האם ייתכן שקשר המבוסס על עימותים, שבו האינטראקציה היחידה בין שני אנשים היא מריבה בלתי פוסקת, דווקא מספק פורקן ונחמה? הסדרה "עצבים" (Beef) של נטפליקס טוענת שכן. העונה השנייה עלתה בימים אלה, אך אין צורך לצפות בעונה הראשונה כדי להבין אותה. לשתי העונות קאסט שונה, עלילות שונות ודמויות אחרות לגמרי.
הפעם העלילה מתרחשת במתחם נופש יוקרתי לעשירים, מקום שבו אנשים מגיעים כדי לנוח, לבלות ולהסתיר את סודותיהם מאחורי חזות מושלמת. אם זה נשמע לכם קצת כמו "הלוטוס הלבן", אינכם טועים. גם "עצבים" עוסקת בפער שבין מה שמשדרים כלפי חוץ, לבין מה שמתחולל מתחת לפני השטח. ניתוחים פלסטיים, כסף וזוגיות מתפוררת הם חלק בלתי נפרד מהעלילה. במרכזה הפעם עומדים ג'וש (אוסקר אייזק), מנכ"ל אתר הנופש, ואשתו לינדזי (קארי מאליגן), מעצבת המתחם. מנגד ניצבים אשלי, עובדת במקום, ואוסטין, מאמן הכושר. האחרונים עדים לריב חריף בין בני הזוג, מצלמים אותו ומחליטים להשתמש בתיעוד כדי לסחוט אותם ולקדם את מעמדם במקום העבודה.
כעת מערכת היחסים של ג'וש ולינדזי, שנשואים כבר שנים רבות ושזוגיותם נשחקה, עומדת למבחן. דווקא הסחיטה מחזירה לחייהם מידה מסוימת של קרבה. בה בעת, הקשר בין אוסטין לאשלי מתחיל להתפורר. ככל שהם שוקעים עמוק יותר במזימה, כך נחשפים הצדדים הפחות מחמיאים באישיותם. באופן אישי התחברתי פחות לעונה הזאת. היא עשויה היטב, אבל מתקשה להשתחרר מההשוואה ללוטוס הלבן. בניגוד לסדרה של מייק וייט, כאן הדמויות מוקצנות פחות, והטון מעט מאופק יותר, אך התחושה הכללית דומה מאוד. הסדרה היא בעת ובעונה אחת מצחיקה, קודרת, מותחת ומטרידה, ונשארת בראש הרבה אחרי הפרק האחרון. הצילום נהדר, העבודה החזותית מרשימה, והשילוב בין דרמה, קומדיה וסאטירה כמעט מושלם - במיוחד בעונה הראשונה. בחירת המוזיקה מוצלחת ביותר. הפסקול לא רק מלווה את העלילה, אלא מוסיף לה רובד רגשי. "עצבים" היא סדרה על כעס, וגם על בדידות, קנאה, שאיפות שלא התממשו ועל הצורך האנושי הנואש להרגיש שרואים אותנו. לפעמים האדם שנרצה שיראה אותנו הוא דווקא האויב הגדול ביותר שלנו.
הכי מעניין
עצבים, עונה 2 // 8 פרקים // 31-54 דקות // נטפליקס // יוצר הסדרה והתסריטאי, לי סונג ג'ין, מעניק מקום מרכזי לדמויות קוריאניות ולחוויות חייהן