1. עולה השבוע
האקס פקטור
שישה זרים מגיעים להשתתף בקבוצת תמיכה לגרושים ולגרושות. הכאב הגדול שהם מביעים בפגישות משותף לכולם, והם מחליטים שבמקום רק להתאבל, הם יכולים גם קצת לנקום באקסים הבוגדניים שלהם. אבל לאחר שורה של מעשי קונדס, מישהו מתחיל לקחת את זה קצת יותר מדי רחוק. דרמה קומית בריטית.
מועדון הנוקמים // ימי א' // 6 פרקים // אורך כל פרק: 45 דקות // סלקום TV // מבוסס על ספרו של ג"ד פנינגטון, שנמנה גם עם מפיקי הסדרה
הכי מעניין
2. שכח מזה
אפילו הליהוק של פטריק דמפסי, הרופא הרומנטי, לא מציל את "זיכרון של מתנקש" מצלילה מהירה אל תהום הנשייה של סדרות על רוצח סדרתי
אנג'לו הוא איש שקט, אלמן, מוכר מכונות צילום. אבל כשהוא יוצא בבוקר לעבודה, הוא מחנה את מכוניתו הקטנה בצריף נסתר, מחליף בגדים, שם ג'ל בשיער, ממלא תיק בכלי נשק, נכנס למכונית מלאת סטייל, ויוצא לעבודתו החשאית כרוצח שכיר בעיר ניו־יורק. בערב הוא עוד מספיק לחזור לארוחת הערב עם בתו ובן זוגה המצפים לילד, שאינם יודעים דבר על חייו הכפולים.
העניינים מתחילים להסתבך כאשר הוא מרגיש בעצמו לראשונה תסמינים של מחלת האלצהיימר שמוכרת היטב במשפחה, והזיכרון שלו מתחיל לבגוד בו. או אז הוא מתחיל לגלות שההפרדה המוחלטת שהוא עשה בין שני צירי חייו המקבילים נסדקה, ושחיי משפחתו גם הם עכשיו בסכנה. ואת הכול הוא צריך לתקן מול שעון המחלה ההולך ומתקתק לו.
ביח"צ הגדירו את הסדרה החדשה "זיכרון של מתנקש" כ"אפלה וסוחפת". והנה לנו הוכחה נוספת שאין הנחתום מעיד על עיסתו, כי זה תיאור כמעט הפוך לגמרי ממה שמתרחש על המסך. ראשית, העלילה איטית, ואת החלפת הבגדים והמכונית מקפידים להראות לנו שוב ושוב באופן מתיש ומיותר, כך ש"סוחפת" היא לא. אבל הבעיה המרכזית היא בליהוק - את אנג'לו מגלם פטריק דמפסי, מהשחקנים המזוהים והאהובים בטלוויזיה האמריקאית, שכל קשר בינו לבין "אפלה" לא יכול להתקיים. דמפסי זכור לכולנו בתור הרופא הרומנטי בסדרה האהובה "האנטומיה של גריי", ונהדר שהוא מנסה לשבור את הטייפקאסט שובר הלבבות שלו לטובת דמות מחוספסת, אבל לצערי זה פשוט לא עובד. מק'דרימי שלנו לא עובר לא בתור אבא מבוגר וחנון, ולא בתור רוצח שכיר חסר רחמים. רק תחשבו כמה הוא רחוק מליאם ניסן, שגילם את אותה הדמות בסרט שעליו מבוססת הסדרה ("נקמה ללא מעצורים"). לעיתים יש הרגשה שניסו ללהק פה סוג של "ג'יימס בונד", אבל זה ממש לא האפיון הנכון של הגיבור פה.
העלילה לא הולכת רק קדימה עם התפתחות המחלה, אלא גם אחורה אל עבר מות אשתו, ומתחילה להעלות סימני שאלה על תאונת הדרכים שהיא מתה בה, ועל הקשר אל העיסוק הקטלני של אנג'לו. זה הדבר היחיד שמצליח להחזיק קצת את הסדרה, כי אם התגעגעתם לדמפסי, לכו לעשות בינג' חוזר ל"האנטומיה של גריי", כאן אין לכם מה לחפש.
זיכרון של מתנקש // ימי ג' // 10 פרקים // אורך כל פרק: 40 דקות // HOT VOD, NEXT TV // כחול–לבן: את הבת מגלמת השחקנית הישראלית אודיה רש ("בעלת החלומות")
3. יום המשפחה
החיבוק האחרון
לפני שקראו לו "יום המשפחה" הוא היה "יום האם", והוא צוין ברחבי הארץ בתאריכים שונים עד שהתקבע בתאריך ל' בשבט שיחול השבוע, סמוך ליום פטירתה של הנרייטה סאלד, מייסדת ארגון הנשים "הדסה". רק בשנות ה־80 שונה שמו ליום המשפחה. אחד הדברים שלמדנו בשנות המלחמה האחרונות, זה שבכל בוקר אנחנו צריכים לחבק את היקירים שלנו, כי אין לדעת מה ילד יום.
בדרמה האיטלקית שעלתה לנטפליקס בדיוק לפני שנה, פאוסטו, אב יחידני לשני בנים ברומא, יודע שהוא חולה במחלה סופנית ושהוא הולך למות. בדרכו מלאת החיים הוא מנסה למצוא למי להעביר את האחריות על שני ילדיו הקטנים, אך נדמה שכל הדמויות הסובבות אותו מתקשות יותר ממנו להכיר במציאות. בכל פרק אנו מתוודעים לדמות אחרת ולסיפור שלו איתה, ודרכן גם לשאלה המסתורית - היכן נמצאת אם ילדיו.
סיפור משפחתי // 6 פרקים // אורך כל פרק: 45 דקות // נטפליקס // דרמה אנושית טרגית שגם מעלה חיוך
* שומר פיו ולשונו: שמועה על רוצחת שמסתובבת בזהות בדויה מטלטלת עיירה שלווה, וג'ואנה, שהתחילה את הרכילות, נאלצת להגן על עצמה ועל הקרובים לה. דרמה פסיכולוגית בריטית (השמועה, yes)