זמן קצר לאחר הצהרת של ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש (מוצ"ש), שודר בקשת 12 פרק הבכורה של הסדרה "אור ראשון". הסדרה שיצר ליאור חפץ (המזח), עוסקת בארבעה סיפורי גבורה של אזרחים ושוטרים ביום טבח השבעה באוקטובר, בהשראת אירועים אמיתיים כמובן.
כיאה לעיסוק בנושא כל כך טעון, באור ראשון לא חסכו השקעה ותקצוב. לוהקו שחקנים מהשורה הראשונה בהם רותם סלע, חן אמסלם, ישראל אטיאס, רותם אבוהב, מיקי לאון, הישאם סלימאן ועוד, ובראש הפרויקט הועמד המפיק ההוליוודי לורנס בנדר, (ספרות זולה" ו "ממזרים חסרי כבוד).
שקני הסדרה אור ראשון | צילום: אורטל דהן זיו
ובאמת, בצפייה מוקדמת בפרקי הסדרה ניכר שמקצועיות, השקעה ומחשבה לא חסרים בה. אבל בואו נדבר על הטיימינג.
הכי מעניין
כפי שניכר מהשיח ברשתות אמש, "אור ראשון" לא ממש התקבלה בזרועות פתוחות. מראש לא היה ברור הצורך בשחזור הקרבות מול המחבלים ברחובות אופקים, או רגעי האימה בבית משפחתי בקיבוץ ניר עוז, בפריים טיים הישראלי, כשזיכרון השבעה באוקטובר עדיין לא דהה.
לורנס בנדר , מפיק הסדרה אור ראשון | צילום: +Todd Williamson/Paramount
באופן כללי, סימן שאלה עגום מרחף מעל יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות שעוסקות באותו היום. קשת היא לא הראשונה לעשות זאת והיא גם לא האחרונה. אבל בשביל הציבור הישראלי, הסדרות כאלו הן כמו שעון מעורר למי ששוכב ער במיטה, רק שההתראה כוללת גם דקירות בלב. כמעט בכל סלון ישראלי ראו את הטויוטה הלבנה עמוסת המחבלים בשדרות, את מבלי הנובה נמלטים על נפשם. בכל סלון מכירים מישהו שאבד, מישהו שעוד סוחב עליו את הפציעות. בני המשפחה תכף יכנסו לממ"ד מעוד שיגור מתימן, יכססו ציפורניים מול הצהרות טראמפ, יתפללו שהמלחמה תסתיים כבר. אז למה דווקא הם אלו שמוכרחים להיזכר מקרוב ובתאורה קודרת באותם אירועים?
גם אזהרות הטריגר שמופיעות לפני הפרק הראשון, לא מספיקות כדי להכין את נפש הצופים להעלאת המראות הטריים. ובאור ראשון, כיאה לסדרה שהיא רוצה להיות, לא חוסכים בקולות הירי, בגופות מלאות דם, בדיוק הלוקיישנים. אפשר להצטמרר רק מהמחשבה על הצילומים עצמם. על הניצבים שהתבקשו לשכב או לשחק מחבלים, על כבישי העוטף שהטבח קם בהם לתחייה.
ובאמת, התגובות לאותו פרק היו בעיקר חרטה, כעס של משפחות שכולות ופצועי מלחמה וזעקת "למה?". למה לדחוף אצבע עמוקה לתוך הפצע שעדיין מדמם?
אם ניקח את ה-9/11 למשל, נראה שחמש שנים תמימות חלפו עד הסרט והסדרה שהחזירו את האסון למסך. במקרה של הירושימה שבע שנים חלפו בין האירועים עצמם לסרט הראשון שהפציע, ובכלל לאורך ההיסטוריה קשה למצוא תכנים עלילתיים שנוצרו על טרגדיה לאומית בעודה נמשכת.
אלא שבניגוד לאמריקנים וליפנים, לנו יש סיבה אחת יותר טובה להזדרז - וזו ההסברה. לזכותה של אור ראשון ייאמר ששמונים מיליון צופים הולכים לראות אותה, בזכות ענקית הסרטים פאראמונט שקנתה אותה, וזו תגובה הכרחית להכחשת השבעה באוקטובר. ולגאוותנו "אור ראשון" היא סדרה מצוינת מכל הבחינות. המשחק המדויק, הבימוי הנכון והכתיבה. אבל זה מה שהופך את היציאה שלה לאוויר ישראל לכל כך מורכבת. אם הייתה מדלגת על הציבור המקומי בדרך לעולם או ממתינה עוד קצת, כנראה שהיה נחסך הרבה כאב מיותר. עכשיו כל מה שנותר הוא לראות אותה מנסה לשרוד את מהדורת החדשות המשתנה, כשייתכן שתכף ייכתב הסוף של התסריט.