בשני העשורים האחרונים, תכני הטלוויזיה והקולנוע השתנו לבלי היכר. מימי לוח השידורים, קלטות הוידאו, והסרטים המושכרים לא נותר כמעט זכר, והיום אנחנו חיים בעידן אחר שבו שולטות חברות הסטרימינג והצפייה הפיראטית בטלפון. אבל כל זה הולך להשתנות, בזמן שהציבור שועט לעבר הדבר הבא – המיני-דרמות ברשתות החברתיות.
הן גדושות דרמה, קצרות, ומזנקות מול העיניים מבלי שביקשתם. בשנה האחרונה, ברחבי הרשתות הופיעו המוני מיני דרמות שמוגשות בסרטונים בני דקה – דקה וחצי באינסטגרם או בטיקטוק, בהן מופיעה עלילה דרמטית, בלתי אמינה ועם משחק רדוד מאוד. אבל זה עובד. הערוצים המרכזיים שמעלים תכנים כאלו, NetShort, DramaBox ו-ReelShort, צברו מאות מיליוני צפיות לסרטוניהם בשנה האחרונה.
רוב המיני-דרמות מציגות עלילה דרמטית – טלנובלית, שלרוב מתמקדת בסיפור אהבה לא סביר ודמויות לא אמינות. אבל זה עובד, ובגדול. רק לאחרונה נחשף כי סדרה בשם "איך לאלף שועל כסוף", בו בחורה צעירה מנסה לגרום לפיטורי אביה, זכתה רק השנה ל-300 מיליון צפיות. לשם השוואה, באותו זמן צפו "רק" כ-90 מיליון איש באחת מסדרות הטלוויזיה הנצפות של השנה - "האחרונים מבנינו".
הכי מעניין
מקור התופעה הינו בסין. חברת "קואישואו" הייתה בין הראשונים לעסוק בייצור תכני וידיאו קצרים בשנת 2011, והמציאה אפליקציה שבה משתמשים יכלו ליצור ולשתף קבצי GIF. ב-2024, קואישואו השתכללה לאפליקציות עריכת תכנים ברזולוציה גבוהה וכך נפוצו תכני דרמה קצרים. בשנה האחרונה התופעה התרחבה לארצות הברית, כשלוס אנג'לס הפכה למרכז ההפקות הקצרות העיקרי. בינתיים חברות הפקה קטנות ועצמאיות מכל העולם הצטרפו לטרנד, באסיה, אוסטרליה ואף מזרח אירופה.
ומה הרווח? מאות מיליוני הצופים לרוב יופנו אחרי מספר סרטונים קצרים שמציגים את העלילה הבדיונית והמנופחת (לרוב במשחק לא מאוד מקצועי) לאתר שבו יידרש מהם סכום קטן לתשלום להמשך הצפייה. וזה עובד.
כך הצליחו גם חברות הפקה קטנות ולא מקצועיות, יחד עם שחקנים ותסריטאים מתחילים, לקבל חשיפה ענקית ברשתות החברתיות ובעצם לעקוף את חברות הסטרימינג והשידור הגדולות ביותר בעולם. יחד עם זאת, ההתפתחות המהירה של התעשייה לא כללה רגולציה מסודרת, מה שהוביל לניצול רב של הגורמים המעורבים בהפקה, הפרת זכויות יוצרים, גניבת תסריטים וסיפורים ותשלום נמוך מדי לבוגרי בתי ספר למשחק וקולנוע שמוכנים להשתתף.