הגופניים של ההפרעה לרוב דומים מאוד לסימנים של התקפי הפאניקה”, אומר פרופסור לאון גרינהאוס. “הסימפטומים העיקריים יכולים להיות הזעה, רעד, נשימות מהירות, תחושת מחנק וקשיי נשימה, כאבי ראש, בחילות, התעלפות, חום גלי, תחושת נימול בגפיים, יובש בפה, מועקה בחזה, קצב לב מהיר, פרפרים בבטן, טנטון, חולשה ועוד”.
הסימפטומים הנפשיים של אגורפוביה כוללים בין היתר מחשבות ורגשות הקשורים לחרדה ולפחד, הסימפטומים הנפשיים יכולים להופיע יחד עם הסימפטומים הגופניים או בנפרד. הסימפטומים העיקריים הם פחד מהתקף פאניקה כאשר שוהים מחוץ לבית (למרות שניתן לחוות את ההפרעה גם כשנמצאים בבית), פחד מאיבוד השפיות ומאיבוד שליטה, פחד לחוות התקף פאניקה בציבור הרחב וחשש ממבוכה, מהשפלה, מנעיצת מבטים מהסובבים, תחושה של אימה, פחד מהתעלפות ועוד.
פרופסור לאון גרינהאוס מסביר שאבחון אגורפוביה מבוסס על אפיון הסימפטומים הגופניים והנפשיים האופייניים להפרעה, לכן אדם הסובל מסימפטומים שונים חייב לפנות לרופא המשפחה, אך עדיף לפנות לפסיכיאטר כדי לעבור אבחון מקצועי ולהתאים את הטיפול הנכון.
הטיפול באנשים הסובלים מאגורפוביה כולל בדרך כלל טיפול גם בהפרעת הפאניקה. כיום, הטיפול המומלץ מבוסס על טיפול תרופתי בשילוב טיפול פסיכותרפי. התרופות נועדו למצבים בהם סובלים גם מהתקפי פאניקה משמעותיים. יש מגוון שיטות לטיפול פסיכותרפי אך הגישה המרכזית היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי המבוסס על חשיפה הדרגתית למצבים הגורמים לסטרס.
האמור בכתבה כולל תוכן ומידע מסחרי/שיווקי , ומערכת מקור ראשון אינה אחראית למהימנותו. פרסום התכנים והמידע המסחרי בכתבה אינו מהווה המלצה או הצעה מצד מערכת מקור ראשון לרכוש ו/או להשתמש בשירותים או המוצרים בכתבה.