בשבוע שבין כסה לעשור, כשכולנו עורכים חשבון נפש קהילתי ופרטי, ובמיוחד לאור משבר הקורונה שמצריך את כולנו גם לצמצום הוצאות אפשר וכדאי להקדיש קצת זמן גם ל"חשבון נפש צרכני" ולשינוי אפשרי בהרגלי הצריכה שלנו. אילו חטאים צרכניים מבצע הצרכן הישראלי במהלך השנה? האם אנחנו בכלל שמים לב מה אנו לוקחים לפני שאנו מניחים את המוצרים בעגלת הקניות? האם בתרבות הצריכה העכשווית אנחנו מקדישים מחשבה להבדל שבין "רוצה" ו"צריך"?
המועצה הישראלית לצרכנות מציגה את המדריך השלם לחשבון נפש צרכני – בתקווה למחילה ולשנה צרכנית טובה יותר.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
קצב חדש: חשבון הנפש והלקחים מהקורונה
עולם הפוך: כשאין טיעונים אז מקללים
עיתונאים שמאתרגים את ההפגנות מועלים בתפקידם
לא התמקחתי. קיבלתי כגזירת שמים את גובה העמלות, הריביות והפיקדונות בבנק, את המחיר שהציעו לי בטלפון לספק הכבלים, הלוויין, הסלולר או האינטרנט. קיבלתי בהכנעה גם את גובה דמי הניהול בביטוח. האם המחירים הללו הם גזירת גורל? ממש לא. בשוק תחרותי כפי שקיים בישראל, ניתן ואף רצוי להתמקח על המחירים הללו. זה עשוי לחסוך לכם כסף רב.
לא קראתי את האותיות הקטנות – לא בדקתי את פרטי המבצע, לא שאלתי אם המחיר כולל הרכבה או הובלה, לא שאלתי מהם תנאי הביטול לעסקה, לא ראיתי שהקופון שרכשתי לא תקף בסופי שבוע. מצבים שמוכרים לכולנו, וכשהם מתרחשים – מעלים בנו תחושת תסכול והבטחה פנימית ש"זה לא יקרה לנו יותר". אז אולי בשנת תשפ"א זה אכן לא יקרה לנו?…
לא פתחתי את המיילים שהודיעו על סיום המבצע, וכך לא ראיתי שהתעריף עלה בעשרות אחוזים. לא פתחתי את ההודעות מהפנסיה, מהבנק ואת המכתבים מקופת הגמל וקרן ההשתלמות. לא פתחתי את חשבונות ותדפיסי האשראי ובדקתי שכל מה שחוייבתי עליו – אכן רכשתי. אפילו כשהגיע החשבון בתום הארוחה במסעדה – מיהרתי לחייב את האשראי ולא הסתכלתי בכלל האם כל מה שהופיע בחשבון אכן הוזמן.
לא השוויתי. יצאתי לסופר בלי להשוות מחירים (ובלי רשימה – מצב שגורם תמיד להגעה לקופה עם עגלה מלאה), לא השוויתי את קריאת המונה שבחשבון של חברות החשמל/מים/גז למספר בגינו חוייבתי על-ידי החברה, לא בדקתי חשבונות וקבלות לאחר רכישה וגם אם ראיתי שהמחיר המודפס על גבי המוצר נמוך מהמחיר שנגבה בחשבון – בחרתי שלא להתעקש. רק אני מפסיד מכך.
לא התייעצתי לפני ביצוע עסקאות גדולות ומסוכנות עם רואה חשבון, עורך דין, טכנאי או כל גורם מקצועי. על שרכשתי דירה והסתמכתי "על עיוור" ועל עורך הדין של הקבלן בלי שקיבלתי הסברים מלאים על ההסכם ומשמעותו, קניתי רכב מבלי לקחת אותו לבדיקה במכון מהימן.
אמרתי "כן" מבלי לחשוב. הציעו לי הלוואה בתנאים נוחים במסרון מגורם שאני לא מכיר, הבטיחו לי למצוא כספים אבודים, מסרתי את פרטי כרסיס האשראי שלי "רק כבטחון" ונתתי אמון באנשים שאני בכלל לא מכיר. לא בדקתי ברשתות החברתיות תלונות או חוות דעת לפני שנתתי את פרטי כרטיס האשראי בלי לוודא כמה הם הגונים ומבלי לקבל מסמכים מפורטים עם פרטי הרוכל והעסק שהוא מייצג.
שילמתי מראש: רכשתי רהיטים, מכשירי חשמל וחבילות תיירות – ושילמתי את מלוא הסכום מראש כי הבטיחו לי הנחה, וזאת עוד לפני שקיבלתי את המוצר, ולא בדקתי אפשרות חרטה או ביטול.
לא התעלמתי ממבצעים ראיתי שלט של מבצע "קנה שני מוצרים – קבל אחד חינם", למרות שאין לי מה לעשות עם 3 קילוגרם של גבינה צהובה. לא בדקתי מה המחיר האמיתי של המוצר, לא ביררתי כמה הוא עולה בלי מבצע במקום אחר. האמנתי לאתרים שהבטיחו מוצרים במחיר נמוך מ"מחיר המחירון", רכשתי מוצרים שלא הייתי צריך רק כי האמנתי שזה מבצע והבטיחו לי שזו הזדמנות חד-פעמית ובלתי חוזרת.
לא שאלתי או בדקתי אם מגיעות לי הטבות או הנחות (חייל משוחרר, הורה יחיד, מובטל, קשיש, עולה חדש, תושב עיירות פיתוח), לא דרשתי מהרשות המקומית הנחות המגיעות לי או קיימות לי בדין, כמו פטור מארנונה על נכס ללא שימוש, קצובת מים לגינון או תעריף מים מוזל בשל גודל משפחתי.
האמנתי – האמנתי לכל הבטחות בית העסק ש"הכל יהיה בסדר" ו"אל תדאג, זה בטוח יגיע בזמן", האמנתי להבטחות לא כתובות על תוספות, על תנאי תשלום, מועדי אספקה וכד', ולא עמדתי על דרישתי כי כל הבטחה תירשם בהסכם ובאופן ברור. לא ביקשתי אישור בכתב לתנאי העסקה, לא דרשתי טופס גילוי המפרט את כל תנאי העסקה, לא לקחתי בחשבון לפני ביצוע עסקאות לרכישת מוצר את תנאי תעודת האחריות.
במועצה הישראלית לצרכנות מאחלים ששנת תשפ"א תהיה שנה צרכנית טובה יותר. ואם נפגעתם – אל תהססו לעמוד על שלכם ולהתלונן. אנחנו כאן בשבילכם.
