"כשהייתי ילד", כתב פעם העיתונאי תומס פרידמן מהניו־יורק טיימס, "ההורים שלי היו אומרים לי 'תאכל, יש מיליארד סינים רעבים בעולם'. היום אני אומר לילדיי, 'תלמדו, יש מיליארד סינים רעבים בעולם'".
בסין ישנם כיום 1.4 מיליארד איש, ולא רק שרבים מהם עדיין די רעבים – הגיע השעה שנפנים שהם גם לומדים ומוכשרים יותר מרוב אזרחי העולם. וכן, הם ככל הנראה לומדים ומוכשרים הרבה יותר מרוב ילדי ישראל. ואחרי שהבנו שאלה הם פני הדברים, קשה להבין מדוע אנחנו עדיין לא רועדים מפחד שהם יחליפו אותנו יום אחד במקום העבודה.
הרבה מילים נשפכו לאחרונה בעקבות פרסום התוצאות העגומות של מבחני פיז"ה, שבוחנים אחת לשלוש שנים את בני ה־15 (כיתות ט' וי') בעשרות מדינות ברחבי העולם בשלוש קטגוריות – מדעים, מתמטיקה וקריאה – ומיקמו כעת את ישראל בתחתית הדירוג העולמי.
אבל במקביל, לצד הצרות שלנו (אם כי חשוב להדגיש שתלמידי המגזר היהודי עקפו מעט את ממוצע מדינות ה־OECD, והתוצאות הנמוכות במגזר הערבי הן שהביאו אותנו לתוצאות הנמוכות והמטרידות), כדאי להביט בהערצה מעורבת בחשש על הסינים שהצליחו להתברג בראש הרשימה בכל הקטגוריות שנבחנו ולהשאיר אבק לרוב מדינות העולם: הסינים קיבלו 590 נקודות במדעים, מול 489 בממוצע מדינות ה־OECD, ו־462 כאן אצלנו בישראל; הם השיגו 591 נקודות במתמטיקה – מול 489 בממוצע מדינות ה־OECD, ו־463 בישראל; והם קיבלו 555 נקודות בקריאה – מול 487 בממוצע מדינות ה־OECD, ו־470 בישראל.
אז נכון שהמבחנים בסין נערכו רק בארבע הערים הגדולות, אבל גם אם הן יוצאות דופן, כדאי לקחת בחשבון שכבר היום גרים בהן כ־60 מיליון בני אדם ושישנה תנועה אדירה של הכפריים הסינים אל הערים הגדולות ואל בתי הספר שבהן. מזווית אחרת, מתברר למשל שהציון הממוצע של תלמידי ישראל "המצטיינים" היה בסך הכול קרוב לציון הממוצע שהשיגו התלמידים "בעלי ההישגים הנמוכים ביותר" בסין.
בכל מקרה, לא מדובר רק בתוצאות מעליבות. בעולם הגלובלי והטכנולוגי שבו אנחנו חיים, ישנה חשיבות אדירה להשכלה ולמיומנות של בני הדור הבא. מי שרואה את אלפי הסינים על הפיגומים אצלנו ברחבי הארץ, מוכרח להפנים שמחר בבוקר הם יכולים לשבת גם ליד שולחן העבודה שלנו במשרד. נכון להיום, התוצר לנפש בסין עומד על 17 אלף דולר, לעומת 41 אלף דולר פה אצלנו. לפחות לפי תוצאות מבחני פיז"ה, שמתיימרים לנבא הצלחה של ילדינו בעולם התעסוקה של מחר (המבחנים בודקים מיומנות וכישורים, לא ידע), כדאי להתאפס ולחשוב מה עושים לפני שהתמונה תתהפך חלילה.
מי שקונה חולצה, נעליים או מחשב בזול, "מייד אין צ'יינה", צריך לזכור שאיש לא קבע שפועלי הייצור הזולים ימשיכו להיות אזרחי הרפובליקה הסינית דווקא, מדינה שכבר הפכה בעשור האחרון לכלכלה הגדולה בעולם. ואגב, מלחמות הסחר בין סין לארה"ב כבר הוכיחו, למי שטרם הפנים, שהם ממש לא פראיירים.
