"הורים סיפרו לי על התמכרויות קשות, על ילדים שעוברים חרם בגלל המשחק"

הוועדה לזכויות הילד בראשות ח"כ קטי שטרית, קיימה היום (שני) דיון שעסק במוגנות ילדים ובני נוער במשחקי מחשב ברשת.

על פי העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית בשימוש של ילדים צעירים ובני נוער באפליקציות ומשחקים מקוונים. אחת הפלטפורמות הפופולריות ביותר היא Roblox, שבה משחקים מדי יום למעלה מ־85 מיליון ילדים ברחבי העולם, ומאות אלפים בישראל, חלקם מתחת לגיל 10. למרות מראית העין של פלטפורמה המעודדת יצירתיות ושיתוף פעולה, Roblox מהווה בפועל סביבה בלתי מבוקרת ומסוכנת. ילדים נחשפים בה לבריונות, תכנים מיניים, פדופיליה, שידול לרכישות דיגיטליות, גניבות והתמכרות למסכים. מחקרים ודיווחים בינלאומיים מתעדים פגיעות מיניות ורגשיות חמורות שנגרמו לילדים בעקבות חשיפה למשחק.

את הדיון יזמה מור דקל, יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך ואם לשלושה (6,9,11), שחשה את השפעת המשחק הפופולארי על בשרה, והחליטה להביא את הנושא אל שולחן הדיונים במטרה להפעיל רגולציה על משחקים מעין אלה, בדומה למדינות אחרות בעולם. "בחופש הגדול הרובלוקס נכנס לחיינו וראיתי שינוי בהתנהגות של הילדים שלי כמו הסתגרויות ארוכות בחדר, בקשות חוזרות ונשנות להארכת הגבלת הזמן של האינטרנט, דרישות להשתתף באיוונטים של המשחק, גם שמעתי צעקות ותגובות קיצוניות שהן לא פרופורציונליות ולא תואמות לילדים בגיל שלהם", מספרת דקל ל'מקור ראשון', "יום אחד, הן ה-9 שלי הגיע אלי בוכה ואמר לי, 'אימא, גנבו לי'. לקח לי זמן להבין שגנבו לו משהו מהמשחק, ושזה קשור באפליקציה. הקיצוניות בתגובה, והפגיעה מהחבר שלו על משהו שהוא הגדיר כ'סקאם' הפתיעה אותי מאוד. כשחקרתי על האפליקציה עם אנשי המקצוע, חשכו עיניי. הבנתי ששבע מדינות בעולם כבר הוציאו את האפליקציה מהחוק וחסמו אותה, ומדינות כמו ארה״ב ואירופה עובדות על רגולציות חזקות כי כמות התלונות למשטרה והסיפורים המזעזעים הם פורצי דרך ברמת האפליקציה".

למרות שעל פניו האפליקציה נראית תמימה ולא מזיקה, מסתבר שהיא מהווה פלטפורמה לפעילות שלילית שבקלות חוצה את הקווים ועשויה להפוך לפלילית. "ילדים נחשפים לצ'אטים פתוחים וליותר מ-40 מיליון 'עולמות', מעין משחקים פתוחים בהם יכולים לשחק במקביל עם אלפי אנשים מכל הסוגים בכל העולם. זהו גן עדן של פדופילים שנמצאים בצ'אטים של המשחקים הללו. יש למשחק גם 'רובקס', מטבע וירטואלי לכל דבר, כמו ביטקוין, שהילדים מרוויחים וקונים איתו. הרובקס הזה הפך להיות מקור לסחיטה באיומים בין ילדים, בין ילדים למבוגרים. פדופילים מנצלים ילדים ואומרים להם לשלוח להם תמונות מסוימות בתמורה לתשלום באמצעות ה'רובקס'".

דקל החליטה להוציא את המשחק מביתה, אלא שאז גילתה שהטלת האיסור לשחק במשחק פוגעת בילדיה באופן חברתי, כיוון שכל הכיתה משחקת במשחק הזה. "הבנתי שיש פה בעיה חברתית לאומית ובינלאומית שצריך לתקוף אותה מכמה כיוונים: בהסברה ובחוק. כאשר פניתי ברשת החברתית אל הורים על חוויית הרובלוקס, נפתחה תיבת פנדורה. קיבלנו מעל ל-450,000 חשיפות לפוסט בשלושה ימים. הורים סיפרו לי על התמכרויות קשות, על ילדים שלא הולכים לבית ספר, על ילדים שעוברים חרם חברתי בגלל המשחק, ילדים בני תשע ועשר שעושים סחר ברובלוקס וגונבים לילדים אחרים מהשכבה כסף או דמות במשחק, וסוחטים באמצעותם כסף אמיתי מאותם ילדים. יש הורים שפנו אליי עם פגיעות מיניות קשות. דיברה איתי מנהלת בית ספר שאמרה לי שיש לה כיתות שלמות שהתפרקו חברתית בבית ספר בגלל הרובלוקס, ילדים לא מגיעים לבית ספר ולא קמים בבוקר, וכמנהלת אין לה שום סמכות או יכולת, כי היא לא יכולה לאסור את המשחק ברובלוקס. אין בקרה".

בוועדה עלה כי ילדי ישראל חשופים לסיכונים שצוינו ללא כל פיקוח או הגנה ממסדית. הורים נאלצים להתמודד לבדם מול אלגוריתמים המעודדים רכישות, התמכרות וחשיפת ילדיהם לתכנים פוגעניים. דיווחי מורים והורים מעידים על ירידה בריכוז, הפרעות שינה, התפרצויות זעם ותחושת ניתוק חברתי בקרב ילדים צעירים, כתוצאה מחשיפה ממושכת לאפליקציות אלו. היעדר חקיקה מותאמת לילדים רכים מותיר את ישראל מאחור ביחס למדינות המובילות. 

קרן רוט איטח, מנהלת אגף סיוע ומניעה במשרד החינוך אמררה בוועדה כי "התפקיד שלנו הוא גם לייצר מוגנות כמו רגולציה וחקיקה, וגם שהשדה החינוכי יהיה בתוך גבולות. משרד החינוך לוקח את זה כאתגר וכבר שנים פועל בנושא. העבודה החינוכית מתפרשת בכמה ממדים, האתגר הגדול הוא לתת לילדים מיומנויות וכלים להתמודד עם התופעה, אנחנו מכשירים את הצוותים החינוכיים, יש לנו תכניות חינוכיות שעוזרות לילדים להבין מצד אחד את האפשרויות לצד הסיכונים. אנחנו מעלים את המודעות. יש לנו תכניות ממוקדות שמנחות את הילדים איך לפעול".

בוועדה השתתפו גם ילדים שסיפרו על החוויות הפוגעניות שנחשפו אליהן ברשת תוך כדי שימוש באפליקציות "תמימות". זיו שריקי בת 12 וחצי סיפרה על סנאפצ'ט, "היא נראית כמו אפליקציה כיפית, אבל יש בה גם הרבה סכנות. יש בה מפה שמראה איפה אתה נמצא. זה נראה תמים, אבל זה יוצר סכנות - אנשים יכולים לאיים עליך ולומר שהם יכולים לבוא אליך. לפעמים פונים אליך גם אנשים שאתה לא באמת מכיר. הם יכולים להעמיד פנים שהם בגיל שלך, וזה מסוכן. הרבה ילדים גם מרגישים שהם חייבים להיות מחוברים כל הזמן כדי לא להיעלם. זה יוצר לחץ, התמכרות ופוגע בשינה ובלימודים. לפעמים גם מגיעים תכנים אלימים, מיניים ומשפילים, וגם בלי שהתכוונת. קשה מאוד לשלוט בזה".

יהלי יעקב, בן 15, הוסיף: "אפליקציית  אומיגל היא אפליקציה פופולרית ומפורסמת, והפגיעות שם בילדים קטינים ונערים כל כך מנורמלת ולא מדברים עליה מספיק. זו אפליקציה שפותחים בה חשבון תוך שתי דקות, ואפשר לעשות שיחות וידאו עם אנשים מכל העולם. לא משנה גיל ולאום - ובלי שום סיווג צנזורה או בדיקת הזדהות. המון אנשים מבוגרים מנצלים את התמימות של ילדים קטינים בפלטפורמה הזאת. אני מכיר אופן אישי ילדה תמימה שחשפה שם את הגוף שלה, ולא ידעה שהיא מצולמת. מי שהיא פגשה פרסם את הסרטון הזה, והוא הגיע להמון קבוצות בטלגרם, גם בחו"ל. יש המון סחר בסרטונים האלה. זה מזעזע וחיים נהרסים תוך שנייה, תוך רגע אחד של טיפשות, ואין דרך לאכוף את זה".

הוועדה קיימה ב-4 בפברואר 2025 דיון שעסק במדיניות הגבלת גיל השימוש ברשתות החברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות אחרות. מנתונים שהוצגו בוועדה על ידי חוקרת מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי בישראל הגיל הממוצע לקבלת סמארטפון ירד מ7.6- שנים (בשנת 2015) ל– 6.6 (בשנת 2025); ילדים מבלים כ- 12 שעות ביום מול מסכים; כ73% מהילדים נחשפו לתוכן פוגעני. מסקירה של הממ"מ עולה כי במאי 2025 פרסם הOECD  דו"ח ובו סקירה מקיפה על מצבם הנוכחי של ילדים בסביבה הדיגיטלית. לפי ממצאי הדוח, העולים בקנה אחד עם ממצאים של גופים בין-לאומיים נוספים, גיל החשיפה של ילדים למסכים הולך ונעשה מוקדם יותר ויותר, בקצב שהתגבר מאוד במהלך השנים האחרונות.

יו"ר הוועדה, ח״כ קטי שטרית: ״דו״ח משרד התקשורת מצביע בבירור על הצורך בהקמת מנגנון ורגולציה של חובת סיווג גיל וסינון תוכן מסוכן. מדינות רבות כבר קבעו חוקים מפורשים כאלו - אסור למדינת ישראל להישאר מאחור. העובדה שחברת ״מטא״ והרשתות החברתיות שהוזמנו לא הגיעו לדיון - מקוממת ואומרת דרשני. מדובר באתגר בין-משרדי שמחייב שיתוף פעולה בין משרד החינוך, משרד המשפטים, הרשות להגנת הפרטיות, חברות הטכנולוגיה וההורים. חובה עלינו לחזק את המודעות בקרב הורים וילדים, ולהטמיע מערכות דיווח ומניעה יעילות. כל יום שבו אנחנו לא פועלים הוא יום שבו עוד ילד נפגע״.