החום הכבד כיכב השבוע במהדורות החדשות בארה"ב. הוא גרם לשרפות ואפילו להתמוטטות של כביש באוקלהומה. בטקסס הדרומית כבר רגילים, וחדר הישיבות ב"קיוויט", אתר הבנייה הגדול בעיירת הנמל קורפוס קריסטי, ממוזג היטב.
דקות אחדות לפני שאנחנו יוצאים ממנו לסיור באתר הבנייה של אסדת הקידוח לווייתן – מה שהם מכנים "החצר", 400 דונם של צינורות, מנופים ואלפי פועלים – אנחנו עוברים סדנת בטיחות מזורזת: הקסדה חייבת להיות מחוברת לאבזם החגורה, כדי שאם תיפול היא לא תפגע במישהו. נעלי הספורט מוחלפות במגפי עבודה. אנו עוטים משקפי מגן, ובכל פינה יש מים לשתייה.
כבר למעלה משנה, 1,400 איש עובדים כאן על בניית האסדה שאמורה להפוך את ישראל למעצמת אנרגיה אזורית. בכניסה למספנה שהאסדה נבנית בה מתנוססים ארבעה דגלים – דגל ארה"ב, דגל ישראל, דגל טקסס ודגל ארגון הבטיחות האמריקני (בהנהלת פרויקט לווייתן משתבחים ב־1.5 מיליוני שעות עבודת אדם בלי תאונה, נתון מעורר מחשבה על רקע הדיווחים התדירים על מוות ופציעה בעבודה של פועלי בניין בישראל).
בכלל, הבטיחות היא מוטיב חוזר בביקור של משלחת העיתונאים הישראלים שהגיעו השבוע לטקסס כאורחי חברת קידוחי הגז והנפט "נובל אנרג'י". נדמה שעל רקע מחאת תושבי חוף הכרמל נגד הקמת המתקן 10 ק"מ מול חוף דור, לנובל אנרג'י חשוב להרגיע את הרוחות.
אנחנו יורדים מהאוטובוס הממוזג למרגלות ה"ז'קט", מפלצת צינורות בגובה 86 מטרים. המתקן הזה הוא רגליה של האסדה, והוא נבנה בשכיבה, ממש על סף מי המפרץ. כשיינתן האות, בעוד ארבעה חודשים, המתקן יועמס על דוברת משא שתפליג במשך קצת מעל חודש עד למול חופי ישראל. לאחר מכן יגלוש המתקן העצום אל הקרקעית ויחובר ליתדות ענק שנחצבו שם. בראש המתקן מונף דגל ישראל גדול, ומשם – בגובה 60 מטרים – אפשר לצפות בבנייתם של שני חלקי האסדה: מערך תפעול הפקת הגז ועיבודו, ומערך הזרמת החומר נוגד הקפיאה (MEG) לצינורות, כדי למנוע התגבשות משינויי טמפרטורה בעת הקידוח.
ממרומי הז'קט, ביני זומר, סגן נשיא נובל אנרג'י לעניניים אזוריים, מסביר שכל המיזם נבנה כחליפה מותאמת במיוחד לשדה הגז לוויתן. "86 מטר של ה'ז'קט' זה בדיוק גובה פני הים במיקום שנבחר למיקום האסדה, כך שאי אפשר להזיז או לשנות מיקום. לכל קידוח יש מאפיינים ייחודיים, וכשיוצאים לדרך מתכננים במדויק את כל המתקנים והרכיבים שיתאימו לאופי של הקידוח, לאתגרים שלו ולצרכיו".
שדה הגז לווייתן התגלה בסוף 2010, ונחשב לגדול ביותר במימי הים התיכון. לפי המודלים החישוביים הוא מכיל כ־622 מיליארד מטר מעוקב של גז – פי שניים מבמאגר תמר, שכבר מספק גז טבעי לישראל. השותפות בתגלית לווייתן, נובל אנרג'י יחד עם "דלק קידוחים" ו"רציו", העדיפו להמתין עם הפיתוח עד שיתבהר הנושא הרגולטורי. בדרך לשם הוקמו שתי ועדות, התחולל דיון ציבורי סוער, נערכו הפגנות, ובאוגוסט 2015 אושר מתווה הגז בממשלה ולאחר מכן בבג"ץ. רק בפברואר 2017 הודיעו השותפות בלווייתן על החלטת ההשקעה הסופית בו, והקטר יצא לדרך.
שדה הגז עצמו נמצא כ־130 ק"מ מחופי ישראל, בתוך המים הכלכליים אך מחוץ למים הטריטוריאליים. גודלו שווה ערך לגודל של גוש דן רבתי. בצורתו הגולמית הגז כלוא בתוך סלע: הסלעים מפוררים ונשאבים יחד עם הגז, ומערכת סינון מיוחדת מפרידה בין הגז לחלקיקי הסלע, המושלכים בחזרה לים. הקידוח יתקיים באמצעות ארבע בארות: בקרקעית הים, מתחת ל־1.7 ק"מ של מים, ייערכו קידוחים בשכבת הסלע עד כ־3.3 ק"מ מתחת לקרקע – ובסך הכול כ־5 ק"מ מתחת לפני הים. מערכת צינורות תעביר את הגז אל האסדה הימית, מול חוף דור, הממוקמת על "מדף יבשתי" שאחריו קרקעית הים עמוקה יותר. האסדה תשלים את תהליך ההפקה ותזרים את הגז למתקן הקבלה, המחובר למערכת ההולכה הארצית של הגז הטבעי.
בהאנגר גדול של חברת "טרנדסטר" ביוסטון אפשר כבר לראות את החלקים שירכיבו את הקידוח עצמו: מצינורות בכל מיני גדלים וצורות ועד ראש הבאר, שמוטבע בו דגל ישראל. כולם צבועים בצבעי צהוב כחול וכתום, שנבחרו לאחר שמחקר קבע כי בעומק הים אלה הצבעים שניתן להבחין בהם ביתר קלות במוניטורים שעבדו בצבעי שחור־לבן. היום אמצעי הצילום והחוזי משוכללים עשרת מונים, אבל הצבעים נותרו כשהיו. הרכיבים הללו יתחילו להישלח לישראל כבר בחודש הבא, ולאחר מכן יותקנו במעמקי הים באמצעות רובוטים מיוחדים הנשלטים מרחוק.
כ־7,000 איש מ־25 ארצות עובדים ברחבי העולם על המיזם הזה, ומעל 200 ספקים במדינות רבות. בנובל מדגישים את המעורבות של חברות ישראליות בו. "משק הגז הטבעי בישראל עדיין בחיתוליו, ולכן התעשייה הקשורה לזה רק מתחילה להתפתח", אומרים שם. "אנחנו נותנים עדיפות לספקים מישראל – כמובן, אחרי שאנחנו בודקים את טיב המוצר, ואת היכולת שלהם לספק אותו מבחינת היקף ההזמנה ולוח הזמנים". סיור באסדה הנבנית מגלה לדוגמה ברזים נושאי לוגו של חברת "הבונים" מכפר־הנשיא, שסיפקה אלפי ברזים למיזם.
בחודשים האחרונים כבר החלו עבודות הפיתוח מול חוף דור, ואיתן התגברה המחאה נגד קידוח לווייתן, שכוללת סרטוני הסברה בפייסבוק, מחאות תושבים והפגנות, והקמת מאהל במקום שנערכו בו העבודות. המוחים טוענים שהקמת האסדה במרחק 10 ק"מ משמורת חוף יפה עלולה לייצר נזק סביבתי, הן בגלל פליטת גז הבנזן מתהליך ההפקה והן בגלל השאיפה להעביר ליבשה קונדנסט, נפט גולמי שהוא תוצר לוואי מתהליך עיבוד והפקת הגז.
בנובל דוחים את הטענות. לגרסתם, פליטת הבנזין הצפויה תהיה בסדר גודל של כ־200 ק"ג בשנה, שווה ערך לפעילות של חמש תחנות דלק. "בתמר היו חריגות מסוימות מהיעדים, והשקענו 30 מיליון דולר כדי לצמצם את הבנזן", מסביר זומר. באשר לקונדנסט, סגן הנשיא לעניינים אזוריים מסביר שחייבים למצוא לו פתרון: "נוכל להפיק 1,500 חביות ביום, שיוזרמו ישר לבתי הזיקוק".
נובל אנרג'י הוקמה לפני 86 שנה, ופועלת בישראל כבר למעלה משני עשורים, עוד מימי שותפות "ים תטיס". קית' אליוט, סגן נשיא בכיר לפעילות הימית, מספר במפגש במטה החברה שישראל מרכזת כ־16 אחוז מהשקעותיה של החברה. "זה יגדל עוד לקראת 2020. קידוח לווייתן ישים את ישראל על המפה מבחינת ייצוא הגז, בעיקר למצרים וירדן. זו הזדמנות עצומה להביא לצמיחה של המשק הישראלי וגם של הכלכלות במדינות מסביב". זומר מוסיף, עם זאת, ש"הגז הוא לא המשיח. הוא לא בהכרח יביא שלום, אבל הוא מביא אנשים לדבר זה עם זה".
אליו, דור שלישי לתעשיית חיפושי הנפט והגז, מכיר את המחאות הירוקות מאז ומתמיד. "היו לנו הפגנות בעבר. אנשים מפחדים מהלא נודע, כשמדברים איתם התמונה משתנה". אנחנו שואלים אם הוא מצפה מהממשלה להתנהלות אחרת. "אנחנו מצפים שתהיה ברורה בדרישות שלה. הממשלה נתנה לנו את ההצעה להשקעה ולפיה קיבלנו החלטה. על בסיס זה השקענו מיליארדים דולרים בחוזים, אנחנו עומדים במחויבויות, ומצפים מהממשלה לעמוד בהתחייבויות שלה".
זו הפעם הראשונה שעיתונאים מישראל מגיעים לסייר במתקנים של נובל אנרג'י ביוסטון. אליוט אומר במרירות מה ש"ישראל היא מקום מאתגר לעבוד בו. כשחברות מסתכלות מבחוץ הן לא יודעות אילו חוקים ישתנו. לא מתפקידי לבקר את המדיניות הישראלית, אך מנקודת מבטי כגורם בתעשייה – אתה לא יכול להשקיע 4 מיליארד דולר שיהיו תלויים בהחלטה אחת. אבל אנחנו שם כבר 20 שנה, ומאמינים שלטווח ארוך ההשקעה משתלמת בישראל ובאזור".
בחדר הישיבות באתר הבנייה בקורפוס קריסטי מבקש לוי בירמן, ממנהלי הפיתוח של האסדה, להציג לנו סרטון הדמיה של אסדת לווייתן לאחר השלמתה. למרות השם היהודי משהו הוא נוצרי קתולי שגדל באוקלהומה, ונחשף לישראל רק כשהגיע לאשדוד לפני שבע שנים, לעבוד בפיתוח של אסדת תמר. כשהסרטון מתחיל בוקעים מהרמקולים צלילי שירו של עומר אדם, "שני משוגעים". הישראלים בחדר צוחקים. כשלוי שואל מה פשר החיוכים אנחנו מסבירים לו שזהו אחד מהשירים הכי מושמעים בישראל. "כמו איזה שני משוגעים בחוף", אחד הנוכחים מנסה לתרגם לו את המילים. "טוב, האמת שזה יכול להתאים גם כאן", הוא מחייך.
