הטלוויזיה האיראנית הלאומית (NIRT) החלה את שידוריה בשנת 1967 עם שידורי חדשות, מוזיקה מסורתית ומערבית, תוכניות דת וספורט ושפע של תוכניות זרות במשך כ־12 שנה, עד למהפכה האיראנית.
אז היא הפכה להיות "ארגון השידור של הרפובליקה האסלאמית של איראן" (IRIB) והחלה לשדר תכנים דתיים יותר, מקומיים יותר, ו"נכונים" יותר מבחינה פוליטית - ללא ביקורת או מגוון של דעות. כיום היא כבר אימפריה ענקית הכוללת עשרות ערוצים ועשרות אלפי עובדים.
עוד כתבות בנושא
אך עם כל ההגבלות, אזרחי איראן לא מוותרים על הבינג' שלהם, ומוצאים שלל דרכים לצרוך את התכנים האהובים עליהם בפרסית אך גם באנגלית דרך פלטפורמות סטרימינג מקומיות, שם הצנזורה רופפת יותר כמו Filimo, Namava ו־Filmnet. ודרך שידורי לוויין (70% מהבתים מחוברים ללוויין), באמצעותם הם לא מוותרים על אופרות סבון טורקיות וסרטים מערביים.
אבל היום - לאוהבי הפרסית, הנה כמה מהסדרות הפופולריות והמומלצות:
פנייה לא נכונה
סיפור אמיתי על פושע בעל כורחו
דאבוד, העובד למחייתו ככורה פחם, מרחם על שני ילדים קטנים שהוא רואה בצד הכביש ואוסף אותם ברכבו. אך כוונתו הטובה מסתיימת בטרגדיה, ומאותו רגע הוא מנסה להעלים ראיות ולהתמודד עם רגשות האשם.
זו סדרת מתח על אדם רגיל שכמה בחירות לא צפויות הפכו אותו לפושע נמלט המנסה לשרוד בכל מחיר. מבוסס על סיפור אמיתי. זוכה "פרס חאפז" 2025 לסדרה הטובה ביותר.
Vahshi
מדעי הרומנטיקה
אהבה, פוליטיקה וכל מה שביניהן
טהרן 1953, שהרזאד, סטודנטית לרפואה, ופרהאד, סטודנט לספרות, מאוהבים ורוצים להתחתן. אך כשפרהאד נעצר מסיבות פוליטיות ונידון למוות, חלומם מתנפץ. שהרזאד מצליחה להגיע לאיש בכיר בממשל ולהתחנן על חייו של אהובה, אבל הוא מציב לה את התנאי הבא: פרהאד יקבל את חייו, אבל היא תיאלץ להתחתן עם האחיין שלו. דרמה רומנטית־היסטורית על אהבה, פוליטיקה ומאבקי כוח. אחת ההפקות הגדולות והמשפיעות בתולדות הטלוויזיה האיראנית.
Shahrzad
שוד ושבר
כסף וחברים זה לא הולך ביחד
לראמין נמאס ממעשי השוד הקטנים והלא־רווחיים שלו, והוא מחליט עם שני חבריו פריד וג'וואד לשדוד את נורי זנגראר - חברו לכיתה לשעבר שהפך לאיש עשיר ומסתורי מאוד, בעל יכולת כמעט מהפנטת לשלוט באנשים סביבו. כשהתוכנית שלהם משתבשת, היא מסבכת אותם ברשת של אלימות, בגידה וטלטלה פסיכולוגית. דרמת מתח מצליחה שזכתה לשבור שיא של 40 מיליון צפיות תוך 48 שעות לאחר שידור הפרק הראשון.
The Frog
ביקורת קולנוע
כשהאמת יוצאת לאור
ארמן, מבקר קולנוע ידוע לשמצה, רוצה לעשות את סרט הבכורה שלו על רוצח סדרתי המרעיל את קורבנותיו ומכונה "הצפע מטהרן". ככל שהוא מתקדם עם הצילומים, הוא מבין שכל הקורבנות הם בעצם גברים שפגעו בילדים, ושלרוצח יש "מניע מוסרי". אבל אז הוא מבין שהרוצח או הרוצחת לא עובדים לבד, ושהמצלמה שלו מסכנת אותו יותר ממה שהוא מבין. סדרת מתח על מערכת החוק, על אמת ועל מוסר.
Viper of Tehran
חלום יוסף
כשהתנ"ך הופך לסדרה
הסדרה מגוללת את סיפורו של יוסף המוכר לנו מהתנ"ך, הפעם בגרסת הקוראן - כנביא בשרשרת של נביאים. מילדותו, דרך מכירתו לעבדות תמורת 18 דירהם, חייו במצרים, הניסיונות והקשיים שעבר, ועד עלייתו לעמדת כוח והשפעה. הפקה אפית רחבת־היקף, שמטרתה להציג את הסיפור הדתי בצורה דרמטית ונגישה לקהל רחב. אחת הסדרות הדתיות־ההיסטוריות המפורסמות ביותר באיראן.
Yousuf e Payambar
שירת נשים
תחרות מוזיקה, אבל מחוץ לאיראן
גם על תחרויות השירה האיראנים אינם מוותרים. וההבדלים בין השידור הממלכתי לבין שידורי הלוויין ממחישים את הקונפליקט התרבותי שבו העם נמצא:
בטלוויזיה האיראנית הלהיט הוא "Sedato" - שעשועון מוזיקלי קומי, אך לגברים בלבד. אין בכלל נשים שרות. השופטים צריכים לזהות מי מהמשתתפים הוא זמר אמיתי, כמו בתוכנית "רואים את הקול". אבל דרך הלוויין - הדבר האמיתי הוא The Voice Persia. הפקה שוודית עם שופטים איראנים גולים אגדיים, והמקום היחיד שבו נשים יכולות לשיר ולהתחרות על פרס של 50 אלף דולר והקלטת אלבום.
The Voice Persia
מציאות מדומה
איך עושה צנזורה?
רשות השידור הממלכתית של איראן רוצה לספק לצופים תוכן בידורי פופולרי שמגיע מהמערב, אבל היא עדיין מסרבת לפגוע בחוקי הדת או בכבוד של המדינה. ועל כן היא פשוט מנסה לעצב מחדש את התכנים הללו, בדרכה הלא מתפשרת וחסרת העדינות.
סצנות רומנטיות נחתכות, לבוש חשוף מטושטש דיגיטלית, ולעיתים אפילו עלילות משוכתבות באמצעות דיבוב חדש שמרכך מסרים פוליטיים או חברתיים. כך יוצא שבסדרה "חברים" למשל, סצנות חיבוק ונשיקות קוצרו או הוסרו. בסדרה "משפחת סימפסון" בדיחות על דת או אלכוהול הושמטו. ובסדרת המתח "24" אזכורים פוליטיים למזרח התיכון דובבו מחדש כדי לרכך מסרים. אולי כל זה נשמע כמו תיקונים לא מזיקים, אבל למשל בסדרה "אבודים" - פלאשבקים שכללו מערכות יחסים מחוץ לנישואים נערכו מחדש, ובכך השפיעו על הבנת הדמויות ויצרו חורים בעלילה.
עוד כתבות בנושא
כפי שהזכרנו לעיל, הצופים האיראניים אינם טיפשים ויש להם במקביל גם גישה לסדרות המקור, ועל כן מבקרי המדיניות הזו באיראן טוענים שהעריכה המוגזמת יוצרת דיסוננס, ולעיתים אף אפקט הפוך - היא מדגישה לצופים עד כמה גדול הפער בין המציאות המקומית לבין התרבות הגלובלית. מנגד, תומכי הגישה רואים בה חומת מגן תרבותית, שגם אם היא נעשית בגסות, היא ראויה והכרחית.